בידספיריט | ”לא הגיע אפילו לדרגת רועה
”לא הגיע אפילו לדרגת רועה בקר” – מכתב פולמוסי חסר תקדים אל הגאון רבי עקיבא איגר, מאת הגאון רבי צבי הירש קאלישר ואביו - מכתב פולמוסי ארוך, חריף ויוצא דופן באופן שקשה למצוא לו אח ורע, מאת הגאון המפורסם רבי צבי הירש קאלישר, תלמידו המובהק של רבי עקיבא אייגר, ואביו הגאון רבי שלמה קאלישר, מדייני ליסא, שנשלח אל רבן של ישראל מרן רבי עקיבא איגר. במרכזו פרשת קידושין סבוכה ומכוערת שהסעירה את בית הדין בליסא – ובעקבותיה מתקפה חסרת מעצורים של רבי צבי הירש קאלישר על ראש בית הדין בעיר, הגאון רבי משה מליסא, עד לדרישתו: ”ומצוה רבה לפסלו” [מהדיינות]. טורון, תקפ”ד [1824]. המכתב שלפנינו הוא למעשה קונטרס פולמוסי שלם , המתפרש על פני שלושה גיליונות גדולים במיוחד ומחזיק כ־3,000 מילים (!), ובו נפרשים לפני רבי עקיבא איגר פרטי הפרשה, המשא ומתן ההלכתי והנעשה בתוך בית הדין בליסא. ראשית המעשה באדם מתושבי ליסא ששמו נקוב במכתב, שרבי צבי הירש קאלישר מכנהו ”איש נבל” , אשר יצא עליו קול בדבר מעשים מכוערים עם בתולה מבנות העיר. לימים קרא האיש לשני עדים, מסר לבתולה טבעת ואמר: ”הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל” . לאחר שהכניס את הטבעת באצבעה, השליכה אותה הנערה ארצה ואמרה: ”דאס ווירט ניכט גילטען” – ”זה לא יהיה תקף”; ואילו שלמה השיב לעומתה: ”דאס ווירט גילטען” – ”זה יהיה תקף”. והשאלה החמורה התגלגלה לפתחו של בית הדין בליסא: האם חלו הקידושין, או שמא אין בהם ממש והאשה מותרת להינשא לאחר? באותה עת כיהן כרבה של ליסא ואב בית הדין הגאון רבי אורי פייבוש הילמן, בנו של הגאון הנודע רבי שמואל הילמן רבה של מץ. לצדו כיהן כראש בית הדין גיסו, הגאון רבי משה מליסא. רבי שלמה קאלישר כיהן אף הוא כדיין בעיר. כאשר באה פרשת הקידושין לדיון, סירב רבי משה מליסא לצרף את רבי שלמה קאלישר להרכב בית הדין . במקומו צורף כדיין שלישי רבי לייב שמש. שלושת הדיינים ישבו על המדוכה ופסקו כי אין בית מיחוש לקידושין, וכי הבתולה מותרת לכל אדם. רבי שלמה קאלישר ובנו רבי צבי הירש קאלישר לא קיבלו את פסק הדין. לדעתם, לא זו בלבד שהשאלה ההלכתית לא הוכרעה כראוי, אלא שעצם התנהלותו של בית הדין – ובייחוד חלקו של רבי משה מליסא – חייבה בירור יסודי. וכאן הופך המכתב מבירור הלכתי חריף למסמך פולמוסי נדיר בחריפותו. רבי צבי הירש קאלישר אינו מסתפק בחלוקה על פסקו של רבי משה מליסא. הוא מערער מן היסוד על עצם כשירותו לשבת בדין. הוא מביא עדויות של אנשים המכירים אותו, מצטט דברים שלטענתו שמע מרב העיר רבי הילמן עצמו על גיסו, מתאר דוגמאות שלדעתו מוכיחות את חוסר ידיעתו, ולבסוף דורש למעשה לפסול אותו מן הדיינות. וכה כותב רבי צבי הירש קאלישר: ”...ר' משה מליסא אינו בר הכי, כאשר העידו לי גם כן שני עדים [שמותיהם נקובים במכתב], שאמרו לי כמה פעמים שאינו למדן כלל... וגם פעם אחת בא לשאול לו דבר מענין נדה, והיה צריך ללמוד עם הר' משה פשט פשוט, כמו עם נער קטן, כמה פעמים עד שהבינו...” ומכאן עובר רבי צבי הירש לעדות חריפה עוד יותר. לדבריו, לא אחר מאשר רב העיר רבי אורי פייבש הילמן – גיסו של רבי משה ושותפו לבית הדין – התבטא בפניו פעמים אחדות על יכולתו ההלכתית של גיסו: ”גם הרב הילמן על כרחו יעיד, שהוא בעצמו אמר לי כמה פעמים שר' משה גיסו אינו יודע שום דין.” רבי צבי הירש ממשיך ומספר: ”וגם פעם אחת היה לו פלפול של הבל בסוגיא ד'מודה בשטר' שכתוב במסכת כתובות, והראה לי מכתב של ר' משה הנ”ל, בשטותים גדולים, ואמר לי שאינו יודע כלל פשט גמרא, וגם לא הבין פשט של... המושג 'צריך לקיימו'.” ומכאן באה מסקנתו הנחרצת: ”על אחת כמה וכמה, שלא יהיה ר' משה יודע לפסוק שום דין על בוריו.” מצב זה לדבריו לא נודע לו רק עתה: ”ובאמת עד עתה החרשתי, אף שראיתי שזה בשם 'ראש בית דין' יכונה, אפילו שידעתי שאינו ראוי לדיין, ולא הגיע אפילו לדרגת רועה בקר. עם כל זה אמרתי: הלא רק לכבוד ותפארת יקרא כן, יהיה לו אשר לו, ואין לי עסק בכבוד המדומה.” לשון קשה מאין כמותה כלפי מי שנשא בתואר ראש בית הדין של אחת הקהילות החשובות בפולין – בתוך מכתב המיועד לעיניו של רבי עקיבא איגר. כלומר, כל עוד סבר שרבי משה אינו עוסק בפועל בעניינים המגיעים לבית הדין, היה מוכן להתעלם מן התואר שניתן לו. אולם פרשת הקידושין שינתה מבחינתו את המצב מן הקצה אל הקצה: עתה כבר מדובר, לדעתו, באדם שאינו ראוי להוראה הנכנס בפועל לעובי הקורה של שאלת קידושין חמורה ומכריע בה למעשה. ומכאן מגיע רבי צבי הירש אל המסקנה הקיצונית ביותר: ”ומצוה רבה לפסלו...” לפנינו כתב אישום חמור נגד ראש בית הדין, באחת הערים החשובות ביותר, הנשלח אל גדול הדור בבקשה להתערב בפרשה, שנכתב בידי אחד מגדולי חכמי דורו – הגאון רבי צבי הירש קאלישר – בצוותא עם אביו הגאון רבי שלמה קאלישר, דיין ליסא, ונשלח אל רבן של כל בני הגולה, מרן רבי עקיבא איגר. המכתב לא נדפס מעולם! לא בספרי השו”ת של רבי עקיבא איגר ולא בכתבי הרצ”ה קאלישר – ומטעמים מובנים: מחד גיסא, פרשת הקידושין המכוערת המתוארת בו בפרוטרוט, תוך ציון שמותיהם המלאים של המעורבים; ומאידך גיסא – האש והגפרית שחוֹתֶה רבי צבי הירש קאלישר על ראשו של ראש בית הדין בליסא. לפנינו אחד המסמכים הפולמוסיים החריפים שנשמרו, בין גדולי הדור בראשית המאה הי”ט – מכתב עצום בהיקפו, שלא ראה אור מעולם, החושף ללא פילטרים את המתרחש מאחורי דלתות בית הדין בליסא ואת המאבק הסוער בין גדולי התורה שכיהנו בה – הכול נכתב בשעת מעשה ונשלח אל רבי עקיבא איגר כדי שייכנס לעובי הקורה. [4] עמ' גדולים, 39X24 ס”מ כל עמוד. נייר עבה. מצב טוב, שיקום מקצועי, עם פגיעה בתיבות מעטות.