בידספיריט | ”ותשרה שכינה במעשי ידיו” -

”ותשרה שכינה במעשי ידיו” - מכתב מפעים מאת רבי אריה לוין אל רבי מאיר ברלין. ירושלם, ה'ת”ש - מכתב ברכה מרגש ומלא הערכה מאת הצדיק הירושלמי הנודע רבי אריה לוין אל רבי מאיר ברלין (בר־אילן), ממנהיגי תנועת המזרחי ומחשובי האישים הציבוריים ביישוב העברי. ירושלים, ת”ש [1940]. המכתב נכתב לרגל יובל השישים של רבי מאיר ברלין, והוא כולו רצוף ברכות מופלגות והערכה יוצאת דופן. בין היתר מברכו רבי אריה: ”אורך ימים ישביעהו ובישועתו הקדושה יראהו בקרוב...” ובהמשך: ”ויגולגל זכות הרבים על ידו, ותשרה שכינה במעשי ידיו, לחזק אושיות הדת והתורה...” לפנינו מכתב בעל משמעות היסטורית מיוחדת. בשנות הארבעים של המאה הקודמת היו היחסים בין מנהיגי היישוב הישן בירושלים לבין ראשי התנועה הציונית והנהגת המזרחי מורכבים ולעיתים אף מתוחים מאוד. רבי מאיר ברלין, בנו של הנצי”ב מוולוז'ין ומממשיכי דרכו הציבוריים, נמנה עם מנהיגי הציונות הדתית ועמד בחזית המפעל הלאומי המתחדש בארץ ישראל — דרך שלא הייתה מקובלת על רבים מחוגי היישוב הישן. דווקא על רקע זה מרתק לפגוש את קולו של רבי אריה לוין. מי שהיה מן הדמויות האהובות והמוערכות ביותר בירושלים החרדית, משגיח ומחנך בתלמוד תורה ובישיבת עץ חיים, איש היישוב הישן בכל מהותו, אינו מהסס להרעיף על רבי מאיר ברלין דברי הערכה וברכות נדירות. לא פולמוס, לא הסתייגות ולא ריחוק — אלא חיבה גלויה, הערכה עמוקה ותפילה שיזכה להמשיך בפעולותיו הציבוריות למען עם ישראל. המכתב מאיר באור מיוחד צד פחות מוכר של תקופת היישוב: לצד המחלוקות האידאולוגיות החריפות התקיימו גם קשרי כבוד, הערכה ואחריות משותפת לגורל העם והארץ. לפנינו עדות נדירה לכך, בכתב ידו של אחד מצדיקי ירושלים המפורסמים ביותר. [1] דף נייר, 23 ס”מ. מצב טוב מאוד. רבי אריה לוין (תרמ”ה–תשכ”ט), ”רב האסירים” והצדיק הירושלמי הנודע. ”משגיח” תלמוד תורה וישיבת עץ חיים, מגדולי אנשי החסד בירושלים ומן הדמויות האהובות ביותר ביישוב הישן. התפרסם במסירותו לאסירי המחתרות, לחולים ולנדכאים, ונחשב לאחד מסמלי ירושלים של המאה העשרים. חותנו של מרן הגרי”ש אלישיב. רבי מאיר ברלין (בר־אילן) (תר”ם–תש”ט), בנו של הנצי”ב מוולוז'ין, ממנהיגי תנועת המזרחי העולמית ומראשי היישוב הדתי בארץ ישראל. ממייסדי מוסדות תורה, חינוך ותרבות רבים, ומן הדמויות המרכזיות בעיצוב דמותה של הציונות הדתית בדור התחייה.