RABBI BINYAMIN WOLF HALEVI BOSKOWITZ:  a very rare long handwritten letter to the Makowa Community ...

RABBI BINYAMIN WOLF HALEVI BOSKOWITZ:  a very rare long handwritten letter to the Makowa Community [1782]

/////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////

מכתב קודש מהגאון הקדוש בעל הישועות, המקובל שדבריו עושים פירות, רבי וואלף הלוי באסקאוויץ בנו של הגאון בעל מחצית השקל. מגדולי רבני הונגריה ומוראביה. בעל 'סדר משנה' על הרמב"ם. תקמ"ב (1782).

אוטוגרף. לפנינו מכתב בעל ערך היסטורי רב אודות קהילת מאקאווא מאת הגאון הקדוש פועל הישועות רבי וואלף באסקאוויץ זצוק"ל רבה של אסאד ופרוסטיץ ועוד, בנו של הגאון המפורסם בעל המחצית השקל אשר שלח לראשי הקהילה אודות הנעשה בעירם. אופן ישן, תקמ"ב.

לא בכל יום מוצאת למכירה מכתב אשר הגאון הכותב, מתבטא על מכתבו, " כולו יראת שמים ודברים היוצאים מן הלב", וגולת הכותרת - מזהיר מאוד לשמור ולגנוז המכתב באוצר גנזים, " שיהיה גנוז ומוצנע לאחר קריאתו היטיב, צרור וחתום כמוס באוצרו, והנני גוזר בכוח התורה שאגרת הלז בל יוטל לאשפה או להניחו לטלטלו כדרך שעושין באגרת הרשות ואגרת בטלה".

בתחילת דברינו הננו לציין את היות רבינו בין גדולי דורו המופלגים בדור דעה כהגאון הנודע ביהודה, הברוך טעם מלייפניק, רבי מרדכי בנעט והחתם סופר – כולם מעריצים ומתייחסים בכבוד ובמורא למוצא פי רבינו.

כן היה מפורסם רבינו בקדושתו ובפרישותו, וכוחו היה גדול בחכמה הפנימית ותורת הקבלה, היה מתפלל בכוונות האריז"ל פעל ישועות בקרב הארץ ורבים נושעו על ידו.

בכדי להבין את הרקע למכתב זה הננו להקדים, שרבינו הגדול היתה מצודתו פרוסה למינוי רבנים ומורי הוראות ברחבי הונגריה, וזאת עקב הצעות רבות שבאו לפתחו, אך הוא שנאמן היה לצוואת אביו הגאון בעל מחצית השקל לא אבה לקבל עליו משרת רבנות (עד שהוכרח לכך), אי לזאת היה מציע וממליץ מתלמידיו וחבריו גדולי תורה ות"ח מובהקים אשר היו ראויים לכתר הרבנות לכהן פאר בקהילות שונות.

בשנת תקמ"ב פונה רבינו במכתבו לראשי וקציני קהילת מאקאווא שבהונגריה אודות מחלוקת שפרצה בעירם בין בני וחברי הקהילה אודות מינוי רב ומורה הוראה לקהילתם, את השוחט מכבר ור' זעליג שמו. על ר' זעליג דנן, כותב רבינו עליו ששחיטתו פסולה כפי אשר כתבו גדולי הדור ובראשם הגאון בעל הנודע ביהודה, וא"כ בוודאי שאינו יכול להורות בדיני הוראה ואפילו "כביעותה בכותחא", ולכל היותר כותב רבינו שיכול לשמש "כמלמד תינוקות".

המחלוקת יצאה ללהב, ואף פנו לערכאות בענין זה, וכל הקהילה נהפכה למרקחה מבלי שליטה.

בנוסף לכמעט המינוי של השוחט ר' זעליג לרב ומורה הוראה, סובב המכתב גם אודות מינויו של הגאון רבי יהודה לייב מקשונז שכיהן כמגיד מישרים בקהילה [לאחמ"כ אב"ד מאקאווא, - ראה עליו בקובץ באו"י, גליון נט עמוד קיד הערה 46] שרבינו כבר פנה שנה לפני כן בשנת תקמ"א לראשי הקהילה שימנוהו לרב אב"ד בקהילה שהוא ראוי למשרת הרבנות ומהללו ומשבחו כאחד מגדולי הדור, ורבינו אף מרמז שאי מינויו לרב הקהילה, "מרה תהיה באחרונה וירבו המכשולים ודי לחכם ואף לחכמים ברמיזה".

כאמור אי מינויו של רבי יהודה לייב כרב אב"ד, גרמה כנראה למחלוקת וריב ומדון בעת רצון חלק מחברי הקהילה שנה לאחר מכן למנות את השוחט ששחיטתו נפסלה, ואף פנו לערכאות בנידון.

וע"ז בא המכתב שלפנינו בה רבינו מזהיר ודורש בכל לשון ומליצה ואף בלשון תוכחה ובנוסף גם בגזירה חרמים וקנסות על דבר פשע הנ"ל להסיר את מועמדותו של השוחט, ולמהר במינויו של הגאון רבי יהודה לייב מקשונז.

רבינו מתייחס במכתבו בחלק מדברי חברי הקהילה אשר יש להם טענות על רבי יהודה לייב, וע"ז כותב רבינו שהוא יכול לשמוע ולשפוט הדבר ואם יש בדבריהם דבר, אז הוא יוכיח תלמידו הנ"ל ויקבל דבריו, אך רבינו אינו מאמין לדברי החולקים, ומשבח את גודל היראת שמים של תלמידו הגדול.

רבינו מוסיף ומפרט את גודל פעליו של תלמידו רבי יהודה לייב, אשר פעל למנוע את ריקודי בחורים ובתולות יחדיו בימי החג, והוא הצליח ברוב חכמתו להסיר החרון אף מהעיר ועוון כזה:

" המעט הוא מה שהסיר המנהג הרע מקרביכם להיות ביום טוב בחורים ובתולות יחדיו ירקדון אשר בלי ספק כאילו הוא שעירים ירקדון באותן מקומות כי זימה היא עון פלילה - הלא תהי' ח"ו לבוז וללעג ולקלס כל השומע המנהג הרע הזה.. ואני אומר אם כן הוא כי הסיר המנהג הרע הנ"ל מחלקו יהיה חלקי"

רבינו מסיים את מכתבו הן בדברי חיבה ורחמים שיעשו שלום ביניהם וישכחו כל מה שעבר מלפנים ויחיו בשלום וריעות, והן בתקיפות שבאם לא ישמעו בקולו אז יגזור עליהם חרמות ונידויים ואף יאסוף חתימות מאת כל גדולי הדור:

" בקשו שלום ורדפוהו ותתרחקו כמטחוי קשת מהמחלוקת כי אין לך דבר רע ממנו והוא שהחריב את ביתינו בע"ה והגלה אותנו בין העמים... ומחלו זה לזה.. להיות כולם אוהבים זה לזה בלב שלם ואין קהל"ה מחזיק ברכה אלא שלום.. והיה אם שמוע תשמעו לכל הנ"ל טוב הארץ תאכלו. - וח"ו אם תמרו את פי בכל הנ"ל הנני אומר לכם כי לא בלבד שאני אכתוב עליכם מרורות חרמות ונידויים אף זו כי אעורר עליכם כל גאוני וגדולי דורינו כולם פה א' אחר דברי לא ישנו, לכתוב עליכם חרמות ונידויים ומרה תהיה באחרונה ח"ו.." 

בסיום דבריו כותב רבינו: " והנני גוזר בכח התורה שאגרת הלז בל יוטל לאשפה או להניחו לטלטלו הנה והנה כדרך שעושין באגרת הרשות ואגרת בטלה, אבל לא כך היא האיגרת הלז כי היא כולו יראת שמים ודברים היוצאים מן הלב לבי הנשבר לשברי שברים - בראותי במחנה העברים - קול תרועת מלחמה בגלות החיל הזה גרים גרורים חרב המחלוקת איש ברעהו ושותים מי המרים כי ח"ו מרה תהי' אחריתה לחרחורים - לזאת גזרתי היא שיהיה אגרת הלז אחר גמר קריאתו היטב בקהל עדת ישרים גנוז ומוצנע אצל ידידנו הרב הגדול מוהר"ל הנ"ל ואשר אצלו יהיה צרור וחתום כמוס באוצרו"

המכתב כתוב בעצם כתי"ק, בכתב נאה, ונשמר לאורך ימים כבקשת רבינו. 

Rabbi Binyamin Wolf Boskowitz (1640-1718), a leading Hungarian Rabbi, author of Seder Mishnah, and son of Rabbi Shmuel HaLevi of Kolin, author of Machatzit HaShekel. From 1782, Rabbi of Aszód, and from 1786, Rabbi of Přeštice, where he became very close to Rabbi Moshe Sofer (author of Chatam Sofer, see Ishim B'Tshuvot Chatam Sofer, Ot 113), served in the rabbinate and taught Torah in various cities (Pest, Kolin and Bonyhád).