בידספיריט | הספד על פטירת רבינו ה'חתם

הספד על פטירת רבינו ה'חתם סופר' – פרשבורג ת”ר [1840] * קונטרס 'אמרי שפר' ובו הספד נרגש וארוך על הסתלקותו של ”רב האי גאון המפורסם נשיא א-להים, חמדת ישראל, פאר הזמן ומופת הדור” – רבינו משה סופר מפרשבורג, ה'חתם סופר'. את ההספד נשא הגאון רבי נפתלי בנעט אב”ד שאפא (Šafov) שבמורביה, בנו של רבי מרדכי בנעט אב”ד ניקלשבורג. בראש ההספד מעיד רבי נפתלי על הקשר הקרוב בין אביו הרב מרדכי בנעט לחת”ס: ”כמעט אחים היו בעודם בחיים חיותם”. רבי נפתלי עצמו קיבל סמיכה מהחת”ס. ההספד נדפס בעירו של ה'חתם סופר' – פרשבורג, חודשים ספורים לאחר הפטירה. בתוך דבריו כותב על רבינו ”שהיה בקי בכל התורה ובספרי הש”ס וכל הפוסקים מראשון שבראשונים עד אחרון שבאחרונים… הרביץ תורה לרבים זה שישים שנה וזכה להעמיד תלמידים רבים למאות ולאלפים…” (דף ח' ע”א). קונטרס נדיר. פרעסבורג ת”ר [1840]. ספירת דפים: יט, [3] דף. גודל: 22 ס”מ. מצב טוב-בינוני, הספר עבר שיקום וסתימת נקבים. כתמים. כריכה חדשה. - - - - - - - - סיועו של ה'חתם סופר' בפרשה המסעירה על קבורת מהר”ם בנעט אחד המאורעות שעוררו הדים רחבים בסוף שנות הת”ק היה סיפור קבורתו של הגאון רבי מרדכי בנעט. לעת זקנותו נסע מהר”ם בנעט לעיר קרלסבד, ושם נפטר. בצוואתו ביקש להיקבר בעירו ניקלשבורג, או לכל הפחות בפראג. אולם שלטונות המקום מנעו את העברת גופתו, בשל חוק האוסר הובלת מתים ללא חניטה. בלית ברירה נקבר מהר”ם בנעט בעיר ליכטנשטאט הסמוכה, קבורה זמנית בלבד. מכאן ואילך החלו בני קהילת נ”ש – ובראשם בנו, רבי נפתלי בנעט, מחבר ההספד שלפנינו – לפעול למימוש צוואתו. אלא שכעת נוספה לשאלה החוקית גם סוגיה הלכתית מורכבת: האם מותר להוציא נפטר מקברו כדי לקיים את רצונו. בשל רגישות העניין וכבוד המת, רבים מן הפוסקים נמנעו מלהכריע. בהספד שלפנינו מגלה רבי נפתלי פרט חשוב: ה'חתם סופר' הוא זה אשר אזר כגבור חלציו ופסק להלכה כי ניתן להוציא את מהר”ם בנעט מקברו לצורך קיום צוואתו, ואף פעל להשגת הסכמתם של גדולי הדור לעמדה זו, ביניהם חותנו רבי עקיבא איגר (ראה בהספד דף ט' ע”א). לאחר שניתנה ההכרעה ההלכתית והושגו האישורים הדרושים מצד השלטונות, הוצא מהר”ם מקברו. על פי עדות של דיין מניקלשבורג, נמצא גופו שלם בלא סימני ריקבון (ראה מכתבו בקובץ בית אהרן וישראל גיליון לט עמ' לג-לד). משם הועבר לניקלשבורג, שם נערכה לו הלוויה גדולה ונכבדה, והוא נטמן בסמוך לציונו של הרה”ק רבי שמעלקא מניקלשבורג. מן הפרשה נשתמרו מספר תעודות מרתקות. התיעוד המודפס הקדום ביותר הידוע כיום הוא בספר תולדות מהר”ם בנעט, שנכתב בידי בנו (אפען תקצ”ב), שם נזכר הסיפור בקצרה (עמ' נ–נא). ספר זה נמצא אף הוא במכירה הנוכחית.