בידספיריט | אוטוגרף – חיבור תורני־מחקרי חשוב

אוטוגרף – חיבור תורני־מחקרי חשוב בתולדות התורה שבעל פה, התהוות המשנה והתוספתא, התלמוד ומדרשי חז”ל, תקופת בית שני וימי הורדוס – בכתב ידו של תלמיד חכם מובהק – ליטא, המאה ה־19. - כתב יד, חיבור תורני־מחקרי חשוב בתולדות התורה שבעל פה והשתלשלות מסירתה מדור לדור, התהוות המשנה והתוספתא, זמני חיבורם של מדרשי חז”ל, ותולדות חייו והנהגותיו של רבינו הקדוש. פרי עטו של תלמיד חכם מובהק, בעל בקיאות מופלגת בתלמוד הבבלי והירושלמי ובספרות חז”ל והראשונים. ליטא, המאה ה־19. חיבור עיוני ומחקרי, המבוסס על עיון מעמיק במקורות חז”ל, ובו בירורים היסטוריים ותורניים על יסודות התורה שבעל פה, התפתחותה והתגבשותה לספרות המשנה, התוספתא והמדרשים. המחבר מרבה להביא ראיות וציטוטים מן התלמוד הבבלי והירושלמי ומספרות הראשונים, תוך דיון בשאלות יסוד הנוגעות לתולדות מסירת התורה ולהשתלשלות ההלכה והאגדה. בראש החיבור מבאר המחבר את הקשר ההדוק שבין התורה שבכתב לתורה שבעל פה, על יסוד דברי הגמרא בקידושין (ל, א) בעניין הראשונים שנקראו סופרים, שהיו סופרים את כל האותיות שבתורה. לדבריו, ”התורה שבע”פ קשורה בקשר אמיץ עם התורה שבכתב”, וכל מקצועותיה יסודם במסורת שנמסרה למשה מפי הגבורה. בתוך הדברים הוא מבחין בין המצוות המעשיות, שפירושיהן נקראים ”הלכות”, לבין מצוות המחשבה והאמונה, שפירושיהן נקראים ”אגדה”. בהמשך סוקר המחבר את דרכי לימוד התורה שבעל פה ומסירתה מימות משה רבינו, את התמורות שחלו בעקבות חורבן בית ראשון ופיזור ישראל בארצות הגולה, ואת מסירת התורה מברוך בן נריה לעזרא הסופר. כן הוא דן בתרגומי התורה ובתקופת הזוגות הנזכרים במסכת אבות. פרק מיוחד מוקדש לתקופת בית שני ולימי שלטונו של הורדוס המלך, ובו סוקר המחבר את קורות היהודים באותה תקופה, מצבם המדיני והדתי, תולדות החכמים שחיו ופעלו באותו דור ומעמדם של מוסדות התורה ובית הדין הגדול. בתוך הדברים הוא מרחיב על הכתות השונות שהיו בישראל, ובייחוד על הפרושים והצדוקים, ועל המחלוקות שביניהם. כל זאת תוך הסתמכות על מקורות חז”ל ובירור המאורעות ההיסטוריים לאור דברי התלמוד. חלק מרכזי בחיבור מוקדש להתהוות המשנה ולמפעלו של רבינו הקדוש בעריכתה. המחבר מתאר את גזירות השמד והרדיפות שפקדו את ישראל בדורות שקדמו לרבי יהודה הנשיא, ומבאר כיצד תקופת הרגיעה בימיו, על רקע יחסיו עם אנטונינוס קיסר רומי, אפשרה את סידור המשנה וקביעתה לדורות, כדי שלא תשתכח התורה שבעל פה מישראל. המחבר דן גם בדרכי עריכת המשנה וביחסה לתוספתא. לדבריו, לפני רבינו הקדוש עמדו מסורות וקובצי הלכות מפורטים, ומהם בחר וקיצר את ההלכות שנכללו במשנה, בעוד שחלקים אחרים נותרו מחוץ לעריכתה. בתוך הדברים הוא מסתמך על דברי הקדמונים בעניין היחס שבין המשנה לתוספתא. דיונים נוספים מוקדשים לתולדות ספרות המדרש, לסוגי המדרשים השונים ולזמני חיבורם ועריכתם, ובכללם מדרש תהלים. עניין מיוחד בחיבור הוא הבירור הנרחב בדמותו של רבינו הקדוש, מידותיו והנהגותיו, על פי מקורות התלמוד. המחבר מייחד עניינים נפרדים למידות ולהנהגות שונות, ובהן: ”במיעוט הנאה”, ”מוחל על עלבונו”, ”בהרחקה מן העבירה”, ”מפרסם עצמו” ו”בישוב הדעת”. בכל עניין הוא מביא מאמרי חז”ל ומבארם, תוך השוואת מקורות ועיון בדברי התלמוד הבבלי והירושלמי. במקום אחד מפנה המחבר לחיבור נוסף מפרי עטו, וכותב: ”עיין מה שכתבתי בביאור למזמור ל”א” – עדות מעניינת לחיבור נוסף של המחבר על ספר תהלים. כתב היד כולל תיקונים, מחיקות ושינויים בגוף הטקסט, המעידים על עבודת עריכה ועיבוד. זהות המחבר טרם נתבררה. ליטא, המאה ה־19. [32] עמ'. מצב בינוני. בחלק מהדפים ניכרת התכווצות בשוליים עם חסרון קל בטקסט בעיקר בדפים אחרונים. כתמים. לא כרוך. כתב היד מתחיל, ככל הנראה, מראשית החיבור ומסתיים בסיום עניין.