מכתב בכתב-ידו וחתימתו של הרוגוצ'ובר - המלצה לרבנות עבור רבי יעקב לנדא

מכתב בכתב-ידו וחתימתו של הרוגוצ'ובר - המלצה לרבנות עבור רבי יעקב לנדא

מכתב המלצה בכתב-ידו וחתימתו של הגאון מרוגוטשוב (הרוגוצ'ובר) רבי יוסף רוזין אב"ד דווינסק, עבור רבי יעקב לנדא. דווינסק, י"ג סיון תרצ"ב [1932].
כך כותב הרוגוצ'ובר: "ע"ד [על דבר] דרישתם על הרב דליבויא ר"י שי' [רבי יעקב שיחיה] הנה אם יקבל סמיכה ורשות אצל הרב מריגא [רבי מנחם מנדל ז"ק] להורות ולדון כמבואר סנהדרין דף ה' ע"ב עיין כתובות דף ע"ט ע"א גם אני מסכים בזה שיוכלו לקבלם כרב בעירם..." [במכתב לא מצויין איזו קהילה בקשה לקבל את רבי יעקב לנדא כרבה. למעשה נשאר הרב לנדא בליבוי עד סוף שנת תרצ"ד, אז עלה לארץ ישראל].
רבי יעקב לנדא היה ממקורבי הרוגוצ'וביר ועמד עמו בקשרי מכתבים (ראה פריט קודם). הרוגוצ'ובר אף היה "מסדר קידושין" בחתונתו של הרב לנדא בשנת תר"צ.
מעניין שגם במכתב המלצה, שאינו מכתב תורני, לא יכול היה הרוגוצ'ובר לעצור את מעיין תורתו הבלתי פוסק, וציין והפנה למרחבי הש"ס (בציינו 'עיין' למסכת כתובות התכוון הרוגוצ'וביר לדברי הגמרא "מורה הוראה אני" ולביאור רש"י שם: "נטלתי רשות מריש גלותא", שם מבואר כי אין להורות בלי נטילת רשות).
נדפס בקובץ יגדיל תורה שנה ז' חוברת א' (ברוקלין תשמ"ג), עמ' עז. תגובה נוספת על בקשה של הרב לנדא לקבל סמיכה לרבנות מהרוגוצ'ובר, ראה פריט קודם, מכתב מס' 14.
[1] דף. 20 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. סימני קיפול.

שר התורה מרוגוטשוב (הרוגוצ'ובר) - הגאון רבי יוסף רוזין אב"ד דווינסק בעל "צפנת פענח"
הגאון המפורסם רבי יוסף רוזין (תרי"ח-תרצ"ו) - הידוע בכינויו "הרוגוצ'ובר" (על שם עיר הולדתו רוגוטשוב), נמנה על חסידי חב"ד-קאפוסט. בילדותו לקחו אביו לברכה אצל האדמו"ר בעל "צמח צדק" שברכו בלמדנות יתירה והורה לו ללמוד מסכת נזיר (יש אומרים שזו הסיבה שהרוגוצ'בר לא גזז את שערותיו). בצעירותו למד אצל הגאון רבי יוסף דב בער סולובייצ'יק בעל "בית הלוי" יחד עם בנו רבי חיים מבריסק. במשך כארבעים שנה, החל משנת תרמ"ט, כיהן כרב עדת חסידי חב"ד בעיר דווינסק שבלטביה, לצד אב"ד העיר הגאון בעל "אור שמח". דמות פלאית ויוצאת דופן בחריפותו וגאונותו המופלגת, בידיעת התורה כולה לכל חלקיה ופרטיה, בחידוש הגדרות וסברות עמוקות ודרכי לימוד מקוריות. אגדות רבות מסופרות על גאונותו ושקידתו העצומה בתורה. גאונותו האגדית זכתה להערכה גם בקרב הציבור הכללי בדורו, וידוע מאמר ביאליק אודותיו: "מן המוח שלו אפשר לחצוב שני איינשטיינים". עסק רבות בביאור תורת הרמב"ם, והשיב תשובות רבות בהלכה. תשובותיו וחידושיו פורסמו בסדרת ספריו "צפנת פענח". ספריו הנדפסים הם חלק מועט ממעיין תורתו הבלתי-נדלה שהיה מתגבר והולך בלי הפסקה. מחמת עמקות דבריו ובשל כתיבתו המקוצרת והמרומזת, הוקמו בדורות האחרונים מספר פרויקטים במטרה לפענח ולפרש את דבריו, ולהוציא את חיבוריו במהדורות מבוארות.
"פרשה בפני עצמה שאינה נכללת בתוך המסגרת הקבועה של גדולים וגאונים, היתה אישיותו התורנית של הגאון הרוגאצ'ובי, לא שאינה נכנסת מפני רוב גדלה ועמקה ורחבה, אלא שאינה נכללת. אין המדובר על שיעור הקומה, על הכמות, לא על הכמות של היקף הידיעות, הבקיאות, ולא על זו של עומק ההגיון. הקומה עצמה היא אחרת, מחומר אחר קורץ, מעיסה אחרת נילוש, בקיאות אחרת, הגיון אחר, פרשנות אחרת.
ודאי, אף מבחינת הכמות עלה בבקיאות, לא בלבד על בני דורו-דורנו, אלא אף על בני כמה דורות קודמים. כשאתה מעיין בספריו הראש מסתחרר מרוב הציונים ו'העיינים' והוא הדבר בנוגע לניתוחיו ההגיוניים ולביאוריו-פירושיו המקוריים.
יחיד הוא בין במספר העצום של החקירות המפשטות ובין בסכום הגדול של פירושיו החדשים [...]
הרוגאצ'ובי עומד נבדל ברשות היחיד. תפיסה מיוחדת לו. עין מיוחדת. באופן מיוחד הוא רואה. כשהוא מביא המון מראי-מקומות להענין שהוא דן בו, אנו מתפלאים לא בלבד על רוב הבקיאות, אלא אף - ובעיקר - על אופן ההסתכלות שלו. השוואות ואסוציאציות שהעין הרגילה אינה מרגישה בהן. רואה ואינה מרגשת. והוא הדין בנוגע לדרכי ההבנה שלו ולארחות ביאוריו ופירושיו. הכל נחתם במטבע מיוחדת" (רבי שלמה יוסף זווין, אישים ושיטות).