זוג מכתבי קודש מרעישים מה'שימאני רב' הגה"ק רבי שבתי שעפטל וויס לאחיו הק'

זוג מכתבי קודש מרעישים מה'שימאני רב' הגה"ק רבי שבתי שעפטל וויס לאחיו הק'

"וועלטס מלחמות יהיו בעולם והאחרון

מלחמת גוג ומגוג..." (מתוך מכתב ב')

שני מכתבים משפחתיים נדירים ביותר שלא נראו מעולם, עם גילויי רוה"ק ופרטים נוספים מרעישים. הכל [למעלה מחמש מאות מילים!] בעצם כתב יד קדשו ובחתימת ידו [פעמיים] של בעל המופת הנורא ופועל הישועות הגה"ק רבי שבתי שעפטל וויס. [שימאני, שנות ה'תר"ע לערך].

שני המכתבים ממוענים אל אחיו הקדוש הגה"ק רבי יצחק וייס אב"ד וערבוי. המכתבים נכתבו משני צדיו של אותו גיליון, והם חתומים כל אחד בנפרד. המכתב הראשון חתום: "וה' ירחם וישלח גואל צדק בקרוב אמן ברכת מזל טוב אחיך הנאמן שעפטל"; והמכתב השני: "וה' ישלח גואל צדק אחיך הנאמן שעפטל".

המכתבים עוסקים בנושאים רבים ומגוונים, החל מעניינים משפחתיים ומוזכרים בהם אח נוסף "אחינו הגדול שיחי' משה" הלא הוא הגאון רבי משה וייס דומ"צ בבודפשט, וכן "אבינו היקר נ"י" הלא הוא הרה"ח רבי ישעיהו יששכר וויס [שהגה"ק רבי שעפטיל וויס כותב אודותיו דברים נשגבים בסוף פרק ג' בספרו הלכתא רבתא לשבתא], וכן ענייני השעה, משלוח כרטיסי שנה טובה והשגת אתרוגים לחג הסוכות. כן מופיעים במכתב, ענייני חיזוק והשקפה והרבה ענייני גאולה ומשיח.

כמו כן מופיעים בהם עניינים טמירים של גילויים וחזיונות, ייתכן שרבינו חוזה בהם את השואה: "תאמין לי שבא המלחמה לעולם"; והנה אם רואין מאמר חז"ל רואין כמה ענינים מלכות מתגרות... וכן אם רואין שאר עניינים רואין פלאים ופלאות"; "דהיינו וועלטטס מלחמות יהיו בעולם והאחרון מלחמת גוג ומגוג וגם בענין לשונות כמדומה לי יתחדש בהילוך העולם עניין". ועוד כותב בעל המופת הנורא הכותב לאחיו הק' "וכמעט כל לילה אני חולם ממלחמה"!

מפרט: [2] עמודים.

מצב; סימני קיפול, חתך באמצע ללא חסר בטקסט, נתון בתוך למינציה.  

הגאון הקדוש רבי שבתי שעפטיל ווייס "דער שימאני רב" [תרכ"ו-תש"ד], מגדולי בעלי המופת בהונגריה בדור שלפני השואה, שראו אצלו רוח הקודש גלויה והמונים היו מבקשים את ברכותיו.

יסודתו בהררי קודש: נולד בפרשבורג לאביו הרה"ח רבי ישעיהו יששכר וויס, שנימול בידי החתם סופר, ושרבי שבתי שעפטיל כותב אודותיו דברים מופלאים בסוף פרק ג' בספרו הלכתא רבתא לשבתא, ולאמו הרבנית מרים בת בת הצדיק ר' מרדכי פראגער זי"ע אשר גדולי דורו העידו עליו שהיה אחד מל"ו צדיקים של הדור, מצאצאי בעל מגלה עמוקות זיע"א. אמו בעצמה זכתה לגילוי אליהו כמופיע בפנקס הקהל בפרשבורג, כאשר רבנו נולד ואמו שכבה סמוך לעריסת התינוק, הופיע פתאום זקן אחד והראה בידו על התקרה ועל עריסת התינוק ועל חדר הסמוך, אמו של רבנו קראה לבעלה אביו של רבנו שחזר אז הביתה וספרה לו את המחזה הנ"ל מיד צוה אביו להעביר מטתה ועריסת התינוק לחדר הסמוך וכאשר רק הספיקו להעביר הכל כנ"ל נפלה התקרה בחדר שהיו קודם. מרן הכתב סופר זי"ע שהיה הסנדק כששמע את המעשה נשאר בסעודת הברית ואמר שבסעודה זאת ישתתף אחרי שנתגלה כאן אליהו הנביא ז"ל .

רבותיו: בצעירותו למד רבנו אצל הגאון הגדול המפורסם מוהר"ר שרגא פייש פישמאן, אח"כ למד אצל דודו הגאון המפורסם מהור"ר אברהם פראגר זצ"ל ראב"ד דעיר טאפאלטשאן, אח"כ עלה לישיבת מרן בעל השבט סופר זיע"א בעיר מולדתו פרשבורג ורבו הגאון שבחו מאד ומתוארו בתוארים מופלגים כגון "בקי בטריפות כרבי יוחנן" וכד'. אחר חתונתו נתקרב מאד אל הגאון המפורסם רבי משה יוסף האפמאן מפאפא וקראו מורי ורבי וכן הגה"ק הנ"ל החשיב מאד את רבנו ומתארו בתארים מופלגים כמו "מחותני הרב הגאוה"צ" ורבנו היה אז עוד צעיר מאד.

רבנותו: אחר נישואיו נתקבל רבנו לאב"ד דק"ק שימאני והגליל והיה שם יותר מחמישים שנה ושם מנו"כ. שם נודע בדבקותו, בסיגופיו ובשקדנותו הגדולה וכפי שמעיד הגר"ש וואזנר בהקדמתו שהיה בקי בע"פ בשני התלמודים בבלי וירושלמי וז"ל "מרא דב' תלמודין בבלי וירושלמי והכל שגור בפיו הקדוש... וכן בשאר מכמני התוה"ק וגם ידוע ומפורסם שהיה בעל מעשה ואיש מופת בצדקתו הנשגבה שלא נשמע בדור האחרון".

ביטויי גדולי הדור אודותיו: כשהלך רבינו להקביל פני הגה"ק מרן כ"ק מהרי"ד זיע מבעלזא, ליוהו מרן זי"ע עד הרחוב. הדבר הי' לפלא גדול בעיני היושבים כי ידעו שזה פרט היוצא מן הכלל כשחזר מרן לביתו אמר בהתרגשות להיושבים המתפלאים בדבר וזה לשון קדשו "אין אנו יכולים לתאר איזה נשמות גבוהות יש להם לרבני אונגרין". גם אצל כ"ק מהר"א מבעלזא כשהגיע אחד מקרובי רבנו שהי זקוק להיושע כשהזכיר למדן שהוא קרוב לרבנו אמר מרן בפה קדשו "כי מי שיש לו קרוב קדוש כזה אינו צריך לבא הנה בשביל ישועה". הגה"ק רבי מרדכי רוקח זצוק"ל זי"ע אב"ד דק"ק בולגירייא אמר עליו שראו אצלו מופתים כמו אצל תלמידי הבעל שם טוב זי"ע ממש. כמו כן סיפר שרבנו כשהי' בסוכה וירדו גשמים לא יצא מהסוכה ואח"כ ראו שהעגול סביב לרבנו דהיינו המקום שהקיף את רבנו נשאר יבש. 

מופתיו ומשפטי פיהו: מאות ואלפים באו אל רבנו לבקש מפיו עצות וברכות וכל היוצא מפיו יעשה הכל נתקיים כמו שאמר רבנו. פעם שאל אותו גאון וצדיק גדול מנין לו הענין הזה שברכותיו מתקיימות ענה לו רבנו "בכח התורה". בהקדמת ספרו הלכתא רבתא לשבתא מובאים מופתים רבים שהרעישו את ארץ הונגריה, נצטט כאן אך כמה מהם והרוצה יעיין שם. פעם בא לפני רבנו  בחור שהיה צריך להתיצב לצבא ובקש את רבנו שיתפלל בעדו ענה לו רבנו בזה"ל כשתראה את צורתי מיד תינצל. הבחור נסע למקום ההתיצבות ועמד בתור של כל המתייצבים. כשהגיע תורו של הבחור לעמוד לפני הרופא עברה לפניו פתאום צורתו הקדושה של רבנו זי"ע והבחור התעלף מאד והשתחרר על אתר. פעם אחרת בא לפניו בחור אחד ובקש כנ"ל צוה עליו רבנו שיקבל על עצמו ללמוד עוד שעה נוספת כשהלה הבטיח צוה רבנו לתת לו קצת שומן אוז בצלוחית קטנה ורבנו אמר לו שימרח על גבו מזה השומן לילה לפני ההתיצבות. הבחור עשה כמצווה פתאום תקף את הבחור שיעול חזק מאד רח"ל ובבקר כשהתיצב בדקו הרופא ושחררו על אתר. באמת שהריאה שלו התקלקלה רח"ל והוא מסוכן מאד. תיכף אחרי השחרור נסע לרבנו ובכה על מצב בריאותו רבנו צוה לתת לו שוב מאותו שומך בצלוחית וצוה לו למרוח מהשומן על גבו. הבחור עשה כמצווה ותיכף נתרפא לגמרי. כעבור כמה שנים שהבחור ספר את העובדא הוסיף שמאז אף פעם לא השתעל. סיפר הגרי"ש אונגר זצ"ל, כי בתקופה מסוימת שכב אביו הצדיק בבית החולים בעיר הבירה פעסט, והוא נסע מהישיבה לבקר אותו בבית החולים. במהלך הנסיעה היה צריך להחליף רכבת בעיר דיור, שם התגורר דודו, וכיוון שנותרו כמה שעות עד לבואה של הרכבת לפעסט, עלה לבקרו. והנה בבואו לבקר, מראה לו הדוד גלויית דואר שקיבל באותו יום מהרה"ק משימאני זצ"ל, ובה נכתב כדלהלן: "להטביל את פרוסת 'המוציא' בליל שבת ביין הקידוש, וזו סגולה נגד כאב לב. עבד לעבדי ה', שבתי שעפטיל וייס". הרב אונגר התבונן בגלויה ולא הבין את פשרה. גם המארח, דודו של הרב אונגר, לא הבין כלל, מה פשרה של גלויה זו? בתחילה סבר הרב אונגר שמא כוונת הגלויה הייתה מכוונת ביחס לאביו, שהרב משימאני ידע שהוא עתיד לעבור אצל דודו בדרך לביקור אצל אביו, ולכן שלח גלויה זו. ומשום כך חשש שאביו השוכב בבית החולים, אף סובל ממחלת לב. אולם כאשר הגיע לבקר את אביו מצא אותו כשהוא מחלים ממחלתו ואינו סובל משום מיחוש כלשהו בלבו. וכך לאחר מספר ימים ששהה שם, הבין כי הגלויה לא הייתה מכוונת אליו. בדרכו חזרה לישיבה, עבר שוב דרך העיר דיור, ועלה לבקר את דודו בשהות שבין החלפת הרכבות, ולהפתעתו מצא את דודו שוכב במטה. הלה סיפר לו, כי כבר הבין את פשר הגלויה… כי הנה בליל שבת, בעיצומה של סעודת השבת, הוא קיבל פתאום התקפת לב עזה, ומיד הבהילו את הרופא, אשר ברגעים הראשונים היה אובד עצות, כיצד לטפל בהתקפה חריפה זו. לפתע נזכר החולה עצמו בגלויה שקיבל אך כמה ימים קודם לכן, ומיד רמז לזוגתו שעמדה לצידו, שתטבול את פרוסת החלה שנותרה על השולחן בתוך צלוחית היין של הקידוש, ותביא לפיו. ואכן, מיד כשהביאו לו לטעום מפרוסת חלה זו, נרגעה ההתקפה וחלפה עברה לה מול עיניו המשתאות של הרופא. לאחר בדיקה יסודית, הורה לו הרופא כי אינו זקוק לשום טיפול, באשר לבו תקין ובריא, ורק זקוק הוא למנוחה מוחלטת בשל ההתקפה העזה שעבר. בשנות השואה ביקש ממנו אחד מתושבי שימאני סגולה להינצל ואמר לו רבנו שבכל עת סכנה יהרהר בר"ת של שם הוי"ה היוצאים מן הפסוק י'בא ה'מלך ו'המן ה'יום, אותו יהודי עבר את כל מאורעות השואה וניצל באמצעות השם הנ"ל. זיע"א.