בידספיריט | סלוניקי היהודית בשיא תפארתה! תצלום

סלוניקי היהודית בשיא תפארתה! תצלום היסטורי של חנוכת ”תלמוד תורה הגדול” – במרכז: החכם באשי רבי יעקב חנניה קובו | תרס”ה [1904] - תצלום היסטורי מקורי וגדול, נדיר ורב־רושם המתעד את המעמד הגדול של חנוכת בניינו החדש של ”תלמוד תורה הגדול” בסלוניקי, בשנת תרס”ה [1904]. במרכז התצלום נראה רבה הראשי של סלוניקי, החכם באשי הגאון רבי יעקב חנניה קובו, וסביבו רבני העיר, נכבדי הקהילה והמוני יהודי סלוניקי. לפנינו תיעוד חזותי יוצא דופן של סלוניקי היהודית בימי תפארתה , כאשר הייתה מן הקהילות היהודיות הגדולות והחשובות בעולם ומרכזה המובהק של יהדות ספרד באימפריה העות'מאנית. עשרות אלפי יהודים התגוררו אז בעיר והטביעו את חותמם על כל מערכות חייה – במסחר ובנמל, במלאכה ובתעשייה, ברבנות ובתורה, בחינוך ובצדקה. הלאדינו נשמעה ברחובות העיר, עשרות בתי כנסת ובתי מדרש פעלו בה, והשבת היהודית ניכרה בחיי המסחר והנמל של העיר כולה. במרכז התצלום, בשורת הרבנים והנכבדים, מופיע הגאון רבי יעקב חנניה קובו [תקפ”ד–תרס”ז], רבה הראשי והחכם באשי של סלוניקי , מבני משפחת קובו המפוארת, משושלות הרבנים העתיקות והמיוחסות בעיר. רבי יעקב חנניה עמד במשך שנים בראש יהדות סלוניקי והיה מן הדמויות המרכזיות בחייה התורניים והציבוריים. נוכחותו במרכז המעמד מבטאת היטב את חשיבותה של חנוכת ”תלמוד תורה הגדול” כאירוע מרכזי בחיי הקהילה כולה. ”תלמוד תורה הגדול” היה מן המוסדות העתיקים והמרכזיים ביותר של יהדות סלוניקי ולבה של הקהילה היהודית בעיר . המתחם הגדול כלל בתי כנסת, בתי מדרש ומוסדות קהילתיים, ובסביבתו שכנו הרבנות הראשית, השוק היהודי ומוסדות הקהילה. המבנה הקודם עלה באש בשרפה הגדולה בליל 20 ביולי 1898, ועל חורבותיו הוקם הבניין החדש והמפואר, ששטחו למעלה מ־800 מטרים רבועים. הוצאות הקמתו הסתכמו ב־5,680 לירות טורקיות ונאספו מתרומות וממגביות ציבוריות. חנוכת הבניין החדש בשנת 1904 הפכה למאורע ציבורי עצום.  להלן תיאור מפורט של החגיגה שפורסם בעיתונות סלוניקי בזמן אמת, ביום 12 בדצמבר 1904, תחת הכותרת ”טקס מרשים” . הכתב מתאר את חנוכת ”הבניין החדש של בית הכנסת הקהילתי הגדול תלמוד תורה”, שנערכה ”ברוב פאר יוצא מן הכלל”. על פי אותו דיווח, במעמד השתתפו כארבעת אלפים עד חמשת אלפים איש . ועד הרבנים נערך מראש לקליטת ההמון ולשמירת הסדר, והכתב מתפעל מכך שבאולם העצום שררה דממה מוחלטת שאפשרה לקהל כולו לשמוע את הנאומים. בין הנואמים היה הרב הראשי רבי יעקב חנניה קובו – הנראה במרכז התצלום שלפנינו – ולצדו האביר יעקב מודיאנו , מנכבדי הקהילה. שיאו של המעמד היה הכנסת ספרי התורה אל ההיכל החדש . העיתון מתאר כיצד פרצו הרבנים, מקהלות הקודש והמוני המשתתפים בשירי שמחה בשעה שנושאי ספרי התורה, מלווים בנגנים, עברו בשערי בית הכנסת והתקדמו לעבר ארון הקודש, שדלתותיו הגדולות היו פתוחות לרווחה. העיתון מוסיף כי כל נכבדי יהדות סלוניקי  השתתפו בחגיגה; אלף מקומות הוקצו לנשות הקהילה וכולם היו תפוסים. שוטרים עירוניים, אנשי משטרה וז'נדרמים שמרו על הסדר, ואנשי המינהל הקהילתי הופקדו על ניהולו של המעמד. הכתב מסכם כי הטקס התנהל בסדר מופתי והותיר בנוכחים ”רושם בל־יימחה”, ואף מספר כי במהלך הכנסת ספרי התורה רבים מן המשתתפים מחו את דמעותיהם מרוב התרגשות. מפרט: מידות התצלום, 29X23 ס”מ. נתון במסגרת גדולה 59X44 ס”מ, ובה שני תצלומים רבניים נוספים לא מזוהים. המסגרת מחופה בזכוכית סדוקה. התצלומים לא נבדקו מחוץ למסגרת. מצב טוב. רקע: בשנת 1904 עמדה יהדות סלוניקי בשיא כוחה ופריחתה. העיר הייתה עדיין תחת שלטון האימפריה העות'מאנית, והקהילה היהודית היוותה חלק מרכזי ביותר מאוכלוסייתה ומחייה הכלכליים והציבוריים. שמונה שנים לאחר מכן עברה סלוניקי לשלטון יווני, ובשנת 1917 החריבה השרפה הגדולה חלקים עצומים מן העיר ושינתה ללא הכר את המרקם היהודי העתיק שלה. סופו של ”תלמוד תורה הגדול” היה מר. בתקופת הכיבוש הגרמני והשמדת יהדות סלוניקי החריבו הנאצים את המתחם ההיסטורי. המוסד שבחנוכתו השתתפו אלפי יהודים במעמד המפואר המתועד בתצלום שלפנינו, ואשר במשך דורות היה מלבה הפועם של הקהילה, נעלם יחד עם חלק גדול מעולמה הפיזי של יהדות סלוניקי. מרבית בני הקהילה עצמם גורשו בשנת תש”ג [1943] למחנות ההשמדה, ורובה המכריע של יהדות סלוניקי נרצח בשואה. לפנינו תיעוד של סאלוניקי היהודית בשיא פארה: רבניה ומנהיגיה, נכבדיה והמוני בניה, מכונסים יחד סביב אחד מסמליה הגדולים של הקהילה. במרכזם יושב החכם באשי רבי יעקב חנניה קובו; מאחוריו מאות יהודים; וסביבם ”תלמוד תורה הגדול” שזה עתה נחנך ברוב פאר. ביוגרפיה: רבי יעקב (יעקובאג'י) בן חנניה קובו נולד בסלוניקי ב-1824 (ה'תקפ”ד) למשפחת רבנים. 1873/1874 ייסד את חברת ”עץ חיים” לסיוע רפואי לנזקקים ועמד בראשה עד 1886/1887. בתשרי ה'תרמ”ח (1887), לאחר פטירת הרב שמואל ארדיטי, התמנה לחכם באשי, רב ראשי ונשיא קהילת סלוניקי, יוון. בתפקידו חיזק את מוסדות הקהילה, סייע לנפגעי שרפת 1890,  הקים קרן לפטור משירות בצבא העות'מאני, וב-1905 ייסד את ישיבת ”בית יוסף”. נפטר בסלוניקי ב-1907.