בידספיריט | מכתב הלכתי חשוב, כולו בכתב

מכתב הלכתי חשוב, כולו בכתב יד קדשו ובחתימתו של החזון איש. בני ברק, ת”ש [1939] - מכתב הלכתי מאת הגאון רבי אברהם ישעיה קרליץ, בעל החזון איש. עם פסק הלכה תקדימי בעניין תפוזים ואשכוליות, שהיו באותן השנים ענף היצוא העיקרי של ישראל. בני ברק, ת”ש [1939]. תשובה הלכתית שכתב מרן החזון איש לשאלת חקלאים חרדיים, בנוגע למצוות התלויות בארץ. מהתשובה ניכרת, מחד גיסא, יראת ההוראה של החזון איש בבואו לפסוק פסק דין תקדימי לדורות עולם. ומאידך דאגתו הכנה לרווחתם ולפרנסתם של החקלאים. ולכן, בניגוד לדרכו הסלולה בפסיקת ההלכה, בה כל דבר ברור ומלובן מכל צדדיו. בתשובה שלפנינו, החזון איש כביכול 'נקרע' בין שתי אהבותיו: אהבת התורה ואהבת ישראל. בתחילה הוא כותב ש”יש מקום לצדד ולהקל”, ומיד הוא מוסיף: שאינו יכול להורות במפורש להיתר, אך תוך כדי דיבור הוא מסיים ”והמיקל אין מזניחים אותו”. בתחילת המכתב מציין החזון איש שספרו על הלכות כלאים וערלה מתעכב בהכנה לדפוס [הספר הזה אכן נדפס במהלך שנת ת”ש]. החזון איש מסיים את מכתבו בברכה ”לכל 'החברים יחיו' שישכילו ויצליחו בכל פנותם ויתקדש שם שמים ית' על ידם”. רבי אברהם ישעיהו קרליץ [תרל”ט-תשי”ד], הנודע על שם ספריו כבעל החזון איש, גאון וצדיק ובקי בכל מכמני התורה. מקומם עולם התורה לאחר השואה. ממנהיגי הציבור החרדי בארץ ישראל, ומתווה דרכו בתקופה שלאחר קום המדינה. החזון איש היה האיש אשר הקים את עולה של שמיטה ופעל במיוחד להחדרת תודעה רחבה לקיום המצוות התלויות בארץ, ובפרט בישוב החדש. והשקיע רבות מזמנו וכוחו בהוראה הלכה למעשה של אותן המצוות. כידוע, מרן החזון איש נשא על לוח לבו את תנועת ההתיישבות הדתית, והיה מייעץ להם ופושט להם את ספקותיהם ההלכתיים . [1] דף נייר שורות. 21.5X13 ס”מ. הכל בכתב יד קדשו ובחתימתו. מצב טוב מאוד. סימני קיפול.