בידספיריט | תגלית היסטורית – כתב־יד כ־240

תגלית היסטורית – כתב־יד כ־240 אגרות מחכמי איטליה ואשכנז – סגולת רפואה נדירה שמסר המקובל רבי ישראל סרוק; הרמ”ע מפאנו, המהר”ל מפראג, בעל ”שפע טל”, מהרשי”ק – איטליה, המאה - ה 16. - כתב־יד רחב היקף ויוצא דופן בחשיבותו, ובו כ־ 240 אגרות ומכתבים. כל האיגרות שבכתב־היד נכתבו בין השנים שכ”ה–שס”א [1565–1601] , תקופה של כ שלושים ושש שנה, האגרות נאספו ונכתבו בידי רבי גרשם כ”ץ בן רבי קלונימוס מאזולה, אשר משנת שמ”ה [1585] שימש כדיין בקהילת פאדובה.  לפנינו אוצר של מקורות ראשוניים לתולדות יהדות איטליה במאה הט”ז, ובו תיעוד רב בענייני רבנות והנהגת הקהילות, פולמוסים וחרמות, הלכה וקבלה, קשרי משפחה, לצד התכתבויות עם כמה מגדולי חכמי ומקובלי הדור. בין גדולי הרבנים והמקובלים שאליהם ממוענות האגרות נמנים: הגאון המקובל רבי ישראל סרוק [חמש איגרות אליו]; הגאון המקובל רבי מנחם עזריה מפאנו – הרמ”ע מפאנו [איגרת אחת אליו]; המקובל רבי שבתי שעפטל בן רבי עקיבא הלוי הורוויץ מפראג, בעל ”שפע טל” – הענא שע”ב [איגרת אליו ואיגרת ממנו]; רבי שמואל יהודה קצנלבויגן – מהרשי”ק, ראש רבני ויניציאה [מספר איגרות מאתו ואליו]; רבי שמואל ארקוואלטי, מגדולי חכמי איטליה ורבה של פאדובה. מחבר ערוגת הבושם – ויניציאה שס”ב[שלוש־עשרה איגרות מאתו ושלוש איגרות אליו]; רבי יהודה לייב סראוואל רבה של ויניציאה; רבי נתן אוטולנגי, מרבני ויניציאה; רבי אביגדור ציווידאל, מרבני ויניציאה; רבי בן־ציון צרפתי, דיין בויניציאה; רבי יעקב ריינר, מחשובי רבני מנטובה [מספר איגרות מאתו ואליו]; רבי ברוך בן ברוך; רבי מרדכי בשאן - רבה של וירונה, [מספר איגרות מאתו ואליו]; רבי לייב שוואב; רבי יהודה לוצאטו, רב בויניציאה; רבי יעקב הלפרין מח”ס נחלת יעקב. [פאדובה שפ”ג] ; ואחרים. בנוסף, באחת האגרות נזכר רבינו יהודה ליווא – המהר”ל מפראג, בחייו, במסגרת בקשה לקבלת הסכמתו על ספר שאלות ותשובות (שו”ת). אגרות משפחת כ”ץ – חליפת מכתבים משפחתית מן המאה הט”ז. חלקו הראשון של כתב־היד מכיל אגרות משפחתיות רבות. הדמויות המרכזיות בחטיבה זו הן אבי המשפחה רבי קלונימוס כ”ץ, ובניו– רבי גרשם כ”ץ, כותב ועורך האגרות שלפנינו, התיישב בפאדובה בשנת שמ”א [1581]. עם בואו לעיר שימש בכמה מתפקידי הקודש של הקהילה – שליח ציבור, סופר ושו”ב. בשנת שמ”ה [1585], עם פרישתו של רבי שמואל ארקוולטי מן הדיינות, נתמנה רבי גרשם כ”ץ לדיין במקומו. אגרות נוספות הן חליפת מכתבים בין בני המשפחה, אחיו, גיסיו ומחותניו של רבי גרשם כ”ץ, ביניהם מגדולי רבני איטליה בדורם: רבי שמואל יהודה קצנלבויגן – מהרשי”ק, ראש רבני ויניציאה; רבי מרדכי באסן, רבה של וירונה; ורבי שמואל ארקוולטי, רבה של פאדובה. לצד האגרות המשפחתיות הולך כתב־היד ומתרחב לכדי תיעוד עשיר של העולם הרבני והציבורי שסבב את משפחת כ”ץ, ורשת הקשרים הענפה שלה עם גדולי חכמי איטליה ואשכנז. פרשת הגט מוונציה – פרשת תמרי–ונטורוצו כמה מן האגרות המוקדמות קשורות ל**” פרשת הגט מוונציה ” – פרשת תמרי–ונטורוצו **, מן הפרשיות ההלכתיות הסוערות ביותר בתולדות יהדות איטליה במאה הט”ז. ראשיתה בשנת ש”כ [1560] , באירוסי שמואל ונטורוצו עם תמר, בתו של הרופא הוונציאני רבי יוסף תמרי. לאחר שהתגלע סכסוך קשה בין ונטורוצו לבין אבי ארוסתו, עזב ונטורוצו את ונציה. כעבור מספר שנים פנה תמרי אל גדול רבני איטליה, רבי מאיר קצנלבויגן – מהר”ם מפאדובה , ובד' באדר שכ”ד פסק מהר”ם כי על ונטורוצו לכנוס את ארוסתו או לגרשה בתוך חודש. לאחר השתלשלות ארוכה שב ונטורוצו לוונציה ונתן גט, אלא שלאחר מכן טען כי הגט ניתן שלא מרצונו וכי קודם לכן מסר ”מודעא” המבטלת אותו. מכאן התפתח פולמוס אדיר בשאלת תוקפו של הגט. רבני ונציה צידדו בכשרות הגט ובמחנה תמרי והטילו חרם על ונטורוצו. מנגד עמד רבי משה פרובינצאלו, רבה של מנטובה, בראש המחנה שסבר כי הגט בטל וכי תמר אינה רשאית להינשא עד לבירור הדברים בבית דין. המחלוקת החריפה עד כדי כך שרבני ונציה הוציאו פסק נגד רבי משה פרובינצאלו והורידוהו מגדולתו. שתי הסיעות פנו לרבנים ולקהילות ברחבי איטליה, והפולמוס פרץ את גבולותיה והגיע אל גדולי הפוסקים בעולם היהודי. מן הצד האחד עמדו מרן רבי יוסף קארו , בעל ה”בית יוסף” וה”שולחן ערוך”, וחכמי צפת, אשר תמכו בעמדתו של רבי משה פרובינצאלו ובמחנה ונטורוצו; ומנגד הצטרף רבי דוד בן זמרא – הרדב”ז , לעמדת רבני ויניציאה ומחנה תמרי. גם חכמים משאלוניקי ומקושטא נטלו חלק בפרשה. אף הרשויות האזרחיות והכנסייתיות בערים שונות באיטליה עורבו בסכסוך, ושני המחנות הדפיסו פסקי דין, קונטרסים וספרים כדי להפיץ את עמדתם. חידושים ב”פרשת הגט מוונציה” – תיעוד בן הזמן ופרטים שאינם ידועים ממקורות אחרים.  בתוך כתב־היד [10,א – 10,ב] מצוי מקבץ אגרות מן השנים שכ”ה–שכ”ו, העוסק ב”פרשת הגט מוונציה” – פרשת תמרי–ונטורוצו – ובהן ידיעות חשובות על השתלשלות הפולמוס, החרמות שהוטלו בעקבותיו והמאבק סביב רבי משה פרובינצאלו. חשיבות מיוחדת נודעת לאגרות אלו משום שהן אינן רק חוזרות על הידוע מן הספרים והקונטרסים שנדפסו במהלך הפולמוס, אלא משמרות כמה פרטים וחידושים אשר, ככל הידוע, אינם מתועדים במקורות האחרים על הפרשה ונודעים לנו מתוך כתב־היד שלפנינו בלבד. אחד החידושים נוגע להכרזה שנעשתה בבתי הכנסת של ונציה נגד אנשי מנטובה. מן האגרות עולה כי כשמונים איש מאנשי מנטובה חתמו בחודש ניסן שכ”ו על עצומה בתמיכה ברבי משה פרובינצאלו כנגד החולקים עליו. בעקבות חתימתם הוכרז עליהם בבתי הכנסת של ונציה חרם, כחלק מן המאבק החריף שהתנהל בין שני המחנות. חידוש נוסף נוגע ל רבי אליה ממילי, מחבריו ותומכיו של רבי משה פרובינצאלו. מן האגרות מתברר כי רבי אליה ניהל משא ומתן עם רבני האשכנזים בניסיון להביא להסרת החרם שהוטל עליו. במסגרת המשא ומתן הוצע כי יחזור בו מתמיכתו ברבי משה פרובינצאלו, ובתמורה יבטלו רבני האשכנזים את החרם שהטילו עליו.