הרב הראשי של טביליסי הבירה מוכר את חמץ העיר ופרבריה לגוי.

          ...

הרב הראשי של טביליסי הבירה מוכר את חמץ העיר ופרבריה לגוי.

                                                                 

                                                               'מאחורי מסך הברזל'

שטר נדיר למכירה לגוי של כל החמץ הנמצא בעיר טיבליסי (בירת גאורגיה) וחמצן של הערים והפרברים הסמוכים לה. ככל הנראה בכתב-ידו של הרב הראשי של טביליסי הבירה, חכם עמנואל דווידאשווילי. טיביליסי, תשט"ו [1956].

השטר שלפנינו אינו השטר הסטנדרטי עליו רובנו חותמים מדי ערב פסח אצל הרבנים המקומיים. זהו השטר המרכזי בין הרב הראשי לגוי, אותו כותב הרב הראשי לאחר שהגיעו לידיו כל השטרות שמולאו על ידי הרבנים המקומיים.

נציין כי תקופת הכתיבה היא בשיאו של השלטון הקומוניסטי, ומלבד שכידוע, בגרוזיה היה המצב הנוח ביותר מבחינה דתית יחסית לשאר ברית המועצות, כפי שגם ניתן לראות משטר מכירת החמץ שלפנינו המעיד על שמירת היהדות לכל פרטיה ודקדוקיה, הרי רבה של טיבליסי באותם הימים חכם עמנואל דווידאשווילי היה ידוע במסירות נפשו על מצוות הדת. (*ראה הערה).

מפרט: [1] עמ', 30X20 ס"מ. כתיבה מזרחית.

מצב; טוב מאד.

*(מתוך ספר 'האות והמופת' על רבני יהדות גרוזיה)

"חכם עמנואל דווידאשווילי - לא אעשה שקר בנפשי"

בשנת תשל"ב, אחרי שרעיון העלייה ארצה

כבר פשה בכל מדינות ברית המועצות והפך עבור

השלטונות למטרד של ממש, התרחש מקרה שהעיד

יותר מכל על השינוי שעברה המדינה ביחס לעליית

יהודים לארץ ישראל – ועל הקושי שעדיין לא חלף.

ראש הקג"ב של ברית המועצות, הדמות

המאיימת ביותר במדינה, זימן שישה עשר רבנים,

נציגי הרפובליקות הסובייטיות של ברית המועצות,

למוסקבה. מטרת ההזמנה הייתה טקס שתוכנן מראש

לפרטי פרטיו, בו, במעמד ראשי השלטון וצוותי

תקשורת בינלאומית, יחתמו כל הרבנים על הצהרה

שאין להם כל קשר לארץ ישראל וכל צורך לצאת

מבריה"מ אליה. מעין הצהרת-נגד למכתב שמונה

עשרה המשפחות מגרוזיה. כנציג יהדות גרוזיה

הוזמן הרב הראשי של טביליסי הבירה, חכם עמנואל

דווידאשווילי.

כל נציגי הרפובליקות התאספו בחדר קבלת

הפנים, שהוכן מבעוד מועד לנציגים הרבניים. לשם

נכנס הרב הראשי של מוסקבה הרב לוין, ופנה לרעיו.

הוא פירט להם את תוכן המסמך והוסיף בכאב צורב,

כי עקב ציווי הקג"ב לא נותרה להם ברירה אלא לחתום

על המסמך. "עת צרה היא ליעקב וממנה ניוושע" אמר

הרב, מי שנוסה אולי יותר מכל באימי המשטר. "ישנו

מצב קשה המחייב אותנו לחתום, וכדי שלא להתגרות

באומות העולם, יש לקבל את עמדת הקג"ב ולחתום

על המסמך, כי 'דינא דמלכותא דינא'".

כל רבני הרפובליקות נטלו עט, ובזה אחר זה חתמו

על המסמך ואישרו את תוקפו וקבעו כי דינא דמלכותא

דינא. רק שניים לא חתמו: הרב לוין שאמור היה

לחתום בעוד רגעים ספורים, כאשר ייכנס ראש הקג"ב

יחד עם צוותות התקשורת העולמית, וחכם עמנואל דווידאשווילי.

הרב לוין הבחין בכך ונתקף בחרדה. "חכם עמנואל"

לחש בבהילות, "תחתום, עוד מעט ייכנס יו"ר

הקג"ב!" חכם עמנואל נעץ בו מבט תקיף. "הרב לוין,

כיצד זה אתה דורש ממני לחתום על המסמך הנלוז

הזה?" השניות חלפו, הדלת סבה על צירה והפמליה

המכובדת נכנסה. "תכף ידרוש ממך יו"ר הקג"ב

לחתום", לחש הרב לוין במרירות, "ומה תעשה אז ?

יו"ר הקג"ב נכנס בפנים זורחות. זה אמור להיות

המעמד שיסתום את הגולל על יציאתם של היהודים

מגן העדן הסובייטי. אליו נלוו אנשי ממשל בכירים

ועיתונאים מכל העולם. האירוע נטווה בקפידה, ללא

רבב.

הוא פסע קדימה והתיישב בראש השולחן. מימינו

הרב לוין, ומשמאלו זקן הרבנים, חכם עמנואל

דווידאשווילי.

חתימת נציגי הרפובליקות התנוססה לה מכבר

על המסמך, וכעת הרב לוין אחז בעט סופר וחתם על

המסמך מול עיני יו"ר הקג"ב שפיקח על כל ההליך

במבט זחוח וחשדני.

והנה הוא מושך בעט חתימתו, ומעבירו לחכם

עמנואל כדי שיחתום על המסמך...

וחכם עמנואל אוחז במסמך, מביט בו, ולאחר

מספר שניות, מחזירו לרב לוין...

הרב לוין ראה שחכם עמנואל לא חתם, ושוב הגיש

לו את המסמך לחתימתו... חכם עמנואל לא היסס

והחזיר לו את המסמך בשנית.

בראות יו"ר הקג"ב את חילופי המסמך בין האישים

הרבנים ואת סירובו של החכם עמנואל לחתום, פנה

אליו ואמר לו: "הרב עמנואל, מדוע אתה לא חותם

על המסמך?"

ענה חכם עמנואל באומץ: "כבוד היו"ר, אני לא

חותם על המסמך כיוון שאני לא רוצה לעשות שקר

בנפשי, אני לא יכול לבגוד באמונתי".

"היינו משמידים אותך כעת"

יו"ר הקג"ב התמלא רוגז וחמתו בערה בו: כיצד ?

אתה מעז לכנות את הרב הראשי למוסקבה הרב לוין

שקרן?! האם יש לך הוכחות שהוא כרגע משקר?"

מהומה שקטה התחוללה באולם, לעיני המצלמות

וראשי השלטון.

"אם תרצה, אוכיח לך כעת שהוא משקר!" הוסיף

חכם עמנואל לעמוד על דעתו. "הרי הרב לוין לפני

ארבע שנים בעצמו ובעריכתו הוציא לאור סידור

"השלום", ושם מובא הפסוק, "והביאך ד' אלוקיך

את הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה והטיבך והרבך

מאבותיך" וכו'. ועוד כי אנו מתפללים ג' פעמים

ביום בתפילת העמידה ואומרים, "וקבצנו מהרה יחד

מארבע כנפות הארץ לארצנו", הלוא הוא יהודי, הוא

מתפלל בסידור הזה, לא?! הוא מתפלל שהשם יזכה

אותו לעלות לארץ ישראל, לא?! אם כן, כיצד זה הוא

חתם על המסמך המצהיר שאיננו רוצים לצאת לארץ

ישראל? כעת הגד לי אתה אדוני יו"ר הקג"ב, הרב לוין

שקרן או ישר?"

כשמוע היו"ר את דברי התוכחה של חכם עמנואל,

זעק זעקה גדולה ומרה: "הוציאו מכאן את הרב

עמנואל, הוציאוהו מכאן מיד!!!"

פנה היו"ר החוצה בעקבות חכם עמנואל לחדר

צדדי. דממה עמוקה שררה באולם. כולם תהו לדעת

מה יקרה כעת.

בארבע עיניים פנה היו"ר לחכם עמנואל ואמר:

"היינו משמידים אותך כעת, בו במקום היינו משמידים

אותך. איך אתה מעז לבייש כך את הרב לוין ואת

משטר הקג"ב של רוסיה למול עיני המצלמות? המזל

שיחק לך שהיו שם עיתונאים ומצלמות, ואתה דמות

תורנית מפורסמת ברחבי ארצות הברית ושאר העולם.

אינני רוצה לגרום למשבר דיפלומטי בין ארה"ב לבין

ברית המועצות, היות וסנטורים וחברי קונגרס מכירים

אותך, לכן הנני מצווה אותך לחזור מיד לגרוזיה

לטביליסי, שם יפגוש אותך ראש הקג"ב המקומי וייתן

לך הוראות".

חכם עמנואל יצא מהחדר, רועד בכל גופו

מהמפגש. בחזרתו לעירו טביליסי, קרא לגבאי הקהילה

וצוות הוועד, ואמר להם כי הוא תשוש וחלוש, וביקש

שיבהילו אליו את הרופא המקומי שייתן אישור רשמי

כי חולה הוא, ואין לבקרו לפחות ארבעה ימים.

מיד לאחר מכן הגיע לביתו ראש הקג"ב של גרוזיה,

גנרל אינאורי, וביקש לשוחח עם הרב. כשנאמר לו

שהרב חולה, עזב את המקום ושב לאחר כמה ימים.

כבוד הרב", אמר, "השמדת את כל הקג"ב

של גיאורגיה, פשוט השמדת אותם". "אני לא

רוצה להשמיד אף אחד", ענה לו חכם עמנואל

בשלווה, "פשוט לא רציתי לעשות שקר בעצמי".

"אני נשבע לך", אמר הגנרל, "שלמרות שאנחנו

יריבים מבחינה אידיאולוגית, אנחנו מעריצים אותך.

הלוואי שהקומוניסטים ואנשי הקג"ב היו נאמנים

לאידיאולוגיה שלהם, כפי שאתה נאמן לאמונה שלך.

אני מבקש ממך שתגיע אליי למשרדי הקג"ב בתוך

יומיים, אמסור לך אשרות יציאה, ואתה מתבקש לעזוב

את גרוזיה לצמיתות בתוך שבועיים".

וכך היה.