מכתב ארוך מהאדמו"ר רבי צדוק הכהן מלובלין עם חתימת יד קדשו

מכתב ארוך מהאדמו"ר רבי צדוק הכהן מלובלין עם חתימת יד קדשו
מכתב ארוך (6 עמ' כתובים בכתב-יד זעיר וצפוף), בחתימת ידו של האדמו"ר הקדוש רבי צדוק הכהן. לובלין, תרמ"ה [1885].
תשובה הלכתית ארוכה בדיני עגונה, נשלחה אל "הרב המופלג מ' יודל נ"י אבד"ק טארלי". במסקנת דבריו הוא כותב כי פסק ההלכה בעניין לא מוחלט אצלו עדיין, וכי כתב את הדברים רק "דרך צידוד לבד", כדי לקיים את הבטחתו לאמה של העגונה להכנס לבירור הענין, "ע"כ הוכרחתי להשיב...". התשובה חתומה בכתב-יד קדשו: "צדוק הכהן", וכן המילה "לובלין" שבראש התשובה נכתבה באותו כתב-יד. שאר התשובה בכתב-יד שונה [כנראה בידי סופרו, אם כי יתכן שזוהי כתיבתו של רבי צדוק עצמו, כפי המובא בהקדמת ספרו "תפארת צב"י" (בילגורייא, תרס"ט), שרבי צדוק היה כותב את חידושיו "בכתיבה דקה מאד". גם בהקדמה לספר "שיחת מלאכי השרת" (לובלין, תרפ"ז), מקדים שם המו"ל שהכתב היה קשה לקריאה כיון שהיה "דקה מן הדקה"].
האדמו"ר הקדוש רבי צדוק הכהן מלובלין (תקפ"ג-תר"ס), נולד לאביו הגאון הליטאי רבי יעקב הכהן אב"ד קרייזבורג (לטביה). מילדותו נודע כעילוי גאוני, ועוד טרם הגיעו לגיל עשרים כבר חיבר ספר שו"ת וחיבורים שלמים על הש"ס ועל הרמב"ם. בראשית שנות הת"ר פגש והכיר את האדמו"ר רבי מרדכי יוסף מאיזביצא, ולאחר ששהה באיזביצא שבת אחת נהפך לבו ונעשה לחסיד נלהב. רבי צדוק הסביר כי "בסעודה שלישית חתה הרבי גחלי אש על לבי". מאז דבקה נפשו בתורת החסידות ודרכי עבודת ה' הבוערת בדרך רבו האדמו"ר מאיזביצא, שנפשו נקשרה בנפשו. רבי צדוק עבר לעיר לובלין, ולאחר פטירת רבו מאיזביצא בשנת תרי"ד, היה מראשי חסידי-איזביצא שהכתירו עליהם לאדמו"ר את רבי יהודה ליב אייגר מלובלין. בתקופת הסתופפותו בצל רבותיו הקדושים גזר רבי צדוק על עצמו שתיקה וכמעט לא מסר דברי-תורתו ברבים. כך גם נהג ברוב תקופת כהונתו כאדמו"ר בשנים תרמ"ח-תר"ס. את עומק מחשבותיו והגיון לבו שיקע בכתיבת ספריו העמוקים: "פרי צדיק", "צדקת הצדיק", "שיחת מלאכי השרת" [אודות מציאות המלאכים והשדים], "רסיסי לילה" ו"דברי חלומות" [גילויים שמימיים וחידושי-תורה שנתגלו אליו בחזון-לילה בחלום], "דובר צדק" "מחשבות חרוץ", "פוקד עקרים", "תקנת השבין", ועוד ספרים במחשבת החסידות, אשר מהווים עד היום לבסיס תורת המחשבה, ולספרי היסוד בחוגי החסידות, ואף בחוגי הישיבות בדורנו.
רוב ספריו בהלכה ובחסידות אבדו ונשרפו בימי השואה, יחד עם כל ספרייתו העשירה. מתשובותיו בהלכה, נדפסו בספר "תפארת צב"י" (בילגורייא, תרס"ט) רק חלק מהתשובות על שו"ע יורה דעה; ואולם רוב תשובותיו לא שרדו. כיום לא ידועים כמעט אוטוגרפים שלו.
התשובה שלפנינו נדפסה (בהעתקה מעט משובשת) בקובץ "הדרום", טו, ניסן תשכ"ב, עמ' 5-27 (ראה שם צילום דוגמא מכתב-היד שלפנינו).
[3] דף, 21 ס"מ. מעל 300 שורות בכתב-יד. מצב בינוני. כתמים. קרעים עם חסרון, משוקמים באופן מקצועי. כריכת עור מפוארת.