בידספיריט | הדרך הטוב והישר לבעל ה'מאיר

הדרך הטוב והישר לבעל ה'מאיר נתיבים', תלמיד-חבר להבעש”ט – דפוס ראשון – פולנאה תקנ”ה [1795] * חיבור גאוני שאין לו אח ורע, הכולל חרוזים כתובים בחכמה נפלאה לזיכרון פסקי כל סימני השולחן ערוך על ארבעת חלקיו, שורה אחת לכל סימן בשו”ע. התחבר בידי הגה”ק רבי מאיר מרגליות אב”ד לבוב ואוסטרהא, בעל השו”ת 'מאיר נתיבים' (נפטר: תק”ן) - מראשוני בני החבורה הקדושה שדבקו ברבינו הבעל שם טוב, ומכנהו בספריו ”מורי ידידי”. הספר נתחבר בשנת תקי”ג - עוד בחיי חיותו של מרנא אור שבעת הימים הבעש”ט! את הספר חיבר רבי מאיר לבקשת בנו רבי שאול אב”ד לובלין, ובראש הספר נדפס מכתב ההדרכה שכתב אליו רבי מאיר ובו מסביר כיצד יש ללמוד בספר (ראה הרחבה). רבי מאיר היה עילוי יוצא דופן והכין חידות מליציות ושיטות מחוכמות לזכור את דברי הפוסקים, וכפי שכותב בתוך דברי ההדרכה לבנו: ”אהובי בני, דע לך שיש לשים על לב כל חכם, שראוי להיות דברי חכמים נשמעים בהשכל ובינה, ודברי חידה ורמז, שעל ידי זה יוחקקו יותר בלב וזכרון”. בגב השער נדפסה רשימת שמות של רבנים שהעניקו הסכמה לספר, בכתב או בע”פ (בלא גוף ההסכמה). ביניהם: רבי לוי יצחק מברדיטשוב, ה'אוהב ישראל' מאפטא, רבי מאיר מקונסטנטין (בן היעב”ץ), רבי דוד צבי אויערבאך מקרמניץ (חותנו של רבי נתן מברסלב) ועוד. פולנאה תקנ”ה [1795], מהדורה ראשונה. ספירת דפים: מ דף. גודל: 20.2 ס”מ. מצב טוב, מעט נקבים. הדבקות בשני דפים ראשונים. כריכת עור חדשה נאה. בדף ב' חתימת הנגיד רבי חיים טוביה פליגעלטאב (פליגלטויב) מווארשא. עם חותמותיו. ביבליוגרפיה : סטפנסקי ספרי חסידות, מס' 169. - - - - - - - - - - מבנהו הייחודי של הספר - מלאכת מחשבת: הספר הוא יצירת מופת הלכתית, הבנויה בדיוק יוצא דופן. כל שורה משמשת נוסחת זיכרון מקודדת, הכוללת בעת ובעונה אחת את מספר הסעיף בשולחן ערוך, ואת תמצית תוכנו ההלכתי. אין בו ולו פרט אחד מיותר: כל מילה, אות ואף סימן – מכוונים לתפקיד ברור. מבנה השורות והחרוזים: כל שורה מורכבת משני חלקים מתחרזים, הכוללים סה”כ 8 או 9 תיבות. שני החרוזים יחד מסכמים בתמצית מופלאה את תוכן סעיפי הסימן בשולחן ערוך. כל שורה כוללת שלושה רבדים של מידע: מספר הסעיף ברמת יחידות ועשרות – באמצעות האותיות הפותחות, מספר הסעיף הרמת המאות – באמצעות מספר התיבות בכל חרוז, תוכן הלכות סעיפי הסימן – באמצעות ניסוח החרוזים עצמם. קידוד מספר הסעיף – יחידות ועשרות: האות הראשונה של החרוז הראשון מציינת את מספר הסעיף. לדוגמה: סעיף א' נפתח במילים: ”א'ור הבוקר אעירה שחר” (הא' המסומנת בתיבה אור מעידה על סעיף א'). מסעיף י' ואילך משמשת גם האות הראשונה של התיבה השנייה כמספור משני. לדוגמה: סעיף י”א פותח במילים: ”י'טוה א' לשם מצוותן” (האותיות י' וא' מציינות סעיף י”א). קידוד מספר הסעיף – מאות: כדי לציין את מאות הסעיפים, קבע המחבר שיטה קבועה המבוססת על מספר התיבות בכל חרוז: המאה הראשונה – שני החרוזים בני 4 תיבות כל אחד. לדוגמה: סעיף צ”ג: ”צ'דיקים ג'מורים וחסידים הראשונים, מ'שהים שעה אחת ומכוונים” (מבנה של 4 ועוד 4 תיבות מעיד על המאה הראשונה, והאותיות צ' ו-ג' מציינות את מספר הסעיף: צ”ג). המאה השנייה (ק”א-ר') – החרוז הראשון בן 4 תיבות והשני בן 5. לדוגמה: סעיף ק”א: ”א'ומרה בכל לשון דמשתעי, מ'יהו בכוונה רחמנא לבא בעי” (מבנה של 4 ועוד 5 תיבות מעיד על המאה השנייה – ק', והאות א' מציינת מספר סעיף א, כלומר: סעיף ק”א). המאה השלישית (ר”א-ש') – הסדר הפוך: חרוז ראשון בן 5 תיבות והשני בן 4. לדוגמה: סעיף רפ”ח: ”פ'תרון ח'לומות נעלם באלה הזמנים, ל'התענות ולהריע אסרו הקדמונים” (מבנה של 5 ועוד 4 תיבות מעיד על המאה השלישית – ר', והאותיות פ' ו-ח' מציינות פ”ח, כלומר: סעיף רפ”ח). המאה הרביעית (ש”א-ת') – שני החרוזים בני 5 תיבות. המאה החמישית (ת”א-ת”ק) – חזרה לשני חרוזים בני 4 תיבות. המאה השישית (תק”א-ת”ר) – החרוז הראשון בן 4 תיבות והשני בן 5. יש בחלק או”ח בלבד. המאה השביעית (תר”א-תרצ”ז) – החרוז הראשון בן 5 תיבות והשני בן 4. יש בחלק או”ח בלבד. כך ניתן לזהות במדויק את מספר הסעיף על פי מבנה השורה בלבד. דוגמה כוללת - מספר הסימן ותוכן סעיפיו: להלן דוגמה המדגימה כיצד שורה אחת כוללת גם את מספר הסימן וגם את תמצית סעיפיו: בשולחן ערוך אורח חיים סימן רכ”ח מפורטים שלושה סעיפים, העוסקים בברכת 'עושה מעשה בראשית' על ראיית נהרות והרים. וכך רמז המחבר את תוכן הסימן כולו בשורה אחת: ”כ'שרואים ח'דקל ופרת גבעים והרים, ל'ברך עושה בראשית מוזהרים” כלומר, יש לברך עושה מעשה בראשית: על ראיית נהרות כגון חדקל ופרת (סעיף ב'), וכן על ראיית הרים וגבעות (סעיף ג'), לאחר קביעת עצם הברכה (סעיף א'). מבנה החרוזים הוא 5 תיבות ולאחריו 4 תיבות – סימן למאה השלישית (ר'), והאותיות הפותחות כ' ו-ח' מצטרפות למספר הסימן: רכ”ח. חתימה סמויה של המחבר: האותיות הפותחות של החרוז השני, לאורך הטור כולו, מצטרפות לרוב לשמות המחבר ”מאיר”, ולעיתים לשמות בני משפחתו: אביו רבי צבי הירש, ובנו רבי שאול. ישנם עוד רמזים המוטמנים בגוף החרוזים, ועליהם כותב רבי מאיר במכתבו הנדפס בראש הספר.