ספר תורה זעיר – כתב האר"י (חסידי) – אירופה, המאה ה-19 – מספרי התורה הקטנים בעולם

ספר תורה זעיר – כתב האר"י (חסידי) – אירופה, המאה ה-19 – מספרי התורה הקטנים בעולם

ספר תורה מיניאטורי. אירופה, מחצית המאה ה-19 בקירוב.

דיו על קלף דק ואיכותי. כסף חרוט, רקוע ומולחם. מעיל בד, עם רקמת חוטי כסף.

כתב סת"ם אשכנזי (כתב האר"י – חסידי), בכתיבה נאה ומהודרת (לא נבדקה כשרות).

ספר תורה זעיר, מספרי התורה המיניאטוריים הקטנים ביותר הידועים לנו. נכתב על פי כללי ההלכה, במסורת "ווי העמודים" (רוב העמודים פותחים באות וי"ו). היריעות תפורות זו לזו בגידים כהלכה.

כתוב על 45 יריעות קלף דק, 42 שורות בעמודה.

גלול על שני ''עצי חיים'' זעירים, עם עיטורים וידיות מכסף (בראשם עיטורים דמויי כתרים זעירים).

ספר התורה נתון ב''מעיל'' זעיר המעוטר ברקמת חוטי כסף ובסרטי בד מדוגמים.

ספרי תורה זעירים כדוגמת זה שלפנינו, הנם נדירים ביותר, בין היתר בשל הקושי בכתיבתם והעלות הרבה של הכנתם. ספרים כאלו נכתבו בדרך כלל עבור אנשים אמידים במיוחד, כדוגמת השר משה מונטיפיורי שנהג לקחת עמו ספר תורה במסעותיו ברחבי העולם. כמו כן, הוכנו ספרים כאלו כמתנה לאדמו"רים נודעים, על מנת שיישאו את הספר בחיקם, כדוגמת מלכי ישראל שהיו להם שני ספרי תורה, "אחת המונחת לו בבית גנזיו והשניה שיוצאה ונכנסת עמו, עושה אותה כמין קמיע ותולה בזרועו שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד" (סנהדרין, כא, א – כב, א).

גובה הקלף: 6.8 ס"מ. גובה מירבי כולל ה"עצי חיים": 14 ס"מ. גובה המעיל: 11 ס"מ. מצב טוב. כתמים ודהיית דיו. פגמים ושברים ב"כתרים" בראש ה"עצי חיים".

ספר תורה כמין קמיע

במסכת סנהדרין (דף כב) נאמר, שמלך ישראל צריך שיהיו לו שני ספרי תורות, "אחת שיוצאה ונכנסת עמו, ואחת שמונחת לו בבית גנזיו. אותה שיוצאת ונכנסת עמו עושה אותה כמין קמיע ותולה בזרועו, שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד", ובפירוש רש"י שם נאמר "כמין קמיע: קטנה בקלף דק, שהיא קלה לשאת".

מסופר על האדמו"ר בעל "מנחת אלעזר" ממונקאטש, כי היה חי את הצפיה לביאת המשיח בכל רמ"ח איבריו. מידי לילה היה בוכה על גלות השכינה ומתחנן לישועת ישראל. בשנת תרפ"ו הזמין אצל סופר סת"ם הידוע ביראתו, ספר תורה קטן במיוחד, הכתוב על קלף מעור צבי. בעת הכנסת ספר התורה הסביר כי המלך המשיח זקוק לשני ספרי תורה, כדין מלך – אחד המונח בבית גנזיו ואחד שעמו יוצא ובא. לכן הזמין הוא ספר תורה קטן ביותר, שעמו יוכל המשיח לצאת ולבוא – ואמר אז, כי הוא יתן אותו במתנה גמורה למלך המשיח לכשיבוא במהרה (ראו: תולדות רבינו, אות קסב; דרכי חיים ושלום, הלכות סת"ם, אות תתקמח).

מנהג היה אצל אדמו"רי בית רוז'ין לכתוב עבור האדמו"ר ספר תורה קטן, כדין ספר-תורה של מלך ישראל, שצריך לכתוב לו שני ספרי תורה, אחד גדול המונח בבית גנזיו, ואחד קטן המונח תמיד בחיקו, ויוצא ונכנס עמו. בידי אדמו"רי בויאן היו כמה ספרי תורה כאלו, המיוחסים לרבי ישראל מרוז'ין ולבנו רבי אברהם יעקב מסדיגורא, והם היו משתמשים בהם בעת מסעותיהם מעיר לעיר.

מקור:

1. אוסף אוסקר ורגינה גרוּס, ניו יורק.

2. יורשי הנ"ל.

אוסף אוסקר ורגינה גרוּס

בשנת 1939 נמלטו אוסקר ורגינה גרוּס מעיר מולדתם לבוב – פולין דאז, וכיום במערב אוקראינה – ובכך ניצלו בעור שיניהם מהשואה שפקדה את יהדות אירופה. הם התיישבו בארצות הברית, ובשנים שלאחר המלחמה הקדישו את מיטב זמנם ומרצם לאיסוף אמנות ותשמישי קדושה יהודיים, עם דגש מיוחד על חפצי כסף ועל ציוריהם מאת אמנים יהודים בני המאה ה-19.

עם פריטי האוסף שיצרו הזוג גרוּס נמנות יצירות מופת פרי מכחולם של אמנים יהודים בעלי שם, בהם איזידור קאופמן, מוריץ דניאל אופנהיים, וסולומון אלכסנדר הארט. ברבות השנים נתרמו רבים מהציורים באוסף למוזיאון היהודי בניו יורק, בעוד אחרים נשמרו בידי המשפחה. הציורים המוצגים בקטלוג זה עומדים למכירה פומבית לראשונה.

לפריטים נוספים מאוסף אוסקר ורגינה גרוּס, ראו פריטים 133, 144, 147, 153, 154, 204 ו-205 בקטלוג זה.