בידספיריט | ספר לוית חן, מאת המגיה

ספר לוית חן, מאת המגיה של ספר הזוהר – עם ידיעות היסטוריות על ההכנות להדפסת הזוהר הקדוש – מנטובה שי”ז [1557] * ספר לוית חן על כללי דקדוק לשון הקודש, מאת החכם רבי עמנואל בנוונטו ממנטובה, מראשי העומדים בתנועת הדפסת ספרי הקבלה באיטליה לאחר שריפת התלמוד. בספר שלפנינו מביא המחבר את התיאור הראשון בעולם על ההכנות להדפסת הזוהר - כשנה קודם תחילת הדפסת הזהר (בשנת שי”ח) , שמיד מעת שנדפס עורר שינוי עצום בכל רחבי העולם היהודי. רבי עמנואל היה עד בעצמו למעמד קורע הלב של שריפת התלמוד בעיר אנקונה בשנת שי”ד, ובשנים הסמוכות התמסר להגהת והכנת כתבי הקבלה היסודיים ביותר, על מנת להדפיסם. ואכן זכה שבהגהתו נדפסו ספר הזהר, תיקוני הזהר ומערכת האלקות (כולם נדפסו במנטובה, בין השנים שי”ח-ש”כ) רקע: ספר הזוהר החל להידפס בשנת שי”ח. בשנת שי”ז נפוצה הידיעה על ההכנות להדפסת הזהר (בהגהת רבי עמנואל דידן), והתעורר פולמוס סביב העלאתו למכבשי הדפוס, נכתבו מספר פסקים להיתר ולשלילה, המפורסם שבהם הוא ”פסק רבי יצחק לאטיש” המתיר, שנדפס בראש זוהר מנטובה. בראש הספר שלפנינו, מדריך המחבר רבי עמנואל את בנו שיעסוק בחכמת הקבלה, ומזכיר את ספר הזוהר בנוסח המדויק שהגיה הוא עצמו על פי שבע (!) העתקות שונות - ושעל פיו נדפס לאחר מכן ספר הזהר (דף ג ע”א). בארבעת העמודים הסמוכים מפרט רבי עמנואל את השקפתו סביב הפולמוס כנגד ההדפסה, כל זה בעת שספר הזוהר עדיין לא החל להידפס! ”ואויל שפתים ילבט לכתוב בפנקסו אשר שלח אל אבירי הרועים אשר למלך מלכו של עולם, כי ספר הזוהר אין ראוי שימצא, וחרף וגדף מערכות אלקים חיים שיש להם עסק בחכמה הזאת” - כך כותב רבי עמנואל בחריפות, ולאחר מכן מפרט את התשובות כנגד אותו מתנגד, ומזכיר את פסקי כמה מהרבנים המתירים את ההדפסה, ביניהם רבו רבי משה באסולה ורבי יצחק די לאטיש. בראש הספר ובסופו הדפיס רבי עמנואל מספר קטעים מספר הזהר, וביניהם את תפילת 'בריך שמיה' שמקורה בזוהר. זו ככל הנראה ההדפסה השניה בעולם של תפילה זו. על אף חשיבותו הרבה של הספר לתולדות פולמוס הדפסת הזוהר - מרבית החוקרים בדורות הקדומים לא שמו לב אליו, והראשון שחקר אותו בקשר לפולמוס הדפסת הזהר היה ישעיה תשבי, במאמרו משנת תשכ”ז: ”הפולמוס על הדפסת הזוהר”, בתוך: פרקים, א, עמ' 133-148. תיאור הספר: ספר לוית חן, ספר דקדוק חשוב הנזכר רבות בכתבי המדקדקים בדורות הבאים. החיד”א כותב עליו: ”שבח נותנים לו בעלי הדקדוק”. מנטובה שי”ז [1557], מהדורה ראשונה. מספור דפים: [8], קח דף. מצב טוב, מעט כתמים. הדבקה וקרע בדף אחד. כריכה חדשה נאה.  - - - - - - - - - - - - - - עותק שלם ונדיר, כולל שני הדפים בראש הספר ובהם קינת המחבר על שריפת התלמוד באנקונה בשנת שי”ד, שהמחבר עצמו היה עד לה, ומתארה במילים מרטיטות: ”אני הגבר ראה עני שריפת תלמודי, קרעתי את מעילי ואבכה במר נפשי…”. שריפת התלמוד היה אחד הגורמים והזרזים להדפסת כתבי הקבלה, שמרביתם לא נדפסו עד אז. השיר פותח: ”ערימת כל תלאותי, יגונותי ואנחותי” שני דפים אלו חסרים במרבית העותקים. ראה על זה: אברהם יערי, מאמר 'שריפת התלמוד באיטליה', בתוך ספרו: מחקרי ספר, י-ם תשי”ח, עמ' 219, 221-223. - - - - - - - - - - - - - - - חתימות בשער ובדף שלאחריו: ”שלי ע”ה יצחק חי לומברוזו ס”ט” (כפי הנראה מצאצאי רבי יצחק לומברוזו אב”ד תוניס אבי שושלת לומברוזו); ”הצעיר שלמה יוסף פרחי ס”ט”; רישום הקדש לבית המדרש של הגביר שמעיה אנגל.