בידספיריט | ”האם כל כך שכחוני?” -

”האם כל כך שכחוני?” - מכתב נדיר ויחיד מסוגו מאחורי מסך הברזל: זעקתו של הגאון רבי שמריהו מדליה אב”ד מוסקבה - ”האדמו”ר מלובביץ' היה מחבב את הרב [מדליה] מאוד והיה מגדיר אותו בלשון חסידים: תפארת שבתפארת” (ספר ויטבסק) מכתב ארוך, בן ארבעה עמודים, מאת הגאון הקדוש רבי שמריהו יהודה ליב מדליה, רבה של מוסקבה, יחד עם רעייתו הרבנית ובנו הגאון רבי משה מדליה, רבה של רוסטוב, שנשלח בשנת תרצ”ג (1933) אל בנם ואחיהם רבי הלל מדליה בארץ ישראל — לימים רבה של אנטוורפן. לפנינו אחד המכתבים ההיסטוריים המטלטלים ביותר שיצאו מרוסיה הקומוניסטית מעבר למסך הברזל, וייתכן שאף החשוב שבהם — זעקתו של הרב שמריהו יהודה לייב מדליה, מחשובי הרבנים ברוסיה, רבה של הבירה מוסקבה ומגדולי חסידי חב”ד, הקורא שיחלצו אותו מיד מרוסיה. הדברים נכתבו למרות הסיכון הרב הכרוך בכך, מחמת הצנזורה הסובייטית. בדיעבד, זעקתו האילמת נותרה ללא מענה, והוא נלכד בידי הק.ג.ב. לאחר שנשא דרשה בשעת נעילת יום הכיפורים, והוצא להורג בירייה במרתפי בית המעצר. המכתבים נכתבו במוסקבה החנוקה בערב הימים הנוראים של שנת תרצ”ג; מעבר לפרטים ה“רגילים” המוכרים מספרי ההיסטוריה, הנפרשים כאן בשמות ובפנים, מתוארים תנאי החיים הקשים: משפחות הנאלצות לדור יחד בבית אחד לפי גחמת השלטונות. הגה”ק רבי שמריהו מבשר כי נפטרו מן ”השכן הרע”, וכי תחתיו הוכנסה לביתם משפחה בשם חרל”פ יחד עם דודתם הזקנה, ומבקש להעביר את מכתבם ברוסית לקרוביהם בארץ: “כי שכנים הם וד”ל [ודי לחכימא]...”; כמו כן מתוארת גם המצוקה הכלכלית הקשה, שבה נאלץ האב המכובד לבקש מבנו שישלח מעט כסף: “כי מאז שבאתי הנה לא חייתי כל כך בדוחק ד' ירחם”. אולם עיקרו של המכתב מתגלה בהמשך — והוא כמעט בלתי ניתן להכלה. האב, הגה”ח רבי שמריהו אב”ד מוסקבה, ובנו הגה”ח רבי משה אב”ד רוסטוב, מתחננים לחילוץ מעבר למסך הברזל, ובשל אימת הצנזורה אינם יכולים לכתוב זאת במפורש, אך הדברים נשמעים היטב בין השורות. כך כותב האב אל בנו: “אנו מחכים בכיליון עיניים לקבל את כרטיסי ה... ואשר אנו מתפלאים מאוד על שמאחרים כל כך, והאם כל כך שכחוני כל אוהבי ויודעי ואינם משתדלים למהר בזה?” והאח, רבה של רוסטוב, מוסיף: “בקשה גדולה לי אליך אחי... להשתדל גם עבורי לרישיון לכניסה, כי אם עד היום לא רציתי להעמיס עליך עבודה וטרחה יתירה, אבל ההכרח לא יגונה ונא להשתדל בזה בכל מה דאפשר”. דעת לנבון נקל כי רבי הלל — שהיה בסך הכול בחור ישיבה — אכן השתדל בכל כוחו, ואף הבין כי אם למרות מגבלות הצנזורה נכתבים דברים כאלה, הרי שהעניין דחוף ואינו סובל דיחוי. אך למרבה הטרגדיה עברו שנים, ורישיון הכניסה המיוחל לא הגיע. שני הקדושים, האב והבן, נרצחו ביריות: האב במרתפי הק.ג.ב., בעקבות דרשה שנשא בבית הכנסת הגדול במוסקבה ביום הכיפורים תרצ”ז, לפני תפילת נעילה, ובה הלהיב את היהודים להיות נאמנים לדתם ולעמם. והבן הוגלה לסיביר והוצא להורג בידי ה-נ.ק.וו.ד. בחודש אייר תרצ”ח. ה' יקום דמם הטהור. זהו אחד המכתבים המצמררים והנדירים ששרדו מתקופת רדיפות היהודים ברוסיה הקומוניסטית, הנושא בתוכו את מלוא כאבה של יהדות רוסיה תחת שלטון האימים הסובייטי — עדות חיה לעולם יהודי שלם המפרפר מאחורי מסך הברזל. [4] עמודים, כ-25 ס”מ כל עמוד.  מצב טוב. כתמי זמן וקמטים. ביוגרפיה:  הרב שמריהו יהודה לייב מדליה (תרל”ב - כ”ה בניסן תרח”צ) היה רב העיר מוסקבה, ומגדולי חסידי חב”ד שפעלו יחד עם אדמו”ר הרש”ב לטובת כלל יהדות רוסיה. נעצר על ידי ק.ג.ב. ברוסיה, ונידון למוות בירייה בעוון הפצת יהדות. בבחרותו למד בישיבת סלבודקה, שם התפרסם בשם ”העילוי מקרטינגה”. בשנת תר”נ התחתן עם דבורה, שמכתבה אף הוא מצורף כאן, ביידיש, בתו של הרב דובער קרסיק רב העיירה קרלביץ, כיהן כרב העיר וויטבסק, והיה שליחו של אדמו”ר הרש”ב לפעולות חשאיות, ולאסיפות הרבנים השונות. בשנת עת”ר השתתף בכנס רבני רוסיה שהתקיים בפטרבורג, כנציג הנבחר של פלך ויטבסק (יחד עם הגאון ר' מאיר שמחה מדווינסק). בשנת תער”ב השתתף בכנס היסוד של אגודת ישראל, והביא לשם את דעתו הברורה של אדמו”ר הרש”ב מליובאוויטש המתנגדת לציונות. בשנת תרע”ז התמנה כחבר הנשיאות של ועידת 'מסורת וחירות'. בחודש שבט תרפ”א שימש כסנגור במשפט שהתקיים נגד תלמודי התורה והגן בחירוף נפש על ה'נאשמים' במשפט. בשנת תרצ”ג התמנה כרב העיר מוסקבה כמחליפו של הרב יעקב קלמס. בתפקידו זה כיהן ביד רמה עד לרציחתו בידי השלטונות. לאחר שנשא דרשה אמיצה בבית הכנסת הגדול במוסקבה לפני המונים שבאו לתפילת נעילה ביום הכיפורים תרצ”ח, שבה קרא ליהודים להישאר נאמנים לדתם ולעמם. הוא נעצר בידי אנשי השירות החשאי (הג.פ.או.), וכעבור שנים נמסר למשפחתו כי כבר בשלהי ניסן תרצ”ח הוצא להורג בירייה בעוון פעילות דתית, הי”ד. בנו הגאון רבי משה מדליה (תרס”ב - כ”ח אייר תרצ”ח; כותב המכתב השלישי שלפנינו) היה רבה של הערים טולה ורוסטוב, נרצח על ידי השלטונות הסובייטים בעוון הפצת יהדות.  התחתן עם שטערנא שרה, בת הרב שמואל בזפלוב. שימש ברבנות בעיר טולה. באזור שנות תר”צ מונה לרב העיר רוסטוב. בג' אלול תרצ”ה נעצר יחד עם עוד קבוצת חסידים בעוון הפצת יהדות ונידון לחמש שנות מאסר. בשנת תרצ”ו נידון בשנית על ידי ה”טרויקה” לעונש מוות. גזר הדין בוצע בכ”ח אייר תרצ”ח. בשנת תשי”ז בשל חוסר ראיות, הוחלט בבית המשפט שגזר הדין שהוטל עליו היה לשווא. בשנת תשע”ה טוהר שמו. בנו  הרב ד”ר הלל (תרע”ו–תשל”ז; נמען המכתבים), עזב את רוסיה בשנת 1922. כיהן ברבנות לידס (אנגליה), חדרה, דבלין (אירלנד) ואנטוורפן (בלגיה). הוציא לאור ספר בשם ”שילה”, המרמז לשמו של אביו — שמריהו יהודה ליב — בצירוף שמו שלו. כמו כן ההדיר את השולחן ערוך בתרגום לאנגלית, והוציא לאור את ספרי סבו הרב קרסיק.