בידספיריט | מכתב יוצא דופן מאת ה'אבן

מכתב יוצא דופן מאת ה'אבן האזל', אל גדול המשפטנים העבריים בתל אביב. ירושלים, תרצ”א - מכתב קצר אך מרתק מאת מרן הגאון רבי איסר זלמן מלצר, ראש ישיבת עץ חיים ומענקי התורה בדורו, אל ד”ר פיליפ יוסף, מן המשפטנים הבולטים בארץ ישראל המנדטורית ואחיו של דב יוסף, לימים שר המשפטים במדינת ישראל. ירושלים, תרצ”א [1931]. לפנינו מפגש נדיר בין שניים מן האישים הבולטים בשני עולמות שונים שעיצבו את דמותו של היישוב היהודי בארץ ישראל ערב הקמת המדינה: מן העבר האחד גדול תורה מן השורה הראשונה, בעל ה”אבן האזל”, ומן העבר השני משפטן בכיר הנמנה עם צמרת עולם המשפט בארץ ישראל. וזה לשון המכתב: ”למר דוקטור פ' יוסף, תל אביב. בתשובה למכתבו, אנוכי נפטרתי רשמית מהאפוטרופסות של העזבון רובין, והאפוטרופוס הרשמי היחיד שנשאר הוא ר' שמעון לוין, גבאי מושב זקנים בתל אביב, ויועיל כבודו לפנות אליו. בכבוד, איסר זלמן מלצר”. במילים ספורות נחשפת מציאות שכמעט ונשכחה: בארץ ישראל של שנות התר”צ לא התקיימה הפרדה מוחלטת בין עולם התורה לבין המערכות הציבוריות והמשפטיות. גדולי התורה נטלו חלק פעיל בניהול מוסדות, הקדשות ועיזבונות, ובאו במגע שוטף עם בכירי המשפטנים ואנשי הציבור של היישוב המתחדש. [1] דף, 21×14 ס”מ. נייר מכתבים רשמי. כולו בכתב־ידו ובחתימתו. מצב טוב מאוד. מחופה בלמינציה לשימור ולהגנה. ביוגרפיה: הגאון רבי איסר זלמן מלצר (תר”ל–תשי”ד), מגדולי ראשי הישיבות ופוסקי ההלכה בדורו. כיהן כראש ישיבת סלובודקה ולאחר מכן כראש ישיבת עץ חיים בירושלים. מחבר סדרת הספרים היסודית אבן האזל על הרמב”ם. נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בעולם התורה במחצית הראשונה של המאה העשרים. בין תלמידיו נמנים גדולי הדור: רבי אהרן קוטלר (שהיה חתנו), רבי משה פיינשטיין, הרב שך, הגרש”ז אוירבך ובנו הגר”ש אוירבך, רבי מיכל יהודה לפקוביץ, כמה מהרבנים הראשיים לישראל ועוד רבים רבים מגדולי הדורות האחרונים. מקובל בשם מרן הגרי”ז הלוי מבריסק, שאמר בשם אביו הגר”ח מבריסק, שמבין כל ראשי הישיבות בליטא, הגדול מכולם היה הגאון רבי איסר זלמן! עוד אמר בשם אביו הגר”ח, שבוולאז'ין נהגו לדרג את המוחות הכבירים שבין התלמידים, היו כאלו שנחשבו ל'רבע עילויים' היו 'חצאי עילויים' וכו', היחיד שהוגדר שם כ'עילוי שלם' היה זוניא מיר'ר. מלבד גאונותו הגדולה של רבי איסר זלמן הוא נודע כצדיק נשגב. ידוע הסיפור המבהיל שמסופר בלחישה בין גדולי ירושלים, שזוגתו היתה בת עשירים והייתה מעט מפונקת, ופעם באחת השיחות ביניהם ביקשה ממנו שיבטיח לה שהיא תהיה עמו ביחד בגן עדן. ענה לה רבי איסר זלמן תשובה מבהילה, שהיא לא תוכל להיות עמו בחלקו בגן עדן מפני שמידותיה אינן טובות דיין. שאלה אותו זוגתו מה באפשרותה לעשות בכדי שתזכה להיות לצידו בגן עדן, השיב לה רבי איסר זלמן שתקבל על עצמה ביזיונות, ואכן קיבלה זאת על עצמה והוא היה מסייע בידה והיה מבזה אותה ואכמ”ל. ד”ר פיליפ יוסף (תרס”א–תשכ”ח), מבכירי עורכי הדין בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי ואחת הדמויות המשפטיות הבולטות ביותר של היישוב העברי. משרדו בתל־אביב נמנה עם המשרדים החשובים בארץ, אך פרסומו הגדול בא לו בעיקר בשל הופעותיו במשפטים הלאומיים הדרמטיים ביותר של התקופה. במשך שנים ארוכות שימש כסנגורם של אנשי ה”הגנה” והמחתרות שנעצרו בידי שלטונות המנדט ונשפטו לעונשי מאסר כבדים ואף למוות. בין היתר התפרסם כאשר הצליח להציל מעונש מוות את אברהם שיין ושלום ז'ורבין, שנשפטו יחד עם שלמה בן־יוסף. בעוד בן־יוסף הועלה לגרדום, הצליח פיליפ יוסף, בכישרון משפטי יוצא דופן, להוכיח כי שיין קטין וכי ז'ורבין אינו אחראי למעשיו מחמת מצבו הנפשי. בעקבות טיעוניו הומר עונשו של האחד למאסר והאחר ניצל לחלוטין מן הגרדום. כך זיכה את האחים אלטשולר בפרשת נס־ציונה, הביא לזיכויים של נוטרים שהואשמו בהחזקת מחסן נשק גדול, והיה בין הסנגורים המרכזיים במשפטיהם של מפקדי ה”הגנה” בעמק הירדן ובמשפטים ביטחוניים מפורסמים נוספים שהסעירו את היישוב כולו. בדור שלפני קום המדינה נחשב פיליפ יוסף לאחד מעורכי הדין המבריקים בארץ, ולדמות שכמעט דרך קבע ניצבה בחזית המאבק המשפטי להצלת אנשי היישוב היהודי מידי בתי המשפט הבריטיים. לא בכדי נקשר שמו בכמה מן הפרשות הדרמטיות והמפורסמות ביותר בתולדות המחתרות בארץ ישראל. לפנינו אפוא מסמך יוצא דופן, בעל משמעות היסטורית — תיעוד נדיר של נקודת המפגש שבין עולם הישיבות וההלכה של ירושלים לבין מערכת המשפט המתפתחת בתל אביב של ארץ ישראל המנדטורית.