בידספיריט | קובץ חיבורים פילוסופיים: גורן נכון,

קובץ חיבורים פילוסופיים: גורן נכון, דפוס ראשון – ריווא דטרינטו שכ”ב [1562] * ספר גורן נכון, כולל שלושה חיבורים עיוניים חשובים במסורת הפילוסופיה היהודית והערבית־יהודית. אחד מהם נדפס כאן לראשונה, ושני האחרים נדפסו כאן בנוסח חדש על פי כתבי־יד השונים מן הדפוסים הקודמים. א - תקון מדות הנפש , מאת רבי שלמה אבן גבירול, תורגם על ידי רבי יהודה אבן תבון. חיבור מוסרי פילוסופי, הבנוי מעשרים שערים, לפי עשרים מידות שבאדם: שתי מידות טובות ושתי מידות רעות לכל אחד מחמשת החושים: ראיה, שמיעה, ריח, טעם ומישוש. כולל טבלאות המסדרות את יחסי המידות זו לזו. ספר חשוב בספרות המוסר הפילוסופי, שנדפס פעמים רבות. הספר נדפס לראשונה בקושטא ש”י, כאן נדפס נוסח חדש מתוך כתב יד אחר, השונה (לעיתים באופן מהותי) מהנוסח הראשון. כן נדפסו כאן לראשונה מראי מקומות וכן תמצית קצרה (”פרטי הכללים”), בשולי העמודים. ב - מוסרי הפלוסופים מאת המלומד הנוצרי־ערבי חנין אבו אסחאק מבגדאד שחי במאה ה-9 למניינם, תורגם על ידי רבי יהודה אלחריזי. דפוס ראשון. (משעשעת העובדה כי שמו הערבי של המחבר, ”חנין” (Hunayn), הועתק בתרגום העברי לצורה ”חנניה”, ומשם הוא מכונה בהקדמת המדפיס בשם ”רבי חנניה”...). ג - ספר התפוח המיוחס אריסטו , תורגם על ידי רבי אברהם בר חסדאי הלוי. הספר נדפס לראשונה בונציה רע”ט, כאן נדפס נוסח חדש ומעולה יותר מתוך כתב יד אחר, עם שינויים רבים. זו המהדורה הראשונה בה מקובצים ספרים אלו יחד, בשם ”גורן נכון”. ידועים כתבי יד כבר מסוף המאה ה-14, המכילים את החיבורים האלו יחד (בד”כ יחד עם חיבורים נוספים). גם השם ”גורן נכון” מצוי כבר לפחות בכתב יד קדום אחד. הגהות בכתיבה איטאלייאנית בדפים ג ע”ב, ד ע”א, טו ע”א (מספור דפים שני). ריווא דטרינטו שכ”ב [1562]. מספור דפים: יז, [1] דף חלק; כח [צ”ל: ל] דף. גודל: 19.5 ס”מ. מצב: שיקום בשולי כעשרה דפים (רחוק מהטקסט). כתמים. מסגרת השער קצוצה מעט. כריכה חצי עור ישנה עם לוחות נייר שיש. משופשפת מעט. ביבליוגרפיה: סטפנסקי ספרי יסוד, עמ' 236 בהוספות. מקור: מכירת צפונות. - - - - - - - - - - - תרגומים לעברית של כתבי המלומדים מאומות העולם: התפשטות היהודים ברחבי העולם לאורך הדורות הביאה לכך שיהודים רבים, אשר למדו את לשונות הסביבה שבה חיו, נחשפו באופן ישיר או עקיף לכתביהם של מלומדים בני אומות העולם כגון אריסטו. נוסף לכך, חיבורים יהודיים מרכזיים רבים נכתבו מלכתחילה בשפה הערבית, כגון ספר הכוזרי, מורה הנבוכים לרמב”ם וחובות הלבבות לרבינו בחיי. כדי להנגיש כתבים אלה ליהודי ארצות אירופה, קמו מתרגמים – שכונו לעיתים ”מעתיקים” – אשר עסקו בתרגום מדויק ושיטתי של החיבורים לעברית. בין הבולטים שבהם היו רבי יהודה אבן תיבון ורבי יהודה אלחריזי. פעילות התרגום לא הצטמצמה רק לחיבורים יהודיים שנכתבו בערבית, אלא כללה גם חיבורים מאת מלומדים מוסלמים ונוצרים. זאת בין היתר משום שחכמי ישראל עסקו רבות בדבריהם, והם השפיעו במידה ניכרת על התפתחות המחשבה הפילוסופית והמדעית בישראל. תרגומים אלה נפוצו בעיקר בארצות שבהן התקיימו תנאים חברתיים ותרבותיים שאפשרו פעילות אינטלקטואלית ענפה, כגון ספרד בתקופת תור הזהב, פרובנס ומצרים. יש לראות בתרגום ספרי הפילוסופיה חלק ממגמה רחבה יותר של העברת חכמות העולם אל הלשון העברית, בתחומים מגוונים כגון רפואה, אסטרונומיה, מתמטיקה ומדעי הטבע.