מכירת העצמאות הגדולה - 919 פריטים בשני חלקים - כלי ישראליאנה, קרמיקה ישראלית, תכשיטים, יין ומשקאות ישראלים, כל בולי ישראל המוקדמים, ועוד רק ישראלי.
חלק א' פריטים 1-450.
חלק ב' פריטים 451-919.
מאות כלי ישראליאנה - פל-בל, קליין-קום, אופנהיים, דייגי, נורדיה, תמר, בצלאל ועוד...
מאות קרמיקה ישראלית - חרסה, לפיד, בית היוצר, פלקרמיק, נעמן, קרנת, כדן, אבנית, קרמוס ועוד...
לקוחות חדשים שיש להם הגבלת סכום להצעות ומעוניינים להציע סכום גבוה יותר, מוזמנים לפנות אלינו בטלפון לביטול ההגבלה.
הודעה חשובה! אנחנו עונים לכל השאלות שאנחנו מקבלים ממכם באימייל. יתכן שהתשובות שלנו נכנסות אצלכם ל"דואר זבל" או "דואר ספאם", אם כך, בבקשה, חלצו אותנו משם.
לתשומת לב! אין משלוחים בדואר!
קבלת הפריטים בימי השחרור או באמצעות שליחים בלבד בעלות של 70 ש"ח (עבור כל הפריטים ברכישה) פריטים גדולים בתוספת תשלום (חבילה מעל 60 ס"מ ו/או 15 ק"ג), רהיטים בהובלה מתואמת ובתשלום ישיר למוביל.
"בית המכירות אינו מתחייב לתקינות של שעונים ופריטים מכניים וחשמליים אחרים, גם אם מופיע התיאור" במצב עבודה", זאת התרשמות שלנו בלבד!" בדיקה באחריות הקונה טרום המכירה!
כל הקונים מתחייבים להתקשר לשלם בטלפון, בכפתור הכחול או לבצע העברה בנקאית בתוך 7 ימים מיום המכירה!
קונים מחו"ל ישלמו באמצעות העברה בנקאית בלבד!
|
פריט 499:
פמוט שבת דו קני פליז "תמר" "TAMAR" ישראליאנה, מעוטר בסמל צבא הגנה לישראל ובכיתוב הרבנות הצבאית הראשית, חתום ...
עוד...
|
|
|
מחיר פתיחה:
$
40
עמלת בית המכירות: 20%
למידע נוסף
מע"מ: 18%
על העמלה בלבד
|
פמוט שבת דו קני פליז "תמר" "TAMAR" ישראליאנה, מעוטר בסמל צבא הגנה לישראל ובכיתוב הרבנות הצבאית הראשית, חתום, גובה 24 ס"מ.
אריה שכטר נולד בשנת 1935 בתל-אביב. בנערותו למד שנה בבית-ספר לעבודות נחושת בצפת. מגיל 15 החל לעבוד בבתי-חרושת אחדים לייצור חפצי חן, ביניהם אופנהיים, פלגף והדר. יעקב סנדיק, מי שהיה לימים שותפו, נולד בשנת 1935 בתל-אביב ונפטר בשנות השמונים.
בסוף שנת 1956 נוסד בית-החרושת תמר בידי אריה שכטר ויעקב סנדיק. בתחילה פעל ברחוב החרושת 8 בתל-אביב ובשנת 1963 עבר למשכן חדש ומרווח ברחוב הפלדה 10 בבת-ים, שם אף נבנה בסמוך בית יציקה. בתמר ייצרו הן מזכרות בסגנון בצלאל לשוק התיירות המקומי והן חפצי יודאיקה ליצוא לארצות-הברית ולאירופה: חנוכיות, פמוטים, כדים, מזוזות, מפיונים, תומכי ספרים, צלחות קיר וצלוחיות (עם מכסים) לממתקים. אריה שכטר היה יוזם הרעיונות העיצוביים, שבוצעו בידי אשתו נעמי שכטר, ישראל דליהו וראובן דייגי. חלק מן המוצרים שנוצקו בפליז היו צבועים בצבעי תנור ונחרטו בידי נעמי שכטר, בנימין לוטנברג, אריה פרוספר ואחרים. בשנת 1995/4 נסגר המפעל והדגמים נמכרו לחן-חולון.
מתוך הספר "ארץ חפץ", נורית כנען-קדר.
בנימין לוטנברג נולד בישראל בשנת 1939. כבר בילדותו החל לצייר, ובנעוריו אף נשלח לעבוד, עקב המצב הכלכלי הקשה ששרר בבית, בתחומים המשיקים לאמנות ולציור, דהיינו במכוני גרפיקה, בדפוס משי ובמעבדות צינקוגרפיה. בעקבות חבר, הגיע לבית-החרושת תמר בדרום תל-אביב. על כך כותב לוטנברג: "המפעל הזה [תמר], כמו התעשייה כולה, עוד היה נטוע בהשפעות של בצלאל ובקישוטיות המזרח-אירופית מוטיבים אוריינטליים עם קונוטציות דתיות. הארץ, לעומת זאת, הייתה "צרפתית': דה-גול, פיאף, דה-שבו, הקומפניון דה-לה שנסון. ישראל שידרה אז אופטימיות, פתיחות, יציאה אל העולם הגדול, חיבור למודרניות. תיירים הגיעו לכאן כדי להתפעל מהיצירה הישראלית. מעטים מול רבים. החלוציות. הקיבוץ. במקביל התחילו ישראלים לצאת לחו"ל ולהביא לכאן את העולם הגדול. ההשפעות האלו ניכרו בכל תחום: בלבוש, בריהוט, בעיצוב...
מתוך הספר "ארץ חפץ", נורית כנען-קדר
תפריט נגישות
