מכתב פדיון שבוים מאת הקדוש "המלומד בנסים" רבי יהודה בן עטר אל ידידו היעב"ץ ובית דינו – פאס, תס"א

מכתב פדיון שבוים מאת הקדוש "המלומד בנסים" רבי יהודה בן עטר אל ידידו היעב"ץ ובית דינו – פאס, תס"א

מכתב בחתימת יד קדשו של הגאון הקדוש רבי יהודה בן עטר (הראשון) ראב"ד פאס. פאס, [תס"א בערך]. המכתב נשלח אל רבני וחכמי העיר מכנאס, בראשם רבי יעקב אבן צור (היעב"ץ) בעל שו"ת "משפט וצדקה ביעקב".

המכתב אודות שלשה אחים ממכנאס, שאחותם הצעירה נפטרה בעודה רווקה והוצרכו נשות האחים הללו ללות כסף מאת שכניהם הגוים בשביל תכריכין וצורכי הקבורה. אולם כעת לא נמצא בידם לפרוע את חובם והגוים הללו תבעו את הנשים בערכאות שלהם ועצרו אותם כדי להכניסן לכלא. במכתב מבקש רבי יהודה בן עטר מאת החכמים לעשות ככל האפשר "ולבקש אחר האנשים האחים הנז' שישלחו כסף כדי לפרוע את החוב ולפדות את נשותיהם". בסוף המכתב חתימת יד קדשו.

רבי יהודה אבן עטר (תט"ו-תצ"ג) מגדולי וקדושי מרוקו לדורותם. דמות מופת הנקרא בפי יהודי מרוקו "רבי אל-כביר" = הרב הגדול. כיהן כאב"ד בערים פאס ומקנס שבמרוקו. כל חייו שקד על התורה והעבודה. גאון ובקי בכל מקצועות התורה. במשך כל חייו גם כשכיהן ברבנות התפרנס מגיע כפיו בהיותו צורף מומחה ולא חפץ לקבל שכר מקופת הציבור. כבן 43 (שנת תנ"ח) נתמנה כדיין בפאס יחד עם רבי וידאל הצרפתי ורבי מנחם סרירו. בשנת תס"א נאלץ לנדוד לעיר מקנס, יחד עם רבים מיהודי פאס לאחר רדיפת המלך איסמעיל. במקנס ישב בבית הדין יחד עם רבי שמואל הצרפתי. לאחר פטירתו כיהן כדיין יחידי במקנס. בשנת תס"ד חזר לעיר פאס. עמד בראש הקהילה היהודית ותיקן תקנות בעניני הקהילה. בשנת תפ"ג ישב ראשון בדין עם רבי יעקב אבן צור שהיה לו לתלמיד חבר. היה רגיש מאוד לסבלו של הציבור, וביתו היה פתוח לפני כל שואל ומר נפש.

קדושתו נתפרסמה בפרט לאחר המעשה הנורא והנשגב הידוע, שמושל המדינה הזמין מהרב עבודה של צורפות, אולם מנהגו בקודש של הרב היה, שכאשר היה לו את פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו היה שוקד על התורה ולא קיבל עבודה חדשה עד שהפרוטה אזלה מכיסו. בשל כך כעס המושל והשליכו לכלא, וכשלא היה לקהילת היהודים את הכסף הנדרש לפדיונו, הושלך לגוב אריות והוא שהה שם יממה ללא פגע. יהודי מרוקו היו נשבעים בשמו ובפיהם מסופר כי הרב זכה לגילוי אליהו הנביא.

מרן החיד"א בספרו שם הגדולים בערכו

"ושמעתי מפי רבנן קדישי חכמי המערב כי היה איש אלהים קדוש, ולא נהנה בכבוד תורה ולא קבל הספקה מהקהל, והושלך לגוב אריות וניצול, אחר שנשאר יום ולילה, והיה קידוש ה' גדול, והיו נשבעים כל אדם בו והנשבע על שקר ימות, ועוד נפלאות שמענו ונדעם הן בעודנו חי אף כי אחרי מותו למשתטח על מצבתו תנצב"ה".

לאחר פטירתו ישב על כסאו כאב"ד רבי יעקב אבן צור, שנשא עליו קינה שנדפסה בספר שיריו "עת לכל חפץ". וכך מספר רבי יעקב אבן צור בספר הנ"ל:

ובתוך ימי אבלו של הצדיק הנזכר, ראיתי בחלומי שהייתי עסוק בהספדו והייתי מקונן איזה קינות. ובא לפני לכם אחד ויגער בי, ויאמר לי, האם בקינות כאלו ראוי להספיד אדם גדול כזה ? ואען ואומר, ובאיזה קינות ראוי להספידו ? ויהי כמשיב : היה לך להכין קינות של זהב וכסף ולקונן עליו כפי ערכו וכבודו. ולמחר בזכרי את החלום יסדתי זאת הקינה וסגרתי בתיה בפסוק זהב.

חיבוריו: מנחת יהודה – דרשות. שיר מכתם – הלכות שחיטה וטריפות. ספר על דיני גט וחליצה. פירוש על מדרשר רבה. שאלות ותשובות. זכרון לבני ישראל. חלק מספריו נותרו בכתב יד, ותשובות ממנו פזורות בספרי רבני מרוקו שבאותה תקופה. נתן הסכמות לספרי חכמי דורו ביניהם ספר חפץ ה' לרבי חיים בן עטר. נמוקי שמואל לרבי שמואל הצרפתי , אוזן שמואל רבי שמואל די אבילא ועוד. בנו רבי עובד, נכדו רבי יהודה בן עטר (השני).

[1] דף מקופל. גודל עמוד 21 \ 15 ס"מ. מצב בינוני. פגמים וכתמים. משוקם. לאחר שיקום הדף במצב טוב. טשטושי דיו – אמנם המכתב ניתן לקריאה. לרוכש המכתב מצורף תימלול של המכתב כולו.