בידספיריט | ספר יסוד בקבלה, המסוגל לברכה:

ספר יסוד בקבלה, המסוגל לברכה: כתב יד ספר ”הפליאה”, עם שינויי נוסח! - המאה ה-17/18 בערך * כתב יד ספרדי בן [434] עמודים, ובו העתקת חלק ניכר מספר ”הפליאה” המכונה לעיתים גם ספר הקנה, ”אשר נתגלה ע”י אליהו הנביא לאיש קדוש” (נוסח השער דפוס קארעץ תקמ”ד). חיבור קדום זה הוא מחשובי ספרי הקבלה, מכיל ”סודות נפלאים ומעשים נוראים בקבלה” (החיד”א בשם סדר הדורות) , עם שמות קדושים ואיורים קבליים, מיוסד כל כולו על פרשת בראשית (!) לרוב קדושתו מקובל כי בהחזקת ספר הפליאה טמונות סגולות עצומות: הרה”ק רבי אהרן הלבשטאם מצאנז (בן הדברי חיים) כותב ”מקובל אצלינו ב”י שהוא מסוגל להניח ברכה בבית” הרה”ק רבי אורי מסמבור כותב ”ואע”פ שאיני מבין שום דבר מספר הקדוש, כדאי הוא ליקח ספר הפליאה לראות אותיות הקדושים מספר הלז...” (בהסכמות למהדו' פרמישלא תרמ”ד) ספר הקנה נדפס לראשונה בקוריץ תקמ”ד [1784] – כתב היד שלפנינו נכתב קודם לדפוס, ונוסחתו שונה לעיתים מהנוסח הנדפס! בנוסף, לאורך הספר מופיעות בשוליים למעלה מ-50 הגהות נוסח ומאות תיקונים קצרים בכתיבה אחרת, שנלקחו ברובם מתוך השוואה לכת”י אחר (הדומה בחלקו לנוסח המודפס). בשולי עמוד 75/ב מעיר המגיה: ”בס”א [בספרים אחרים] מצאתי כאן ציור… וכתבתי הציור למעלה כי היה במקום פנוי”. הציור אינו מופיע בדפוס קארעץ, ומכאן שאף ההוספות נכתבו מתוך כת”י אחר. מהות שינויי נוסח כתב היד וההגהות שעליו - לא נחקרה בעיון. בכמה מקומות נראה כי ההגהות הן תורתו של הכותב עצמו וניכר כי למד בספר בדקדוק ובעיון רב (ראה לדוג' עמ' 52/2: ”נ”ל שעד כאן דיבר התלמיד, ועתה חוזר התלמיד ומקשה לרב לסברתו”). עד ימינו אין ברי מיהו בעל המחבר: בתקופות קדומות היו שייחסוהו לקנה אביו של התנא רבי נחוניא אך כבר בעל סדר הדורות מעיר כי בספר נזכרים חכמים מדורות מאוחרים יותר (והביאו גם החיד”א בשה”ג). הרמ”ע מפאנו מייחסו לרבי אביגדור קרא מפראג. [המאה ה-17/18]. כתיבה ספרדית, עם הגהות רבות (נראה שרובן מאת כותב אחד). כתב היד מכיל [217] דפים, שהם כמחצית מספר הפליאה (מגיע עד דף נ”ו עמוד א' במהדורת קארעץ תקמ”ד, שנדפסה בפורמט גדול). כתה”י מתחיל בדף א' במספור מקורי, אך אין בו את ההקדמה שנדפסה בקארעץ. גודל: 20.2 ס”מ. מצב בינוני עד בינוני-טוב, נקבים רבים בשולי הדפים, כתמים. כריכה חדשה עם שדרת קלף. - - - - - - - - - - הפליאה על ספר הפליאה: ספר הפליאה נחשב עד ימינו כחידה בעיני המלומדים, מבחינות רבות: שם מחברו, תקופת ואיזור חיבורו, בירור נוסחתו המדויקת ועוד. החוקר י' תא-שמע כותב כי הספר הוא ”מן החידות הספרותיות היותר קשות בתחום האנונימה העברית”. היו מקובלים (כדוגמת הרמ”ק) שהתנגדו לספר בחריפות, ויש התולים זאת בשינויי הנוסחאות בעותקים שונים, אשר בחלקם מופיעים (או שהושמטו) קטעים העשויים להתפרש באופן מעורר התנגדות. רבי מנחם מנדל כשר עסק רבות בבירור ענין הספר, והוא כותב בספרו תורה שלמה (בראשית עמ' נב): ”מי יתן ויבוא מי על שרשן של הדברים מתוך הרבה כתבי ידות של הפליאה הנמצאים בבתי עקד הספרים השונים, ונוכל להוציא משפט ישר ע”ד הספר הנכבד הזה שאין דוגמתו בתוכנו וסגנונו בכל ספרות התורה”. בכתב היד שלפנינו יש כאמור שינויי נוסח רבים מהנדפס וכן הגהות מטופס כת”י אחר של הספר, ואם כן חשיבות רבה קיימת לו לבירור הנוסח המדויק.