יחיד בעולם! י"ג מידות של רחמים בכתי"ק בבא סאלי - סוד השפע והמזל.

ברית כרותה לשלש עשרה מדות - ...

יחיד בעולם! י"ג מידות של רחמים בכתי"ק בבא סאלי - סוד השפע והמזל.

ברית כרותה לשלש עשרה מדות - הללו,  שאם יזכירום ישראל 

אינן חוזרות ריקם!  (רש"י מסכת ראש השנה, דף י"ז, עמוד ב')

שני עמודים [כ-500 מילים] מהספר הקדוש 'פרי עץ חיים' מתוך כתבי האר"י, בעצם כתב יד קדשו של גדול מקובלי הדורות האחרונים איש האלוקים רבי ישראל אבוחצירא 'סידנא בבא סאלי', ומלבד שהדף הקדוש בכל מיני קדושות הוא בעצם כתי"ק הבבא סאלי, הוא אף היה הוגה בו ללא הרף (כעדותו המצורפת של בן זקוניו הבבא ברוך) "והיה שמור עמו והיה קורא בו לעתים קרובות, בעיקר בשבתות"! [תאפילאלת, לפני תרצ"ג 1933].

כידוע, כל כתבי יד קדשם של צדיקי הדורות סגולתם רבה עד מאוד. על אחת כמה וכמה כתב יד קדשו של גדול המקובלים שחי כמלאך בינותינו בדורות האחרונים וחולל ניסים דבר יום ביומו כאחד מקדמוני הקדמונים. ומעבר לכך, כתב היד שלפנינו הוא מתוך הספר 'פרי עץ חיים' מסדרת כתבי האר"י, שכל מילה בו היא שמות קדושים ואין זה 'כמו קמיע' אלא קמיע ממש. ועוד הרבה יותר מכך, שהרי גדול המקובלים הגה בכתב היד שלפנינו יומם ולילה כעדות בנו הבבא ברוך. הישנו כתב יד מהדורות האחרונים ואף מדורות קדומים יותר שעוצמת קדושתו וסגולתו מתקרבת לכך? השייכת בכלל סגולה מעבר לכל מפורט לעיל?? 

ובכן, התשובה היא כן!! כתב היד הקדוש שלפנינו הפותח במילים "אמר יצחק" ושמחברו המהר"ם פאפירוש מציין שהוא לשון קדשו של "מורינו האר"י זלה"ה", הוא ככל הנראה הקטע היחיד בכל 'פרי עץ חיים' בו מובאת לשון קדשו של האר"י הקדוש בעצמו ללא תיווך של תלמיד, וכידוע למקובלים שדברי קדשו של האר"י ז"ל כולם ברוח הקודש נאמרו ולכן סגולתם רבה עד אין קץ, אלפי מונים משאר כתבי האר"י בלשון קדשם של התלמידים ובראשם מהרח"ו.

לא זו אף זו, כתב היד שלפנינו עוסק בשיא ההשפעות הרוחניות הידועות לבני אדם: "י"ג מידות של רחמים" שהן שלוש עשרה 'תכונות' אלוקיות, כביכול, שבהן אלוקים מנהיג את העולם ועליהן נשבע הקב"ה שאינן חוזרות ריקם! כמאמר הגמרא (תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ז, עמוד ב'): "אמר רבי יוחנן: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו. מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח ציבור, והראה לו למשה סדר תפילה, אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין – יעשו לפני כסדר הזה, ואני מוחל להם... אמר רב יהודה: ברית כרותה לשלש עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם שנאמר: הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית". וכדברי רבנו בחיי (שמות, ל"ד, ו'): "כל המבין שלוש עשרה מידות... ומתפלל בהן בכוונה, אין תפילתו חוזרת ריקם... בזמן הזה שאנחנו שרויים בגלות ואין לנו כהן גדול לכפר על חטאותינו ולא מזבח להקריב עליו קרבנות ולא בית המקדש להתפלל בתוכו – לא נשאר לנו לפני ה', בלתי אם תפלתנו ושלוש עשרה מידותיו" עכ"ל. וכדברי רש"י המובאים לעיל (מסכת ראש השנה, דף י"ז, עמוד ב'): ברית כרותה לשלש עשרה מדות - הללו, שאם יזכירום ישראל אינן חוזרות ריקם!

אמנם בדורות הללו אנו רואים שלמרות שקוראים י"ג מידות לא תמיד נענים, זה מכיוון שאיננו יודעים את הכוונות בהן צריך לכוון בעת אמירתן, אולם בקריאת הי"ג מידות עם כוונות האר"י מתוך כתב היד המקודש שלפנינו, שנכתב בידי קדשו של בבא סאלי על פי כל כוונות הסוד, אזי חוזרת סגולתן העצומה, גם אם הקורא איננו יודע לכוון את אותן הכוונות הנדרשות בהן.

בהמשך כתב היד מופיעים בהרחבה גם 'הי"ג תיקוני דיקנא', הלא הם שלושה-עשר צינורות השפע המפורסמים, שהם הממשיכים את כל השפע שיש בעולם הזה, הגשמי והרוחני. ולדברי המקובלים, כל המזל שיש לאדם בא אך ורק דרך צינורות אלו. כמבואר בספרים ש"מזל" הוא מלשון נזילה, השפע זורם ומטפטף דרכם אל האדם. כאשר הצינורות האלה פתוחים ואין בהם חסימות, השפע המזל וההצלחה זורמים מאליהם, כמו מים ששופעים ונשפכים ממעלה למטה. עצם קריאתם מתקנת ומפעילה "פותחת" את י"ג הצינורות השפע שבהם יזרום השפע. על אחת כמה וכמה כאשר קוראים אותם מתוך עצם כתב יד קדשו של הבבא סאלי, שכתבם עם כל הכוונות שרק שייך והגה בכתב היד רבות. אכן זהו כתב יד יחיד במינו, שלא נראה כמותו מעולם, וכנראה שגם לא יראה כמותו.

לעיתים מתגנב חשש קל ללב, מי לידינו יתקע שזהו באמת כתב יד קדשו של בבא סאלי? ובכן על כתב היד שלפנינו מעידים שני עדים נאמנים, חיים בינינו וקיימים וכל אחד יכול לגשת ולשוחח עימהם. שני עדים שאין מהימן מהם. האחד הוא בן זקוניו של בבא סאלי, המקובל רבי ברוך אבוחצירא ה"באבא ברוך", המעיד בעצם כתב יד קדשו שהחיבור הועתק בעצם כתב-יד אביו הקדוש "והיה שמור עמו והיה קורא בו לעתים קרובות, בעיקר בשבתות". העד השני הוא גדול המומחים לכתבי יד קבליים הידועים כיום, המומחה לקבלה ר' יוסף אביב"י, (בעל הטרילוגיה 'קבלת האר"י' - החיבור המקיף והמוסמך ביותר לכתבי יד קבליים מתקופת האר"י ועד ימינו), המאשר בעדות מומחה שאין קבילה ממנה, שכתב היד היה למראה עיניו ושכולו נכתב בעצם כתב יד קדשו של בבא סאלי. אכן, גם מבחינה זו, לא ידוע על כתב יד יותר מוסמך מכתב היד שלפנינו בעל שני האישורים הנ"ל!

בעל כתב היד רבי ישראל אבוחצירא - 'בבא סאלי' [תר"ן-תשמ"ד], גדול מקובלי הדורות האחרונים. בנו של רבי מסעוד רבה של תאפיללת (מרוקו), ונכדו של הצדיק בעל ה'אביר יעקב'. בבא סאלי כיהן כרבה של ארפוד שבמרוקו וכבר בגיל צעיר נתגלו בו סגולות מרפא וסיפורי נפלאות רבים נקשרו בשמו. בערוב ימיו עלה לארץ ישראל וקבע את מקום מושבו בעיירה נתיבות. התפרסם כקדוש עליון, וחולל מופתים וניסים כאחד מן הקדמונים. מברכותיו לא נפל דבר והיו מתקיימות כלשונן. הוא היה מקובל על כל העדות והחוגים, אשכנזים וספרדים, וכולם העריצו אותו. מאות ואלפים הגיעו להתברך מפיו ולהיוושע, ביניהם היו גדולי הרבנים והאדמורי"ם ששיחרו לפתחו. קברו בנתיבות משמש אתר עלייה לרגל ועל - פי הערכה, כ1/4- מיליון נפש פוקדים את קברו מידי שנה.

כותב האישור המקובל רבי ברוך אבוחצירא 'באבא ברוך' [נולד בשנת תש"ב עמו"ש], נולד במחוז תאפיללת במרוקו, לאביו המקובל סידנא באבא סאלי רבי ישראל אבוחצירא, שם כיהן כרב המחוז. בגיל שש עשרה הוסמך לרב שוחט ומוהל. עלה עם אביו בשנת תשי"ד לארץ ישראל. התגורר בירושלים ולמד בישיבת "פורת יוסף" במשך שנתיים. לאחר שנתיים שב עם אביו למרוקו והמשיך בלימודיו בישיבת אביר יעקב עד לנישואיו בגיל תשע עשרה. אז עבר להתגורר בפריז. מאז פטירת אביו מנהל את חצרו בנתיבות ואלפים משחרים לפתחו לעצה וישועה. בבא ברוך עומד בראש רשת כוללים שבהם לומדים כמאתיים אברכים, וכן מוסדות לימוד לגיל הרך, תלמוד תורה בשיטת "זכרו", בית ספר לבנות "אהבת מרים" וישיבה, שבהם לומדים כ-700 תלמידים נוספים.

מפרט: [2] עמודים. 20.6 ס"מ. בכתיבת רש"י מערבית, לכתב היד מצורפים שני האישורים.

מצב; טוב. נתון בכריכת עור מהודרת.

----------------

עוצמת סגולתם של חפצים שהיו בשימושו של הצדיק ידועה במסורת היהודית אלפי שנים. כבר בתלמוד הירושלמי במסכת נדרים, מסופר על אחד מחכמי ישראל שעלה בחכמתו על כל חבריו וכששאלו אותו מניין קיבל את אותה חכמה? השיב: "מקלו של רבי מאיר היתה בידי והיא מלמדת לי דעה" (ירושלמי נדרים כט, ב). כלומר, עצם זה שהחזיק בידו חפץ של צדיק בשעת הלימוד, גרם לו להשכיל. רעיון זה חוזר ונשנה אצל גדולי הדורות, מכל החוגים והעדות. בשם הבעש"ט מובא שיש לחפץ ששימש את הצדיק כוח להשפיע על האדם המחזיק אותו, והוא מסוגל לישועות וז"ל: "נפש רוח ונשמה של האדם מעוטף... בחפצים שלו, מכיוון שחלקי נפשו מעוטפים בהם אין לך חיבור גדול מזה." (כתר שם טוב, חלק ראשון, קצד). כמו כן בשמו של האדמו"ר רבי מרדכי מנעשכיז זי"ע שאמר שבכלי שנתן לו רבו הרה"ק רבי מיכל מזלאטשוב זי"ע בזו הכלי יש לו כח לעשות נסים ונפלאות (דברי בינה, דף מז). גם ה'חתם סופר' שאינו נמנה על החסידים כותב בספרו אודות מלבושי הצדיקים: "משמע בירושלמי דמלבושיו של אדם נאצלים מקדושתו של הלובש והלובש אותם אחריו יאצל עליו מאותו רוח לטוב ולמוטב, בסוד אשר ילבשם תחתיו מבניו" (חת"ס על התורה פרשת תולדות). דברים דומים כותב ה'בן איש חי' בספרו 'בן יהוידע': "כל דבר גשמי שיהיה תשמיש לדבר קדוש, מוכרח שיקנה אותו דבר הגשמי חלק קדושה שיהיה שורה עליו תמיד רוח קדושה, ולכן אמרו רז"ל אבן שהיה יושב עליה רבי אליעזר בן הורקנוס תמיד ועוסק בתורה דומה להר סיני, וכן המשענת של הנביא אשר הנביא נשען עליה תמיד בעשותו ייחודים הקדושים שסומך מצחו וראשו עליה יש בה רוח קדושה, ולכן אמר אלישע הנביא ע"ה לגחזי שייקח משענתו וישים אותה על פי הנער להחיותו בה. על כן חמורו של רבי פינחס בן יאיר שהיה מיוחד לו, שהיה רוכב עליו תמיד כשהוא נוסע ממקום למקום דרך המדבר, והיה ברוכבו עליו עושה ייחודים ועוסק בסודות התורה לעשות בירורים בהליכתו, לכך קנה החמור איכות קדושה שיהיה שורה עליו רוח קדושה תמיד" (בן יהוידע על סנהדרין צה, א).