בידספיריט | ”בכל כוחותיי הרוחניים” — מכתב

”בכל כוחותיי הרוחניים” — מכתב נדיר בכתב יד קדשו של פועל הישועות המקובל רבי יצחק הוברמן, “הצדיק מרעננה” - ”הק' יצחק הוברמן נין ונכד לרבן של כל בני הגולה הפוסק האמיתי הש”ך זכותו יגן עלינו” (חתימתו הנדירה שלפנינו) מכתב מיוחד ומרגש, הכתוב כולו בכתב יד קדשו וחתימתו של הגאון הקדוש רבי יצחק הוברמן, נשלח זמן קצר לאחר עלייתו ארצה. רעננה, כ' בסיוון תש”י (1950). המכתב הופנה אל הוועד העולמי של הפועל המזרחי, בתקופה שבה הרב הוברמן עדיין היה נסתר מעיני הציבור ואיש כמעט לא הכירו. רק בשנים מאוחרות יותר החלו גדולי ישראל להפנות אליו מקרים קשים לברכה ולעצה, ושמו התפרסם מפה לאוזן כאיש מופת ופועל ישועות. לפנינו מכתב יוצא דופן, ובו ביטויים נדירים ונוגעי לב, שכמעט ואינם מצויים במכתביו המאוחרים — כאשר כבר נודע ברבים כצדיק נשגב ולא נזקק עוד לדברי שכנוע. תוכן המכתב עוסק בבקשה צנועה ופשוטה: לקבל ספרי קודש כדי שיוכל ללמוד בהם וללמד אחרים, לאחר שכל ספריו אבדו בשואה —  ”שכל ספריי נשרפו בפולניא”. הרב הוברמן אינו מבקש כסף או תמיכה חומרית, אלא רק ספרים מתוך מחסני הסוכנות, שבהם היו באותם ימים ספרים רבים ללא דורש. הוא אף מעיד כי ראה זאת במו עיניו:  ”הנה הייתי במשרד הדתות בירושלים וראיתי שם בתים מלאים ספרים מכל המינים”.  בכאב הוא מוסיף כי איש אינו מבקשם: ”ואין למו מבקש, ובלחש מסרו לי סוד שצריך על זה פתקא מגבוה”. בהמשך המכתב פורץ כאבו של תלמיד חכם פליט שואה, המבקש רק להמשיך לעסוק בתורה: ”אבל מי שצריך ללמוד וללמד... בשבילו אין? היתכן?... אביע צערי לפניכם שאני יושב כמעט בלי ספרים... ואפילו מדרש אין לי — ומי כמוכם יודע שאין אומן בלי כלים ”... תשובת הפוליטיקאים המצורפת ללוט שלפנינו מקוממת ומכאיבה. אמנם באותה עת טרם ידעו מיהו הכותב — שכן הרב הוברמן רק עלה ארצה — אך כיצד ניתן היה לדחות בקשתו של תלמיד חכם פליט שואה, המבקש אך ורק ללמוד תורה ולהרביצה לאחרים? וזו הייתה תשובתם הלקונית: ”כרגע אין בידינו ספרים לחלוקה”.  כאמור, הרב הוברמן עלה ארצה בשנת תש”י, והמכתב שלפנינו נשלח בסיוון אותה שנה — עובדה ההופכת אותו לאחד ממכתביו הראשונים בארץ ישראל. ידוע ומקובל כי כתבי יד קדשם של צדיקים, ובפרט חתימותיהם, נחשבים כסגולה לשמירה ולישועה. לפנינו מכתב בן כ־200 מילים, כולו בכתב יד קדשו ובחתימתו — של אחד מגדולי הצדיקים הנסתרים בדורות האחרונים, אשר גדולי ישראל מכל החוגים הפליגו בשגב נשמתו עוד בחייו. ומופיעות בו המילים הסגוליות ”בכל כוחותיי הרוחניים” וחתימה נדירה במיוחד, כנראה היחידה (!) בשמו ובשם אבותיו הק': ”הק' יצחק הוברמן נו”נ לרשכבה”ג הפוסק האמיתי הש”ך זי”ע”. [1] גלוית דואר, 15X9 ס”מ.  מצב טוב מאוד. מצורף מכתב התשובה של משרד הדתות. המקובל החסידי רבי יצחק הכהן הוברמן — “הצדיק מרעננה” (תרנ”ו–תשל”ז) — נולד בפולין ולמד אצל גדולי האדמו”רים והצדיקים, ובהם רבי יעקב מרדכי מבילגוריא, בעל ה”שם משמואל” מסוכוטשוב וה”אמרי אמת” מגור. היה מקורב לחסידויות גור וליובאוויטש. בשנות השואה הוגלה לסיביר לעבודות פרך בניסור עצים. כאשר אולץ לחלל שבת, חתך את קצה אצבעו כדי שלא יוכל לעבוד. לאחר המלחמה שימש כשש שנים כרבה של העיר וֶצְלָר שבגרמניה, ובהמשך עלה לישראל והתיישב ברעננה. ברבות השנים נודע כמקובל, איש מופת ופועל ישועות, ומגדולי ישראל נהגו לשלוח אליו אנשים לקבלת ברכה ועצה. מרן הרב שך כתב עליו בהסכמה לספרו: ”המפורסם למלא דעת בנגלה ובנסתר”. בהקדמה לספרו בן לאשרי מובאים סיפורים מופלאים המעידים על כוח תפילתו וישועותיו של רבי יצחק הוברמן זצ”ל. כך, למשל, מסופר שם כי לפני שנים נתפס מטוס באוגנדה בידי מחבלים, שאיימו להשמיד את המטוס על נוסעיו — כשבעים איש — והכול נראה אבוד. אחד מקרובי משפחתם של הנוסעים פנה בבהלה אל רבינו זצ”ל וביקש את ברכתו. להפתעתו, השיב לו הרב בנחרצות כי אין כל מקום לדאגה. גם כעבור מספר ימים, כאשר המחבלים איימו לבצע את זממם בתוך שעות ספורות, שב אותו אדם אל הרב כשהוא נסער ומבוהל, אולם רבינו זצ”ל חזר ואמר בביטחון גמור שאין מה לחשוש. ואכן, כידוע, אירעו ניסים גדולים וכל נוסעי המטוס ניצלו בשלום. לאחר ההצלה, במוצאי שבת קודש, שוחח אחד ממקורביו של הרב עמו על הפרשה, ואז גילה רבינו זצ”ל כי באותו מוצאי שבת בכה זמן רב בשעת קידוש לבנה, בעת שאמר את המילים: ”תיפול עליהם אימתה ופחד”.  מספריו: בן לאשרי ו-ברכה משולשת.