בידספיריט | ”ביטול תורה של תינוקות של
”ביטול תורה של תינוקות של בית רבן” — פסק דין חשוב מאת רבה של ירושלים רבי צבי פסח פרנק, נגד הנהלת תלמוד תורה עץ חיים. ירושלים, ת”ש - פסק דין היסטורי, ציבורי וחשוב, הכתוב וחתום כולו בכתב־יד קדשו של רבה הראשי של ירושלים, הגאון האדיר רבי צבי פסח פרנק, בעל שו”ת הר צבי. ירושלים, י”ט אדר ב' תש”ט [1949]. לפנינו דין תורה מרתק המשקף פרק בלתי־ידוע בתולדות החינוך התורני בירושלים ובמאבקי הקיום של שכונות היישוב הישן בשנותיה הראשונות של המדינה. משני עברי המתרס ניצבו שניים מחשובי אישי ירושלים באותם ימים. מצד אחד עמד הנתבע, הגאון רבי יחיאל מיכל טוקצ'ינסקי, מנהל מוסדות עץ חיים ומן הדמויות המרכזיות בעולם התורה הירושלמי; ומנגד התובע, העסקן הנודע רבי זלמן שחור, שייצג את תושבי שכונת ימין משה. במוקד המחלוקת עמדה תביעת תושבי השכונה כי תלמוד תורה עץ חיים ימשיך להשתתף בתשלום שכרו של המלמד שלימד את ילדי השכונה. לטענת התושבים, במשך שנים רבות נהגה הנהלת התלמוד תורה לשלם לירה ארץ־ישראלית אחת מדי חודש לטובת המלמד המקומי, ועל כן אין היא רשאית להפסיק את התמיכה. הרקע למחלוקת: אף שבניינו המרכזי של תלמוד תורה עץ חיים שכן בלב העיר ושירת תלמידים מכל רחבי ירושלים, בשכונות המרוחקות נהגו הילדים הצעירים ללמוד בתוך שכונתם, בדרך כלל באחד מבתי הכנסת. המלמד היה מגיע אליהם, ובכך נחסכה מן הילדים הדרך הארוכה למרכז העיר. בפועל שימשו מסגרות אלו כמעין סניפים מקומיים של תלמוד תורה עץ חיים, והנהלת המוסד השתתפה במשך שנים במימון שכר המלמדים. מנגד טענה הנהלת התלמוד תורה כי בשל מצבה הכלכלי הקשה אין באפשרותה להמשיך לשאת גם בהוצאה זו. לאחר שמיעת הטענות והמענות הכריע רבי צבי פסח פרנק באופן חד־משמעי לטובת תושבי ימין משה. בין דבריו הוא כותב: ”ואחרי שמיעת הטענות ומענות מצד לצד, ובהתחשב עם מצבה של השכונה שהיא מנותקת ממרכזי השכונות היהודיות, ויש כאן ביטול תורה של תינוקות של בית רבן שאי אפשר לתקן באופן אחר...” ומסיק: ”ולכן מצאתי שעל פי דין תורה אין התלמוד תורה הכללית רשאית לקפח את התשלום שהיה נהוג מאז, ובני שכונת ימין משה זכאים לגבות מקופת התלמוד תורה את הסכום שהוחזקו לקבל מקדמת דנא.” הפסק נחתם: ”ועל זה באתי על החתום ביום ערב שבת קודש, י”ט אדר שני שנת תש”ט. נאום צבי פסח פרנק.” לפנינו מסמך נדיר ורב־חשיבות, המאיר באור יקרות את דמותו של רבי צבי פסח פרנק כדיין וכמנהיג ציבור, אשר לצד בקיאותו העצומה בהלכה ובפסיקה נדרש גם לסוגיות המעשיות של חיי היום־יום בירושלים. מעבר לחשיבותו ההלכתית, זהו מסמך חברתי־היסטורי מרתק, המשמר תמונה אותנטית של ירושלים התורנית בשלהי תקופת המנדט ובראשית ימי המדינה. [1][ דף נייר, 28 ס”מ. בלאנק רשמי. כולו בכתב־ידו וחתימתו של הגאון רבי צבי פסח פרנק. מצב טוב. מצורף העתק פסק הדין, מתקופת המכתב. הגאון רבי צבי פסח פרנק (תרל”ג–תשכ”א), רבה הראשי של ירושלים במשך עשרות שנים ומגדולי הפוסקים בארץ ישראל בדורו. תלמידם של גדולי ירושלים וממנהיגי היישוב הישן. מחבר סדרת השו”ת הר צבי, הנחשבת מספרי היסוד של הפסיקה במאה העשרים. סמכותו ההלכתית התקבלה בכל חוגי ירושלים, והוא שימש כתובת מרכזית לשאלות ציבוריות, ממוניות והלכתיות מכל רחבי הארץ. לצד גאונותו התורנית נודע בחכמתו המעשית ובמעורבותו העמוקה בצורכי הציבור ובחיי הקהילות בירושלים.
