בידספיריט | תגלית: אוצר כתבי-היד של הדיין

תגלית: אוצר כתבי-היד של הדיין רבי שמואל משה ברוידא – מהדיינים החתומים על שטר ”אוצר בית הדין” הראשון בארץ ישראל; לא נדפס - אוצר גדול וחשוב של כתבי יד תורניים בכתב ידו של הגאון רבי שמואל משה ברוידא, רבה ודיינה של דרוזקניק [פולין] במשך למעלה מעשרים שנה, ולאחר עלותו לארץ ישראל – מדייני בית דינו של מרן הראי”ה קוק ביפו. [פולין וארץ ישראל, שנות ה'ת”ר, המאה ה-19 בקירוב]. רבי שמואל משה נמנה עם ארבעת החותמים על שטר ”אוצר בית דין” הראשון בארץ ישראל [מצורף צילום], לצד הראי”ה קוק וחברי בית דינו, בשנת השמיטה תר”ע. לפנינו אסופה רחבת היקף, הכוללת למעלה ממאה עמודים כתובים בצפיפות אך בכתב ברור ובהיר, ובהם חידושי תורה, פלפולים ודרשות שחידש רבי שמואל משה בוריידא לאורך שנות חייו. תוכנם של כתבי היד טרם נחקר, ולמיטב הידוע חידושים אלו לא נדפסו מעולם. האוסף כולל למעלה משישים עמודים גדולים, רובם בגיליונות כפולים שאורכם למעלה מ־30 ס”מ. אין מדובר בחיבור רצוף אחד, אלא באסופה של חידושים, פלפולים ודרשות במקצועות שונים בתורה, שרשם המחבר במהלך השנים, ובהם דברים שחידש ודרש בפני צאן מרעיתו. לאוסף מצורפת מחברת נוספת, אף היא כולה בעצם כתב ידו, ובה כארבעים עמודים. בשונה מן האסופה הראשונה, מחברת זו נערכה כיחידה מסודרת אחת, ובראשה אף מופיע תוכן עניינים קצר של החידושים שנרשמו בה. בנוסף מצורף קונטרס קטן בן כחמישה עמודים כתובים, שעל כריכתו נרשם: ”הספד על רבינו חיים חזקיהו”. תוכן החידושים והדרשות שבאוסף טרם נחקר. לפנינו אלפי שורות ועשרות אלפי מילים של חידושי תורה שלא ראו אור – כר נרחב למחקר תורני ולהתקנת חידושיו של רבי שמואל משה בוריידא לדפוס. היקפו הגדול של החומר עשוי לפרנס ספר שלם. רבי שמואל משה היה מגאוני דורו, ועל שיעור קומתו תעיד העובדה כי מיד עם עלייתו לארץ ישראל בשנת תרס”ד, בחר בו הראי”ה קוק לצרפו לדייני בית הדין שהקים ביפו. אף שזה מקרוב בא לארץ, נתמנה למשרה תורנית רמה ומרכזית, וזאת בשעה שבארץ ישראל במחצית שנות ה'ת”ר כיהנו גאונים וגדולי תורה מפורסמים, מהם ילידי הארץ ושכבר קנו בה את מקומם במשך שנים רבות. העובדה שמתוך שורה מפוארת זו של חכמי הארץ בחר הראי”ה דווקא ברבי שמואל משה, שזה עתה עלה ארצה, והושיבו על כס הדיינות בבית דינו, מעידה על ההערכה הרבה לגדלותו ולכוחו בתורה. אולם למרות מעמדו הרם וגדלותו בתורה, לאחר פטירתו כמעט ונשתכח שמו, ותורתו לא הותירה אחריה זכר בדפוס. משום כך נודעת חשיבות מיוחדת לאוצר כתבי היד שלפנינו, החושף לראשונה בהיקף כה גדול את עולמו התורני ואת חידושיו. הגאון רבי שמואל משה בוריידא [תר”ג–תרע”ו],   נולד בווילנה ושימש במשך כעשרים ושתיים שנה כרב וכדיין העיר דרוזקניק שבפולין [שם התקיימה בשנת 1887 הוועידה הארצית של תנועת ”חובבי ציון” ברוסיה. בה השתתפו אחד העם, מוהליבר ולילינבלום, והיא תרמה רבות לפתרון המחלוקות בין משכילים לחרדים]. בשנת תרס”ד עלה לארץ ישראל. באותה שנה הגיע מרן הראי”ה קוק ליפו, ובבית הדין שהוקם בעיר ישב רבי שמואל משה בוריידא כדיין לצדו, יחד עם רבי יוסף צבי הלוי ורבי זלמן שך. פרק חשוב בתולדות היישוב החדש נקשר בשמו: רבי שמואל משה ברוידא נמנה עם ארבעת החותמים – יחד עם הראי”ה קוק ושני חבריו לבית הדין – על תקנת ”אוצר בית דין” בשנת השמיטה תר”ע, מן הניסיונות הראשונים להסדרת שיווק תוצרת חקלאית בשנת השמיטה באמצעות בית הדין. רבי שמואל משה נפטר בתל אביב בחודש תמוז תרע”ו ונטמן בבית הקברות הישן בתל אביב. על מצבתו נחקק, בין היתר: ”פה נטמן הרב הדיין רבי שמואל משה בוריידא, אשר ישב על כסא הרבנות כ”ב שנה בעיר דרוזקניק... ברוח ישר דן את עמו...”. לפנינו אוצר תורני בלתי מוכר של אחד  מחשובי הדיינים בארץ ישראל ובעולם היהודי בשנות הת”ר – למעלה ממאה עמודים בעצם כתב ידו, ובהם חידושים, פלפולים ודרשות שנאספו לאורך עשרות שנות רבנותו. חומר תורני רב־היקף שטרם נחקר וטרם ראה את אור הדפוס. כ-[100] עמודים כתובים, גדלים שונים [רובם עמודים גדולים, למעלה מ-30 ס”מ]. מצב כללי טוב. מקור כתבי היד: הם התגלו בעיזבונו של בנו, ר' יחיאל ברוידא, שהתגורר בקיבוץ כנרת, כפי שמעיד רב הקיבוץ, רבי שלום קורן זצ”ל, בעדותו המצורפת.