בידספיריט | מכתב נדיר ומעניין מהמקובל רבי

מכתב נדיר ומעניין מהמקובל רבי שלום הדאיה אל ה'יש”א ברכה', בשאלת תארי הכבוד שיש לכתוב – ארם צובה תרנ”ב [1892] * מכתב מעניין בן שני עמודים בכתב ידו וחתימתו של הגאון המקובל רבי שלום הדאיה, מגדולי חכמי ארם צובה ולאחר מכן בירושלים, ראש ישיבת המקובלים 'בית אל'. המכתב נשלח אל הראשון לציון רבי יעקב שאול אלישר בעל 'יש”א ברכה', אשר רבי שלום העריצו ביותר כרב מובהק וכאב רוחני. המכתב עוסק בשאלה מהי המידה הנכונה והטובה בכתיבת תארי כבוד על חכמים ועשירים: האם מותר לקצר בתארי כבוד לאדם שראוי לכך, והאם מותר לכתוב תארי כבוד על אדם שאינו ראוי לכך – כפי שנתפשט בדורות האחרונים: ”נתרבו התוארים ונתמעטו החכמות”... במכתב מקיף רבי שלום את העניינים הנוגעים בזה, כגון האם יש איסור חנופה בזה, וכן מביא הוכחות מלשונות הפוסקים כיצד נהגו בעצמם לתאר במכתבים שונים שלהם. על נידון זה השיב ה'יש”א ברכה' לרבי שלום תשובה שנדפסה עוד באותה השנה בספרו 'מעשה אי”ש' (חו”מ סימן י'), ומכריע שלשבח ת”ח בשבח העודף אין בזה ”שום צד חנופה כלל”. (על מכתב השאלה שנדפס שם ראה בירור להלן). בתוך תשובתו הנדפסת כותב ה'יש”א ברכה' על שאלת רבי שלום: ”ראיתי דבריך ידידי, טובים ונכוחים, אמת לאמיתו, אשרי יולדתו”! מכתבים ממנו מתקופה זו הם נדירים מאוד. המקובל האלוקי רבי שלום הדאיה (תרכ”ד-תש”ה) – מגדולי חכמי ומקובלי עדת ארם צובה, קדוש ופרוש, חריף ובקי בכל מכמני התורה, כנראה לעין מתוך מכתבו שלפנינו. בשנת תרמ”ז נסע לארץ ישראל לזמן קצר ונתאכסן בבית ה'יש”א ברכה'. בשנת תרנ”ט עלה ונשתקע בא”י, והסתופף בישיבת המקובלים בית אל, ומשנת תרפ”ז נתמנה לכהן בראשות הישיבה המעטירה. כן כיהן משנת תר”צ כראב”ד עדת הספרדים בירושלים. בנו הוא המקובל רבי עובדיה הדאיה. בשנת תרנ”א כמעט נתעוור, ובמכתב שלפנינו מזכיר את ענין רפואתו והחלמתו ותולה זאת בזכות תפילותיו של ה'יש”א ברכה'. ארם צובה תרנ”ב [1892]. דף כפול, ובו שני עמודים גדולים בכתב יד וחתימת רבי שלום. גודל עמוד: 20x25.5 ס”מ. מצב טוב. קרעים קטנים בודדים. בדף החלק ישנו קרע חסר במקום סגירת המכתב, מחמת פתיחתו. מקור: ארכיון הנמען ה'יש”א ברכה'. - - - - - - - - - - - - - - - - ענוותנותו של ה'יש”א ברכה': מאלפים דברי ה'יש”א ברכה' בתוך תשובתו המודפסת הנזכרת לעיל, על התארים שמתארים אותו עצמו: ”ואני עני ב'א, עידי בשמים וסהדי במרומים כמה תסמר שער בשרי ורעדו כל עצמותי שמתארים אותי בתאר[י]ם שאיני ראוי אפי' לאחד ממאה באמת, וכבר כתבתי שלא יתארוני ולא נתקבלו דברי, ועד בשחק נאמן”. - - - - - - - - - - - - - - - - שאלתו של רבי שלום הדאיה שנדפסה ב'מעשה אי”ש': כאמור לעיל, על הנידון שלפנינו השיב ה'יש”א ברכה' בתאריך כ”ז ניסן תרנ”ב, ותשובתו זו נדפסה באותה השנה בספרו הנ”ל סימן י'. קודם התשובה נדפס מכתב השאלה של רבי שלום בנידון זה, הזהה במהותו אך שונה לחלוטין בלשונו וצורתו מהמכתב שלפנינו, וכנראה נכתב בתאריך י' ניסן (כפי שמזכיר ה'יש”א ברכה' בראש תשובתו), לעומת המכתב שלפנינו שנכתב בתאריך י”ג ניסן. בראש תשובתו מזכיר ה'יש”א ברכה' את ענין בריאות עיניו של רבי שלום, ואילו ענין זה לא נזכר כלל בתשובה המודפסת ונזכר במפורש בראש התשובה שלפנינו, מה שעשוי להעיד כי ה'יש”א ברכה' הגיב בתשובתו לשני מכתביו של רבי שלום (אכן ייתכן כי כן נכתב בתשובה הראשונה ורק הושמט מהדפוס). השתא דאתית להכי, נציין כי ממש בסוף זמן הדפסת ספר 'מעשה אי”ש' הנ”ל, לאחר סיום סידור המפתחות, הגיעה למדפיס שאלה חדשה של רבי שלום ובראשה מופיעה התייחסותו לתשובת ה'יש”א ברכה' בנידון דידן, והמדפיס צירפה לספר מחמת ש”הפצירו בי להדפיסה”. בראש אותו מכתב שאלה חדש של רבי שלום הוא כותב: ”רב נהוראי אבי אבי! מכתב עוזו הופ'ע עלי נהרה, ונתמלא הבית אורה, אורה זו תורה, וששתי כעל כל הון כי מצאתי חן בעיני אדוני בפנו'ת אדוני אל האזוב אשר בקיר להשיבני במלתו…” (מעשה אי”ש דף קט ע”א והלאה. המכתב עצמו עוסק כבר בנידון אחר).