בידספיריט | חמישים הגהות בכתב יד הגאון

חמישים הגהות בכתב יד הגאון בעל 'אמרי בינה' על ספר שער משפט * ספר יסוד על שלחן ערוך חושן משפט מאת הגאון רבי ישראל איסר אב”ד וויניצא, עם עשרות הגהות בכתב יד קדשו של הגאון רבי מאיר אויערבאך אב”ד קאליש וראב”ד עדת האשכנזים בירושלים. בשער הספר חתימת ידו: ”עליא עבר ותתאי גבר, מתת אלוקים היא לי מאיר אויערבאך”. בגליונות הספר כחמישים הערות, רובן ארוכות, בכתב ידו. ספר שער משפט היה מונח תדיר על שולחנו של ה'אמרי בינה', ויגע בו רבות בעת כתיבת ספרו אמרי בינה על חשן משפט, והזכירו בספרו למעלה ממאה פעמים! ניתן למצוא גם מקבילות בין הגהות אלו לדבריו באמרי בינה, ראה לדוגמא ההגהות בדף ד ע”א ואמרי בינה סי' ט'; דף מא ע”ב ובאמרי בינה סי' כ”ב סק”א; ח”ב דף נג ע”ב ובאמרי בינה קונטרס הקנינים סי' כב; דף נו, ע”א ובאמרי בינה שם סי' יח. ממנו עבר הספר לנכדו הגאון המקובל רבי מנחם נתן אויערבאך בעל ארח נאמן – אשר השאיר אף הוא מספר הגהות, חלקן חתומות: מנחם, וכן כמה הגהות בכתב יד הגאון רבי יואל קלופט שרשם גם בכריכה הפנימית דברים על זיהוי ההגהות. הגאון רבי מאיר אויערבאך בעל 'אמרי בינה' (תקע”ה-תרל”ח) קיבל תורה מאביו רבי יצחק אויערבך בעל 'דברי חיים' ומזקנו בעל 'דברי משפט'. שימש כרבה של קאליש ועל שמה נקרא בירושלים כל ימיו 'הרב מקאליש'. בשנת כת”ר עלה לירושלים ומיד נתקבל על ידי גדולי ירושלים לרב וראש עדת האשכנזים ומושב בית הדין שהיה עד אז בחורבת 'ר' יהודה החסיד' עבר ל'חצר הרב מקאליש'. היה 'מן הענקים שעמדו על המשמר בירושלים שיתנהגו כפי התורה והמסורה (לשון המגיד הירושלמי רב”צ ידלר בספרו בטוב ירושלים) ועוד כתב שם, שבירושלים ראו בחוש שמתקיים בו 'צדיק גוזר והקב”ה מקיים'. האיסור הידוע הנהוג עד היום, שלא לנגן בירושלים בכמה כלי זמר בחתונות, נתקן על ידי רבינו האמרי בינה, ראה שו”ת שלמת חיים להגרי”ח זוננפלד סי' ק”א וכתב שם ”ואחד שלא חשש וזלזל בו נענש קשה”. מאהלוב תק”ע-תקע”ב [1810-1812] דפוס ראשון . ח”א: [2], קמו, יד דף ח”ב: עו דף גודל: 37 ס”מ. מצב: נייר כחלחל, חסר חצי תחתון של השער הראשון. נקבים בשולי הדפים, בעיקר בח”ב. ביבליוגרפיה: סטפנסקי, ספרי יסוד מס' 201 ______________ ”תלא עטי להגיד תהלותיו גדולתו בתורה וגדולתו בצדקותיו להכירהו ולהגדיל שמו בישראל, הלא אך למותר הוא, כי מי זה לא שמע שמו, הכי קראו שמו מאיר ויאיר עיני חכמים בהלכה, וספריו אתנו כשמם כן הם, אמרי בינה ודעת מלאים” (הסכמת הגאון רבי אליהו חיים מייזל לאמרי בינה מהדורה שניה)