בידספיריט | ”ושמועה הגיעה לאוזני ותרגז נפשי”

”ושמועה הגיעה לאוזני ותרגז נפשי” — מכתב חשוב מהרה”ק מרחמסטריווקא, אודות בית מדרש חסידי מאקרוב בצפת - מכתב חסידי־היסטורי חשוב, כולו בכתב יד קודשו ובחתימתו של האדמו”ר רבי ישראל מרדכי טברסקי מרחמסטריווקא זצ”ל, מגדולי צדיקי הדור הקודם. המכתב נשלח בשנת תשמ”ג (1983) אל רבה של צפת, הגאון רבי שמחה קפלן זצ”ל, ועוסק בחילולו של בית המדרש העתיק של חסידי מאקרוב בעיר צפת. במכתבו מביע האדמו”ר את כאבו העמוק לנוכח הפגיעה בקדושת בית המדרש, שנוסד בידי חסידי האדמו”ר רבי יעקב יצחק ממאקרוב — נכדו של המגיד מטשרנוביל וחתנו של הרה”ק רבי שמואל אבא מסלאוויטא: ”פלש בה אדם אחד לעשות בו מחסן ושאר מיני שימושים בלי שום רשות” הרבי מוסיף פרט היסטורי נדיר אודות ייסוד בית המדרש: ”והוא [הרה”ק רבי יעקב יצחק ממאקרוב] מסר נפשו להקים ביהמ”ד הנ”ל ע”י חסידיו” בהמשך המכתב מדגיש האדמו”ר את התמעטות צאצאי שושלת מאקרוב המפוארת, ושנשארו ממנה רק שלושה צאצאים: ”ואשר מהרה”ק ממאקרוב זיע”א נשאר רק אלו הנינים כדלהלן: הרב ישע... הרבנית חיה שרה דרלמן... הרבנית רחל שולמן” חסידות מאקרוב הייתה מענפי חסידות טשערנוביל באוקראינה. מייסד השושלת היה רבי מנחם נחום טברסקי ממאקרוב, בנו הרביעי של רבי מרדכי מטשרנוביל, רבי מנחם נחום נולד בשנת תקס”ד לרבי מרדכי ולפייגא בת רבי דוד לייקעס מתלמידי הבעל שם טוב. לאחר פטירת אביו החל לכהן באדמו”רות במקארוב. נפטר בז' בתשרי תרי”ב. בנו רבי יעקב יצחק ממאקרוב, מגדולי אדמו”רי ווהלין בדורו, שאליו נהרו אלפי חסידים. חסידיו שעלו לארץ ישראל ייסדו את בית הכנסת של חסידי מאקרוב בעיר העתיקה בצפת — בית הכנסת ההיסטורי שבו עוסק המכתב שלפנינו, הפועל עד היום. מכתב בעל חשיבות חסידית ותיעודית רבה, השופך אור על תולדות חסידות מאקרוב, מוסדותיה בארץ ישראל ומאבקי השימור של בתי המדרש החסידיים בגליל. [1] דף נייר, 23 ס”מ. הכל בכתב יד קדשו ובחתימת ידו של הרבי. מצב טוב מאוד. נקבי תיוק. האדמו”ר רבי ישראל מרדכי טברסקי מרחמסטריווקא (ז' בסיוון תרפ”ט, 1929 – כ”ב בסיוון תשס”ד, 2004) היה האדמו”ר מרחמסטריווקא בישראל ומגדולי אדמו”רי בית טשערנוביל בדור האחרון. נודע בהתמדתו העצומה בתורה, בענוותנותו ובהסתגרותו מעולם הכבוד. לאחר פטירת אביו, האדמו”ר רבי יוחנן מרחמסטריווקא, בשנת תשמ”ב, הופעל עליו לחץ מצד גדולי אדמו”רי בית טשערנוביל לקבל את הנהגת החסידות. בתחילה סירב, מתוך רצון להמשיך בחיי לימוד והתבודדות, אך לבסוף קיבל עליו את האדמו”רות בהוראת רבי אברהם יהושע העשיל ממכנובקה. כבר מילדותו נישאו בפי הבריות סיפורים אודותיו. מחנכיו היו מספרים על נער מנותק מ”הבלי העולם”, וספון כולו בשינון קטעי תלמוד ומפרשים. סיפרו אף כי היה מתמרן במשך שעות היום מבית-מדרש זה לבית-מדרש אחר, ומחברותא אחד למשנהו. ובתוך כל זאת, שוכח היה לעתים לאכול וממעט היה מלישון.