תהלים שער השמים מהשל"ה הקדוש, אוסטרהא. תקפ"ו(1826) מהדורה נדירה עותק שונה מעותק הספריה הלאומית. עותק חסר.

תהלים שער השמים מהשל"ה הקדוש, אוסטרהא. תקפ"ו(1826) מהדורה נדירה עותק שונה מעותק הספריה הלאומית. עותק חסר.

ספר תהלים עם תרגום אידיש ופירוש שער השמים מהרה"ק רבי ישעיה הלוי הורוויץ "השל"ה הקדוש". אוסטרהא. תקפ"ו(1826). בדפוס אברהם קלאהר פיין ודוד בן יצחק מרדכי. עותק חסר שונה מעותק הספריה עותק הספריה [2], רכח ד'; "בעותק שלפנינו" 4, א-קס"ח, קס"ו-רי"ז, רכ"א-רכ"ד, 3 ד'; מסתיים באמצע יהי רצון לספר שלישי לליל הו"ר. 2 שערים, בשער ראשון המילה באוסטרהא בדיו אדום. בשער שני פרט השנה עולה תקי"ח(1758). ספרי תהלים מדפוס אוסטרהא נדירים מאוד מאוד לא הופיע במכירות בידספיריט וכן לא בשער המכירות שמופיעות באינטרנט, וכן תהלים עם פרוש שער השמים מאוד נדירים, תהלים כזה הרי הוא נדיר שבנדירים. כריכת עור מקורית. "בשער ראשון חסר מעט יותר מחצי שער" הוא חתוך בצורה עקומה כך שהמקום והשנה קיימים. רובו על נייר כחול, עבה ומשובח, מעט בלאי וכתמי שימוש, מעט הדבקות בד' קי"ט הדבקה מכסה מעט מטקסט התרגום. במעט דפים חסר בכותרות עליונות. באופן כללי מצב מצוין.

הרה"ק הגאון המפורסם רבי ישעיה הורוויץ - בעל השל"ה - מחבר ומקובל, נולד בפראג בשנת שי"ח (1558) ונפטר בצפת בשנת שפ"ה (1628). בילדותו למד עם אביו ר' אברהם הלוי בפראג. אח"כ בלובלין בישיבת מהרש"ל ור"מ מלובלין. שב לעיר מולדתו, דרש בציבור (של"ה פרשת ויקהל), וחיבר קונטרסים שונים (שם, ענייני תפילה, מסכת תענית, הלכות תשובה). בימי עלומיו נסע לרוסיה ולפולין, שם החל לעסוק בהוראה (שם מסכת פסחים). לא שהה בעיר אחת ימים רבים. היה ברוסיה הקטנה, וואהלין וליטא (שם שער האותיות), ונקרא לשרת בקודש למ"צ בפראנקפורט דמיין, בפוזנא וקראקא. בשנת 1615 נקרא לשוב לעיר מולדתו פראג והיה שם לראש. בהיותו זקן בא בימים החליט ללכת לארץ הקודש ולחיות בה את שארית שנותיו. אז החל לכתוב ספרו "שני לוחות הברית" (ר"ת: של"ה), כצוואה לבניו ולאנשי ביתו. בשנת 1621 נסע מפראג דרך ווינא ובודון לתוגרמה, וביום הששי ו' כסלו שפ"ב הגיע לירושלם בסדר "מה נורא המקום, וזה שער השמים" ע"כ קרא את החלק הראשון שהוסיף על חבורו "שער השמים". האשכנזים המעטים בירושלם שמוהו עליהם לרב ומורה הוראה. השנה הראשונה להתיישבו בעיר הקודש הייתה שנת השמיטה, ורוב בני העיר חפצו לפטור את עצמם מחומרת השנה השביעית, בהיות שבשנה הקודמת היה שרב ורעב, והוא נהג בעצמו חומר השמיטה, ואומר: "ואני דנתי עם עצמי וחשבתי בלבבי, אני מחויב לקיים יותר מהם, ואפילו למכור גלימא מעל כתפי" (שם חלק האותיות). התרעם על בעלי השדות שהפקירו שדותיהם כדי להפטר מן המעשר (שם). תקוותו למצוא מנוחה בימיו האחרונים לא עלתה בידו, כי עוני ומחסור ותלאות רבות שררו בירושלם בעת ההיא. בשנת 1624 היה מושל ירושלים מחמד פחה, שהיה איש ישר ואוהב צדק, ובימיו הייתה מעט רווחה ליהודים. באותו זמן קם ערבי מתושבי העיר, רע מעללים ושמו אבן פארוך, סומא באחת מעיניו, והוא קנה את השלטון העיר בכסף שנתן לשר דמשק. בשבת כ"ו לחדש טבת שפ"ה (1625) בא העירה עם שלוש מאות אנשי חיל, הדיח את מחמד פחה בכח, והצר לתושבי העיר ובפרט ליהודים. בשבת י"א אלול שלח פתאום לשני בתי הכנסיות של הספרדים והאשכנזים, תפס חמישה עשר רבנים, בהם ר' ישעיה הלוי, שם אותם במשמר ודבר אתם קשות. בתחנונים יכלו לפדות את נפשם בכופר רב של אחד עשר אלפים גרוש. בעמל רב ובסכנה גדולה עלה בידי האשכנזים ור' ישעיה לברוח מן העיר כי כשל כוחם. התיישב תחילה בצפת ואח"כ בטבריה, שם השלים את חיבורו הגדול, ושלחו לבניו לעיר מולדתו. ואחרי שלוש שנים נפטר לעולמו שבע יגון ואנחה. נקבר ליד הקברות המיוחסות לרמב"ם ולר' יוחנן בן זכאי ותלמידיו.