בידספיריט | מיוחד במינו! – מכתב ענווה

מיוחד במינו! – מכתב ענווה ותקיפות מהגאון האדר”ת – פוניבז' תר”נ [1890] * מכתב ארוך בן ארבעה עמודים בכתב ידו וחתימתו של הגאון המופלג רבי אליהו דוד רבינוביץ-תאומים, מגדולי רבני ליטא ואב”ד ירושלים בערוב ימיו לצד רבי שמואל סלאנט. נשלח אל ”הגאון הזוכר” רבי יוסף זכריה שטערן משאוול בעל 'זכר יהוסף', מהרבנים המפורסמים ביותר בדורו. רקע למכתב: לאשת ה'זכר יהוסף' התעורר דין תורה עם פלוני שהיה מתנגד חריף ל'זכר יהוסף', ומחמת שהוא עצמו שכמובן לא יכל לפסוק בענין מפני נגיעתו, ביקש מהאדר”ת שיכריע בענין. האדר”ת, שהיה צעיר ב-12 שנים מה'זכר יהוסף' - ניסה בתחילה להתחמק מליתן פסק דין, ואמר שהוא נמנע מלפסוק בעניינים שאינם בעירו, אך ה'זכר יהוסף' הפציר בו בכל אופן. במכתב שלפנינו מודיע האדר”ת ל'זכר יהוסף' כי הסכים לבסוף ליטול על עצמו את כתיבת הפסק, ומדגיש בארוכה ובנחרצות, כי מהרגע שבו הסכים לעסוק בזה - הרי הוא מחוייב להתייחס לשני הצדדים באופן שווה לחלוטין, בלי ”שום שמץ נטי' לצד אחד באיזה דבר שיהי'”, ומסביר: ”לבל יאמרו מחנפי רבנן אהדדי”. ומיד לאחר שכותב האדר”ת דברים נחרצים אלו אל ה'זכר יהוסף' - מיד הוא מבקש ממנו בענוותנותו, בכל לשון של בקשה, לבל יכנהו בתארי כבוד!! ”עתה נזכרתי את אשר הרבה פעמים שכחתי להזכיר להדר”ג, לבל ירבה עלי בתוארים. ומאוד ארצה שלא יכתוב עלי זולת הרב וכו', כי יודע אני עצמי, ומכיר מקומי, שאינני ראוי לתואר' המורגלים, ומקרב לבי בחלה נפשי בזה”!! זהו מכתב נהדר הממחיש את דמותו של האדר”ת באופן קולע: מחד - בכל הקשור לקיום ההלכה - הוא תקיף והחלטי, ומקיים את שאמרו 'לא תגורו מפני איש'. ומאידך - בכל הקשור לעצמו - הרי הוא רך כקנה ונפשו סולדת מהכבוד! בסיום המכתב חותם האדר”ת: ”והנני בזה המתרפק באהבתו, מוקיר כגאון ערכו ותורתו, מצפה אשרו והצלחתו… אלי' דוד ראבינאוויץ תאומים מפאניוועז” פוניבז' תר”נ [1890]. 4 עמ' בכת”י וחתימת האדר”ת. גודל: 13.2X21.2 ס”מ. מצב בינוני-טוב, קרעים ובלאי. - - - - - - - - - - - - - - - - - האדר”ת - הגאון רבי אליהו דוד רבינוביץ תאומים (תר”ג-תרס”ד), עילוי אדיר, וכבר מנערותו ממש ועד לפטירתו היה כמעיין המתגבר בכתיבתו. בגיל 29 נתמנה לרבה של פוניבז' ובה כיהן עד לשנת תרנ”ג אז עבר למיר, ובשנת תרס”א קיבל על עצמו את עול הרבנות בירושלים בצוותא חדא עם רבי שמואל סלאנט שהיה גדול ממנו ב-27 שנים! נפטר בשנת רתרס”ה (4 שנים לאחר עלייתו לא”י), ומאז הולכים ונדפסים עוד ועוד חידושים מתורתו העצומה. הגאון רבי יוסף זכריה שטרן, אב”ד שאוול (תקצ”א-תרס”ד), היה מגאוני הדורות האחרונים. בקיאותו בכל חלקי התורה הייתה מבהילה, ולכוח זיכרונו לא היה אח ורע. בשנת תר”כ, טרם מלאו לו שלושים, הדפיס את ספרו הנודע 'זכר יהוסף', ובהסכמתו כותב הגאון רבי יעקב גזונדהייט (בעל 'תפארת יעקב'): ”עמדתי מרעיד ומשתומם על חריפותו ובקיאותו בים התלמוד בבלי וירושלמי עם כל הפוסקים ותשובות ומפרשים קמאי ובתראי”. בשנת תרכ”א עלה על כיסא הרבנות בשאוול, בה ישב מ”ג שנים עד פטירתו.