בידספיריט | ספר יסוד: משך חכמה לרבי

ספר יסוד: משך חכמה לרבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק, דפוס ראשון – ריגא תרפ”ז [1927] – עותק מיוחד בעל דפים לבנים * ”ביאורים ופרושים, רעיונים ודרושים, הערות וחדושים, על חמשה חומשי תורה”, מאת הגאון האדיר ה'אור שמח' מדווינסק. מהדורה ראשונה של פירושו היסודי של ה'אור שמח' לתורה, אוצר בלום של רעיונות מקוריים, פנינים בהשקפה ויסודות בהלכה. מנוסח השער: ”חובר ברצון אבינו שבשמים”. רבי מאיר שמחה החשיב מאד את הספר משך חכמה, והיה רגיל לומר כי הוא יגע ועמל על הספר 'משך חכמה' הרבה יותר מאשר על ה'אור שמח' (רבינו מאיר שמחה הכהן עמ' סו). בעל 'אמרי אמת' הפליג בשבח הספר מאוד ולא ירד מעל שולחנו (עדות ר”א זמבא בשם דודו הגאון רבי מנחם זמבא הי”ד), ורבי חיים עוזר אב”ד ווילנא קבע בו לימוד כל ערב שבת והיה מתפעל מהאור הגדול הגנוז בו (עדות הגר”ח קרייזווירט שם עמ' סד). בעת שכבו על מיטת חוליו האחרון, מסר את הספר להדפסה לידי רבי מנחם מנדל ז”ק אב”ד ריגא ואמר לו 'כי יש בו גדולות ונצורות'. מאה שנים חלפו מעת הדפסת הספר לראשונה – ובמהלכם נדפס שוב ושוב בעשרות מהדורות. עותק נאה מאוד. ריגא תרפ”ז [1927], מהדורה ראשונה. ספירת דפים: ריז דף. מצב טוב. מעט כתמים. כריכה חדשה. ביבליוגרפיה: סטפנסקי ספרי יסוד, מס' 30. - - - - - - - - - - - - ”רבי מאיר שמחה היה המאור הגדול של דורו, ואורו גנוז גם בספריו הנפלאים 'אור שמח' על הרמב”ם ו'משך חכמה' על התורה. ואם ב'אור שמח' אנו רואים את עומק והיקף תורתו – הרי ב'משך חכמה' אנו רואים במדה מסוימת את אישיותו. אם בראשון אנו רואים את הגאוניות שלו – הרי בשני אנו רואים את הגאון עצמו, היא תמונת זעיר אנפין של האדם הגדול הזה, של תורתו ומחשבתו על הכל ובכל. על יחיד וצבור, פרט ואומה, ישראל ועמים, מצוות וטעמיהן, מדות ומוסר, גלות וגאולה…” (מרן רבינו מאיר שמחה הכהן זצ”ל, תשכ”ז, עמ' סב). - - - - - - - - - - - - נבואת ה'אור שמח' טרם השואה: ”יחשוב כי ברלין היא ירושלים… אז יבוא רוח סועה וסער” ב'משך חכמה' שלפנינו, בפרשת בחוקותי, יוצא רבינו רבי מאיר שמחה מדווינסק בכאב נגד אותו זרם של יהודים המבקשים להשתקע בגלות ולהשכיח את יהדותם, וכלשונו: ”יחשוב כי ברלין היא ירושלים”. עליהם הוא מזהיר בלשון נוראה: ”יבוא רוח סועה וסער, יעקור אותו מגזעו… ידע כי הוא גר… ולשונות זרים הם כלבוש יחלוף”. לאחר דברי הזעם באים גם דברי הנחמה: ”לא מאסתים ולא געלתים לכלותם”. קטע זה נעשה מן המפורסמות, וצוטט מאות פעמים לאחר חורבן יהדות אירופה. הגאון רבי מנחם זעמבא הי”ד הראה דברים אלו לתלמידיו עוד קודם השואה, ורבי מנשה הקטן מאונגוואר ציטט אותם וכתב עליהם: ”כמפי נביא ה'”.