בידספיריט | ”אותו האיש” - הפשקוויל החריף

”אותו האיש” - הפשקוויל החריף ביותר כנגד הראי”ה קוק. ירושלים, תרפ”ז [1927] בקירוב - פשקוויל פולמוסי נדיר ובלתי־ידוע נגד הראי”ה קוק, שפורסם בירושלים על ידי החוגים הקנאיים בעקבות ביקורו של האדמו”ר מגור, רבי אברהם מרדכי אלתר בעל ה”אמרי אמת”, ופגישותיו המתוקשרות עם רבה של ירושלים, הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק. ביקורו של בעל ה”אמרי אמת” בארץ ישראל בשנת תרפ”ז עורר הדים רבים. במהלך שהותו נפגש מספר פעמים עם הראי”ה קוק, ופגישות אלו התקיימו מתוך הערכה וכבוד הדדיים, למרות חילוקי הדעות הידועים ביניהם ביחס לתנועה הציונית. ה”אמרי אמת” אף התבטא עליו בלשון נדירה: ”הוא איש אשכולות, ויש לו ידיעה מקיפה בכל... והוא איש נקי וצדיק במעשיו, ואין בו שום שמץ של פניה עצמית.” דברים אלו עוררו סערה בקרב החוגים הקנאיים בירושלים, ובראשם אנשי ”ועד העיר האשכנזי”, שראו בראי”ה קוק את יריבם האידאולוגי המרכזי. העובדה שמנהיג בסדר גודלו של האדמו”ר מגור העניק לו הערכה פומבית כה מפורשת, נתפסה בעיניהם כפגיעה במאבק שניהלו נגדו במשך שנים. הפשקוויל שלפנינו הוא מן המתוחכמים והחריפים שנולדו מתוך פולמוס זה. בניגוד לכרוזי המחאה הרגילים, שהיו רצופים גידופים והתקפות גלויות, בחר מחברו בדרך מעודנת ומתוחכמת יותר: כלפי חוץ הוא מרעיף דברי כבוד על בעל ה”אמרי אמת”, אך בין השורות ניכר ניסיון ברור להרחיקו מן הראי”ה קוק ולהציג את ביקורו ברוח השקפתם של הקנאים. דווקא האיפוק היחסי מעניק לכרוז את עוקצו החריף. כלפי הראי”ה קוק עצמו נוקטים מחברי הפשקוויל לשון קיצונית וחריפה באופן יוצא דופן, ואולי מן החריפות ביותר שנדפסו נגדו מעולם. הם מכנים אותו בשם ”אותו האיש” – כינוי השמור במסורת היהודית ליש”ו – ואין מדובר במליצה מקרית או בביטוי שנבחר אגב אורחא. בהמשך הפשקוויל הם שבים ומפתחים קו זה, כאשר הם מסבירים את יחסו האוהד של בעל ה”אמרי אמת” כלפי הראי”ה קוק באמצעות אזכור דברי חז”ל על רבי יהושע בן פרחיה ויש”ו, ובכך יוצרים הקבלה מרומזת אך בוטה במיוחד. לשון חריגה זו, שכמעט אין לה אח ורע בספרות הפולמוס של התקופה, ממחישה יותר מכל את עומק ההתנגדות, את עוצמת הלהט ואת הקיטוב החריף שאפיינו את ירושלים באותן שנים. בניגוד לפשקווילים הידועים מן התקופה, שזכו לפרסום רחב ונדפסו פעמים רבות, הפשקוויל שלפנינו כמעט ואינו מוכר. למיטב ידיעתנו, הוא הופיע פעם אחת בלבד במכירה פומבית (Winner's, מכירה 143, פריט 232), ואף זאת במצב נחות מן העותק שלפנינו. העותק השמור בספרייה הלאומית אינו אלא העתק מוקלד במכונת כתיבה, בעוד שלפנינו הכרוז המקורי עצמו, כפי שהופץ בירושלים בשעתו. נדירותו הרבה, לצד תוכנו החריג והמתוחכם, הופכים אותו למסמך חשוב במיוחד באחד מהפולמוסים הסוערים בתולדות היהדות החרדית בארץ ישראל. [1] כרזה, 35×25 ס”מ. מצב טוב–טוב מאוד. סימני קיפול. טביעת אצבע בשול התחתון הלבן.