מכתב מעניין מאת הרב מאיר בר-אילן אל הגרי"מ טיקוצ'ינסקי. תרצ"ז.

מכתב מעניין מאוד מאת ראש ה'מזרחי' ...

מכתב מעניין מאת הרב מאיר בר-אילן אל הגרי"מ טיקוצ'ינסקי. תרצ"ז.

מכתב מעניין מאוד מאת ראש ה'מזרחי' הרב מאיר בר-אילן (ברלין), בן זקוניו של גאון ישראל הנצי"ב מוולוז'ין שסטה מדרך אבותיו ונהיה מנהיג ה'מזרחי'. נשלח אל הגאון החרדי רבי יחיאל מיכל טיקוצ'יסקי ראש ישיבת עץ חיים. ירושלים, שבט, תרצ"ז [1937]. 

למרות השתייכותם הפוליטית הרחוקה כִּמְטַחֲוֵי קשת איש מרעהו. הגרי"מ טיקוצ'נסקי היה איש היישוב הישן וראש הישיבה המרכזית והחשובה ביותר בירושלים ולעומתו הרב מאיר בר אילן מנהיג ה'מזרחי' ומראשי המוסדות הציונים. ולמרות שמוסדותיהם של שני האישים חינכו כל אחד בדרך הפוכה לגמרי ומה שאצל האחד נחשב 'קודש קודשים' נחשב אצל רעהו 'נבלה וטרפה' ולכאורה אמור היה כל אחד לחפוץ בכשלונה של דרכו החינוכית של רעהו וראה זה פלא הרב בר אילן מנסה לגייס כספים עבור מוסדותיו של הרב טיקוצ'ינסקי וגם כאשר אינו מצליח הוא משיא לו עצות כיצד עליו להמשיך ולפעול!!

הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי [טיקוצ'ינסקי; תרל"ב-תשט"ו], ראש ישיבת "עץ חיים", אבי ה"לוח לארץ ישראל" ומחברם של ספרים הלכתיים רבים. למד בחברותא עם הרב צבי פסח פרנק (לימים רבה של ירושלים). בשנת תרנ"ז (1897) נסמך להוראה על ידי רבי שמואל סלנט רבה של ירושלים. הרב סלנט גם ביקש למנותו כ דיין ומו"צ בבית דינו, אך הוא סירב וביקש שימנו במקומו את רעהו, הרב פרנק.

מלבד גדלותו בתורה ויראה, אהב אהבת נפש את ארץ ישראל וירושלים. מסופר כי פעם ביקרו בביתו קבוצת רבנים, ולפתע נשר עפר מן התקרה אל הרצפה. לשאלת אורחיו מדוע הוא גר בדירה רעועה שכזו, השיב: "על עפר זה דרכו אבותינו הקדושים, נביאינו, חוזינו, התנאים והאמוראים! כמה הליכות של קדושה ספג עפר זה, והרי הוא קדוש וטהור!". מתוך אהבתו העזה לארץ, נמנע מלצאת לחוץ לארץ מיום בואו אליה.

הרב מאיר בר-אילן [ברלין; תר"מ-תש"ט], היה רב, מחבר ופעיל ציוני, מראשי ומנהיגי תנועת המזרחי והציונות הדתית. מייסד עיתון "הצופה", מייסד האנציקלופדיה התלמודית ועורכה הראשון.

נולד ב־1880 בעיירה וולוז'ין, בפלך מינסק שבתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום בבלארוס) כבן זקונים לנצי"ב ראש ישיבת וולוז'ין.

בשנת 1905 כיהן כציר בקונגרס הציוני השביעי בבזל, כצירם של הציונים באושמינה שברוסיה, ובכך החל את התקרבותו לציונות בכלל ולתנועת "המזרחי" בפרט. בהמשך עבר לברלין, שם היה מייסד ועורך העיתון "העברי", ששימש במה לרעיונות הזרם הציוני-דתי. בשנת 1912 מונה למזכיר המזרחי העולמי, תפקיד שממנו פרש בעקבות מלחמת העולם הראשונה, שאילצה אותו להגר לארצות הברית, שם שימש כיו"ר הסתדרות המזרחי. ב-1914 הקים את הסניף האמריקני של המזרחי, ובשנים 1915–1926 כיהן כנשיא המזרחי בארצות הברית ועמד בראש ישיבת רבי יצחק אלחנן, לימים ישיבה יוניברסיטי. כמו כן, היה מעורב בהקמת "נשי המזרחי", לימים נשי אמי"ת.

שימש בשורה של תפקידים מרכזיים, כולל מזכיר המזרחי העולמי. שימש כראש הוועד הפועל הציוני והיה חבר במועצת המדינה הזמנית. בשנים 1942–1944 כיהן כיו"ר משותף של הקרן הקיימת לישראל.

מפרט; [1] דף נייר מסמכים, כול המעטפה.

מצב; טוב מאוד.