בידספיריט | ”לא לחינם הלך הזרזיר אצל

”לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב” – הפשקוויל הידוע לשמצה שהרעיש את העולם היהודי והביא להטלת חרם על מחברו - לפנינו אחד הפשקווילים הקיצוניים, החריפים ביותר שנדפסו בירושלים בתקופת היישוב הישן – כרוז פולמוסי, אשר הצליח לעורר סערה חסרת תקדים בכל רחבי העולם היהודי. הפשקוויל נדפס על רקע ביקורו ההיסטורי של האדמו”ר מגור, רבי אברהם מרדכי אלתר בעל ה”אמרי אמת”, בארץ ישראל, ובעיקר בעקבות יחסו המכבד והפומבי כלפי הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק. בעוד שה”אמרי אמת” התבטא על הראי”ה קוק בלשונות הערכה נדירות והגן עליו מפני התקפות הקנאים, ראו בכך החוגים הקנאיים בירושלים פגיעה חמורה במאבק שניהלו נגדו. נוסח הכרוז, שנכתב בלשון מושחזת, פותח במילים: ”במקום שיש חילול השם אין חולקים כבוד לרב... אברהם אברהם לגזירה שוה. לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב אלא מפני שהוא מינו־ת...” הביטוי ”אברהם אברהם לגזירה שוה ” נועד לקשור בין שני האישים שבמוקד הפולמוס – האדמו”ר רבי אברהם מרדכי אלתר והגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק – שלשניהם השם ”אברהם”. מכאן ממשיך מחבר הפשקוויל אל המשל הארסי: ”לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב”. אולם עוקצו האמיתי של הפשקוויל טמון דווקא במילה האחרונה. במקום הנוסח המוכר מדברי חז”ל – ”מפני שהוא מינו” – נדפס כאן במכוון ”מפני שהוא מינו־ת” . בתוספת אות אחת בלבד הפך מחבר הכרוז את המשל כולו לרמז בוטה, המבקש לטעון כביכול כי עצם קרבתו של בעל ה”אמרי אמת” אל הראי”ה קוק נובעת מזיקה של ”מינות”. בכך לא הסתפק המחבר בתקיפת הראי”ה קוק, אלא כיוון את חיציו גם כלפי האדמו”ר מגור עצמו, מנהיג יהדות פולין ומגדולי ישראל בדורו. הסערה שחולל הפשקוויל חרגה בהרבה מגבולות ירושלים והגיעה עד למרכזי התורה באירופה. הדברים נתפסו כביזוי חסר תקדים של גדולי ישראל, ובעקבותיהם יצאו רבנים ומנהיגי ציבור במחאה חריפה. אגודת הרבנים בפולין אף החליטה להטיל חרם ונידוי על מחבר הפשקוויל ועל מדפיסו, כמבואר בשולחן ערוך. הפשקוויל נזכר פעמים רבות בספרות התקופה ובמחקרים העוסקים במאבקים סביב דמותו של הראי”ה קוק, אולם באופן מפתיע העותק המקורי כמעט ואינו בנמצא. נדיר ביותר. [1] כרזה, 47×32 ס”מ. מצב בינוני–טוב. סימני קיפול. קרעים לאורך קווי הקיפול, ללא חיסרון. קרע עם חיסרון בפינה השמאלית העליונה בשוליים הלבנים, ללא פגיעה בטקסט.