|
פריט 68:
תצלום האדמו"ר רבי אהרן רוקח מבעלז על הרכבת בעת שנפרד מעדתו בעת בריחתו מצפרני הנאצים, שנות ה -40
עוד...
|
|
|
נמכר ב: $11,000
מחיר פתיחה:
$
500
עמלת בית המכירות: 20%
מע"מ: 17%
על העמלה בלבד
|
תצלום האדמו"ר רבי אהרן רוקח מבעלז על הרכבת בעת שנפרד מעדתו בעת בריחתו מצפרני הנאצים, שנות ה -40
תצלום בו נראה האדמו"ר הקדוש מבעלזא רבי אהרן רוקח נפרד מצאן עדתו בעת בריחתו מצפורני הנאצים, שנות ה- 40. מסדרת התצלומים שפורסמו ב'דה שטירמר' הנאצי.
צאתו של האדמו"ר מבעלז מהונגריה אירעה בימי השואה, בתחילת שנת 1944. האדמו"ר מבעלז רבי אהרן רוקח, מנהיגה של חסידות בעלז, הצליח להימלט בעזרת חסידיו, יחד עם אחיו, רבי מרדכי רוקח, מפולין הכבושה בידי הנאצים להונגריה. לאחר ששהו בה במשך כשמונה חודשים, עזבו אותה השניים בטבת תש"ד ועלו לארץ ישראל. כחודשיים לאחר יציאתם כבשו הנאצים את הונגריה וכעבור חודשיים נוספים החלה השמדת יהודי הונגריה באושוויץ.
האדמו"ר הרביעי לבית בעלז, רבי אהרון רוקח, מגדולי האדמו"רים וממנהיגיה הגדולים של יהדות פולין שבין שתי מלחמות העולם. ירש את אביו, האדמו"ר יששכר דב מבעלז, בשנת 1926 בהנהגת חסידות בעלז - אחת החצרות החסידיות הגדולות בתקופתו. אחיו הצעיר, רבי מרדכי רוקח, שכיהן כרב בבילגוריא, הצטרף למסע הנדודים של האדמו"ר בשהותו בפרימישלאן והיה ליד ימינו של האדמו"ר.
בעלז נכבשה על ידי הגרמנים כשבועיים לאחר תחילת המלחמה. ואולם, לפי הסכם ריבנטרופ-מולוטוב הייתה בעלז שייכת לאזור הרוסי, ולפיכך הועברה לידי הרוסים. חסידי הרבי ראו סכנה לחייו דווקא מצד השלטון הקומוניסטי האתאיסטי. בעקבות זאת ברח הרבי, יחד עם אחיו, לעיירות בסביבת בעלז, שהיתה בשליטת הגרמנים. הם שהו בעיירה סוקאל, שבה שימש כאדמו"ר דודו וחותנו של רבי אהרן, רבי שמואל רוקח, עד שבועות שנת ת"ש - אמצע יוני 1940, ובעיירה פרמישלני עד שבועות תש"א - תחילת יוני 1941, עת הוא חש כי הטבעת הנאצית מתהדקת סביבו.
בעת מסע נדודיו ובריחתו ממקום למקום תמונתו של האדמו"ר פורסמה בעיתון הגרמני "דר שטירמר" והנאצים חיפשו אחריו. העיתון 'דה שטירמר הנאצי בעריכת יוליוס שטרייכר פרסם דרך קבע תצלומים של יהודים בצורה סטריאוטיפית. העיתון מיקד את האנטישמיות שלו בדמות היהודי לאורך ההיסטוריה כתככן, מניפולטיבי השואף להשחית את הגזע הארי. את מסריו העביר באמצעות שילוב טקסטים, תצלומים ואיורים. לצד שימוש נלעג בדמויות יהודיות אנונימיות עשה העיתון שימוש בדמויות מנהיגים יהודים מפורסמים, רבנים ואדמו"רים. כך למשל בגיליון העיתון שנתפרסם ביולי 1937 פורסמה תמונתו של האדמו"ר ה'אמרי אמת מגור' תחת הכותרת 'יהודי אמיתי מהמזרח' והכיתוב האנטישמי אשר ליווה את התצלום: "הגעת יהודי תלמוד למריאנבאד. הם מגיעים לכאן כהתגלמות המצפון הלא נקי וכהתגלמות הנבזיות. מסיבה זו לא נעים להם שמצלמים אותם. נראה שהם מבוהלים מכך. היהודי הזקן באמצע הוא ראש ליהודים והמושל בכיפה. הוא רוצח פולחני עתיק יומין ובקי בתלמוד. הוא מגיע לכאן בלבוש יהודי עממי - כובע לבד עגול שחור, זקן עבות ופאות, קפוטה שחורה, מקל הליכה בעל ידית כסף, גרביים לבנים ונעלים שחורות". גם תמונתו של האדמו"ר מבעלז כ'מנהיגם של היהודים' פורסמה ב'דה שטירמר' והיא צולמה על ידי אותה סוכנות צילום [H.Lampayer] . ידוע על מספר תצלומים שפורסמו על ידי הנאצים בהם נראה האדמו"ר שעון על חלון הרכבת מביט בקהל עדתו ונפרד מהם לשלום. לפנינו אחד התצלומים המקוריים מאותו אירוע, באחת מאותן פרידות. (ראה באריכות בספר 'הבזקי זכרון, צילום בתקופת השואה הוצאת יד ושם עמ' 56-65, ירושלים 2018, וראה חומר מצורף).
לאחר פלישת הגרמנים לפולין המזרחית (מבצע ברברוסה, יוני 1941), שרפו הנאצים ב-8 ביולי את בית הכנסת בפרמישלני, שריפה שבה נספו בנו של הרבי וחלק גדול ממשפחתו. חסידיו של הרבי הצליחו להבריח אותו ואת אחיו לאזור קרקוב. הרבי שהה כשבעה חודשים בזהות בדויה בגטו בעיירה וישניצה עד לתחילת השילוחים ההמוניים למחנות ההשמדה מאזור זה בקיץ 1942. אז הועברו הרבי ואחיו לקרקוב עצמה, שם שהו במסתור כחמישה חודשים. למרות המסתור הפך ביתו של הרבי בקרקוב למקום עלייה לרגל של החסידים. עם חיסול גטו קרקוב הועברו הרבי ואחיו לגטו בוכניה בספטמבר 1942. גטו בוכניה שימש כמחנה עבודה, והיה מקום מסתור עבור אדמו"רים נוספים. שם שימשו הרבי ואחיו כחייטים, והרבי הסתתר תחת השם 'אהרון זינגר'.
בשנת תש"ג (1943) חולץ מגטו בוכניה, ליד קרקוב, תמורת ממון רב, ביחד עם אחיו, הרב מרדכי רוקח מבילגוריי. לאור הסכנה הגוברת לחיי הרבי, הועברו הוא ואחיו לבודפשט במבצע מסובך, במכוניתו של קצין פולני שמילא תפקיד גם בשירות הביטחון ההונגרי (מאי 1943). בט"ו באייר אותה שנה הגיע להונגריה, התיישב בבודפשט למשך שמונה חודשים עד כ"ד בטבת תש"ד (1944). מיד עם בואו לבודפשט הוטל על הרבי מעצר בית. בבודפשט, שעדיין לא הייתה תחת כיבוש גרמני, שימש ביתו של האדמו"ר – שוב - כמקום עלייה לרגל של פליטים וחסידים מפולין ומהונגריה. הרבי פעל להצלתם של הנשארים בפולין (אשר כונתה בפיו "גיא ההריגה"), ומאידך – פנה למקורבים בשווייץ, בממלכה המאוחדת ובארצות הברית לעשות כל שביכולתם, על מנת לאפשר את עלייתו לארץ ישראל.
במשך כחצי שנה שבה שהה בהונגריה התקיימה פעילות והתכתבות קדחתנית בין נציגי החסידות ואנשי שלומו של הרבי לבין ההסתדרות הציונית, על מנת להשיג סרטיפיקט לרבי כדי לחלץ אותו מאירופה. חסידות בעלז הייתה אחת מהחסידויות הגדולות שבין שתי המלחמות, אך לא הייתה חברה באגודת ישראל, שייצגה את היהדות החרדית בהסתדרות הציונית והרבי עצמו היה ממתנגדי הציונות. השתדלנות הענפה נשאה פרי, והסוכנות היהודית נתנה את הסכמתה הסופית להנפקת סרטיפיקטים לרבי ואחיו בספטמבר 1943, סרטיפיקטים שאושרו על ידי הבריטים בדצמבר.
משנודע לו שהגסטאפו עוקב אחריו ודורש מממשלת הונגריה את הסגרתו בחזרה לשלטונות הנאציים עזב במהירות את הונגריה. הדרשה שנשא אחיו בשמו קודם עזיבתם עוררה לימים פולמוס סביב עזיבתו, בטענה שהדברים יצרו רושם שלא צפויה סכנה לנשארים בהונגריה (ב-19 במרץ פלשו הנאצים להונגריה, וב-15 במאי החלו המשלוחים מהונגריה לאושוויץ שכללו כ-5,000 איש מדי יום; עד יולי 1945 הושמדו כחצי מיליון מיהודי הונגריה). ב-17 בינואר 1944 נפרדו הרבי ואחיו מחסידיהם ויצאו לארץ ישראל דרך רומניה, בולגריה, יוון, איסטנבול וביירות; וב-ט' בשבט תש"ד (3 בפברואר) הגיעו לארץ ישראל.
הגעתו של האדמו"ר לארץ ישראל סימנה את תחילת תחייתה של חסידות בעלז; האדמו"ר ואחיו הניחו את היסודות לצמיחתה מחדש של החסידות, שהפכה לאחת החסידויות החשובות בארץ ישראל.
תצלום: 13.5x9 ס"מ. מצב טוב מאד. מצורף חומר אודות התעמולה הנאצית בשימוש בתצלומי אדמו"רים ב'דה שטירמר' הנאצי.
תצלום בו נראה האדמו"ר הקדוש מבעלזא רבי אהרן רוקח נפרד מצאן עדתו בעת בריחתו מצפורני הנאצים, שנות ה- 40. מסדרת התצלומים שפורסמו ב'דה שטירמר' הנאצי.
צאתו של האדמו"ר מבעלז מהונגריה אירעה בימי השואה, בתחילת שנת 1944. האדמו"ר מבעלז רבי אהרן רוקח, מנהיגה של חסידות בעלז, הצליח להימלט בעזרת חסידיו, יחד עם אחיו, רבי מרדכי רוקח, מפולין הכבושה בידי הנאצים להונגריה. לאחר ששהו בה במשך כשמונה חודשים, עזבו אותה השניים בטבת תש"ד ועלו לארץ ישראל. כחודשיים לאחר יציאתם כבשו הנאצים את הונגריה וכעבור חודשיים נוספים החלה השמדת יהודי הונגריה באושוויץ.
האדמו"ר הרביעי לבית בעלז, רבי אהרון רוקח, מגדולי האדמו"רים וממנהיגיה הגדולים של יהדות פולין שבין שתי מלחמות העולם. ירש את אביו, האדמו"ר יששכר דב מבעלז, בשנת 1926 בהנהגת חסידות בעלז - אחת החצרות החסידיות הגדולות בתקופתו. אחיו הצעיר, רבי מרדכי רוקח, שכיהן כרב בבילגוריא, הצטרף למסע הנדודים של האדמו"ר בשהותו בפרימישלאן והיה ליד ימינו של האדמו"ר.
בעלז נכבשה על ידי הגרמנים כשבועיים לאחר תחילת המלחמה. ואולם, לפי הסכם ריבנטרופ-מולוטוב הייתה בעלז שייכת לאזור הרוסי, ולפיכך הועברה לידי הרוסים. חסידי הרבי ראו סכנה לחייו דווקא מצד השלטון הקומוניסטי האתאיסטי. בעקבות זאת ברח הרבי, יחד עם אחיו, לעיירות בסביבת בעלז, שהיתה בשליטת הגרמנים. הם שהו בעיירה סוקאל, שבה שימש כאדמו"ר דודו וחותנו של רבי אהרן, רבי שמואל רוקח, עד שבועות שנת ת"ש - אמצע יוני 1940, ובעיירה פרמישלני עד שבועות תש"א - תחילת יוני 1941, עת הוא חש כי הטבעת הנאצית מתהדקת סביבו.
בעת מסע נדודיו ובריחתו ממקום למקום תמונתו של האדמו"ר פורסמה בעיתון הגרמני "דר שטירמר" והנאצים חיפשו אחריו. העיתון 'דה שטירמר הנאצי בעריכת יוליוס שטרייכר פרסם דרך קבע תצלומים של יהודים בצורה סטריאוטיפית. העיתון מיקד את האנטישמיות שלו בדמות היהודי לאורך ההיסטוריה כתככן, מניפולטיבי השואף להשחית את הגזע הארי. את מסריו העביר באמצעות שילוב טקסטים, תצלומים ואיורים. לצד שימוש נלעג בדמויות יהודיות אנונימיות עשה העיתון שימוש בדמויות מנהיגים יהודים מפורסמים, רבנים ואדמו"רים. כך למשל בגיליון העיתון שנתפרסם ביולי 1937 פורסמה תמונתו של האדמו"ר ה'אמרי אמת מגור' תחת הכותרת 'יהודי אמיתי מהמזרח' והכיתוב האנטישמי אשר ליווה את התצלום: "הגעת יהודי תלמוד למריאנבאד. הם מגיעים לכאן כהתגלמות המצפון הלא נקי וכהתגלמות הנבזיות. מסיבה זו לא נעים להם שמצלמים אותם. נראה שהם מבוהלים מכך. היהודי הזקן באמצע הוא ראש ליהודים והמושל בכיפה. הוא רוצח פולחני עתיק יומין ובקי בתלמוד. הוא מגיע לכאן בלבוש יהודי עממי - כובע לבד עגול שחור, זקן עבות ופאות, קפוטה שחורה, מקל הליכה בעל ידית כסף, גרביים לבנים ונעלים שחורות". גם תמונתו של האדמו"ר מבעלז כ'מנהיגם של היהודים' פורסמה ב'דה שטירמר' והיא צולמה על ידי אותה סוכנות צילום [H.Lampayer] . ידוע על מספר תצלומים שפורסמו על ידי הנאצים בהם נראה האדמו"ר שעון על חלון הרכבת מביט בקהל עדתו ונפרד מהם לשלום. לפנינו אחד התצלומים המקוריים מאותו אירוע, באחת מאותן פרידות. (ראה באריכות בספר 'הבזקי זכרון, צילום בתקופת השואה הוצאת יד ושם עמ' 56-65, ירושלים 2018, וראה חומר מצורף).
לאחר פלישת הגרמנים לפולין המזרחית (מבצע ברברוסה, יוני 1941), שרפו הנאצים ב-8 ביולי את בית הכנסת בפרמישלני, שריפה שבה נספו בנו של הרבי וחלק גדול ממשפחתו. חסידיו של הרבי הצליחו להבריח אותו ואת אחיו לאזור קרקוב. הרבי שהה כשבעה חודשים בזהות בדויה בגטו בעיירה וישניצה עד לתחילת השילוחים ההמוניים למחנות ההשמדה מאזור זה בקיץ 1942. אז הועברו הרבי ואחיו לקרקוב עצמה, שם שהו במסתור כחמישה חודשים. למרות המסתור הפך ביתו של הרבי בקרקוב למקום עלייה לרגל של החסידים. עם חיסול גטו קרקוב הועברו הרבי ואחיו לגטו בוכניה בספטמבר 1942. גטו בוכניה שימש כמחנה עבודה, והיה מקום מסתור עבור אדמו"רים נוספים. שם שימשו הרבי ואחיו כחייטים, והרבי הסתתר תחת השם 'אהרון זינגר'.
בשנת תש"ג (1943) חולץ מגטו בוכניה, ליד קרקוב, תמורת ממון רב, ביחד עם אחיו, הרב מרדכי רוקח מבילגוריי. לאור הסכנה הגוברת לחיי הרבי, הועברו הוא ואחיו לבודפשט במבצע מסובך, במכוניתו של קצין פולני שמילא תפקיד גם בשירות הביטחון ההונגרי (מאי 1943). בט"ו באייר אותה שנה הגיע להונגריה, התיישב בבודפשט למשך שמונה חודשים עד כ"ד בטבת תש"ד (1944). מיד עם בואו לבודפשט הוטל על הרבי מעצר בית. בבודפשט, שעדיין לא הייתה תחת כיבוש גרמני, שימש ביתו של האדמו"ר – שוב - כמקום עלייה לרגל של פליטים וחסידים מפולין ומהונגריה. הרבי פעל להצלתם של הנשארים בפולין (אשר כונתה בפיו "גיא ההריגה"), ומאידך – פנה למקורבים בשווייץ, בממלכה המאוחדת ובארצות הברית לעשות כל שביכולתם, על מנת לאפשר את עלייתו לארץ ישראל.
במשך כחצי שנה שבה שהה בהונגריה התקיימה פעילות והתכתבות קדחתנית בין נציגי החסידות ואנשי שלומו של הרבי לבין ההסתדרות הציונית, על מנת להשיג סרטיפיקט לרבי כדי לחלץ אותו מאירופה. חסידות בעלז הייתה אחת מהחסידויות הגדולות שבין שתי המלחמות, אך לא הייתה חברה באגודת ישראל, שייצגה את היהדות החרדית בהסתדרות הציונית והרבי עצמו היה ממתנגדי הציונות. השתדלנות הענפה נשאה פרי, והסוכנות היהודית נתנה את הסכמתה הסופית להנפקת סרטיפיקטים לרבי ואחיו בספטמבר 1943, סרטיפיקטים שאושרו על ידי הבריטים בדצמבר.
משנודע לו שהגסטאפו עוקב אחריו ודורש מממשלת הונגריה את הסגרתו בחזרה לשלטונות הנאציים עזב במהירות את הונגריה. הדרשה שנשא אחיו בשמו קודם עזיבתם עוררה לימים פולמוס סביב עזיבתו, בטענה שהדברים יצרו רושם שלא צפויה סכנה לנשארים בהונגריה (ב-19 במרץ פלשו הנאצים להונגריה, וב-15 במאי החלו המשלוחים מהונגריה לאושוויץ שכללו כ-5,000 איש מדי יום; עד יולי 1945 הושמדו כחצי מיליון מיהודי הונגריה). ב-17 בינואר 1944 נפרדו הרבי ואחיו מחסידיהם ויצאו לארץ ישראל דרך רומניה, בולגריה, יוון, איסטנבול וביירות; וב-ט' בשבט תש"ד (3 בפברואר) הגיעו לארץ ישראל.
הגעתו של האדמו"ר לארץ ישראל סימנה את תחילת תחייתה של חסידות בעלז; האדמו"ר ואחיו הניחו את היסודות לצמיחתה מחדש של החסידות, שהפכה לאחת החסידויות החשובות בארץ ישראל.
תצלום: 13.5x9 ס"מ. מצב טוב מאד. מצורף חומר אודות התעמולה הנאצית בשימוש בתצלומי אדמו"רים ב'דה שטירמר' הנאצי.
תפריט נגישות
