בידספיריט | כתב יד היסטורי נדיר. התכתבות

כתב יד היסטורי נדיר. התכתבות בין הגאון רבי שלמה צבי שיק (הרשב”ן) אב”ד קארצאג, לבנו רבי ברכיה שיק אב”ד טימישוארה, בנוגע לפולמוס ”דת ודין” בטימישוארה - כתב יד, מכתבים ארוכים שנכתבו בכתב ידו של ענק התורה הגאון רבי שלמה צבי שיק אב”ד קארצאג ומח”ס ”שו”ת רשב”ן” לבנו רבי ברכיה שיק | מסמך היסוד מאחורי הקלעים של הדפסת הספר הפולמוסי הנודע ”דת ודין” (שיצא לאור בלשון המדינה). מכתב זה נשלח לבנו האהוב , הגאון רבי ברכיה שיק זצ”ל , בעת שכיהן ברבנות בעיר טימישוארה (טמשוואר) והתמודד עם פולמוס קהילתי חריף. האב מעניק לבנו את הגיבוי הרוחני, הברכה וההנחיות הפרקטיות שהובילו בסופו של דבר להדפסת ספרו של הבן – ”דת ודין” (המוכר בשמותיו הלועזיים Hit és Állam ו-Religion und Staat). כתב היד נפתח במילים: ” אהובי בני מחמד נפשי וליבי השי”ו. שאלת וביקשת דעתי ועצתי אם להדפיס התשובות אשר קבלת מזקני ישראל אשר בארץ ובחוצה לארץ...” . הרשב”ן נדרש לפולמוס שפרץ בקהילת בנו בטימישוארה, שם ניצלו יהודים את חוקי המדינה האזרחיים לנישואי תערובת ללא גיור, ופורס פסק הלכה תקיף האוסר על מנהיגי ופקידי ה”מאטריקל” [פנקסי רישום האוכלוסין האזרחיים של הממשלה] לרשום ילד שנולד מאם נכרית ומאב יהודי כיהודי. הוא זועק: ” כי כל זמן שלא נתגייר כדת משה וישראל הרי הוא אינו יהודי, וחלילה להם לעשות עוול ולומר על מי שאינו יהודי שהוא יהודי!”. הרשב”ן פוסק בנחרצות כי אסור לשופטי הארץ לכפות קבורת ילדים אלו בקבר ישראל, ואוסר על מלמדי התינוקות ללמדם תורה שכן ”אין לו חלק ונחלה בישראל”. הוא מוסיף שכל מי שמכיר בבנים הללו כאילו הם יהודים – מעיד על עצמו שהוא כופר ומין, וכי יש להבדילם ולהפרישם מעדת ישראל ולא לקחת מהם מיסים לקהילה. הרשב”ן מורה לבנו להדפיס את פסקי גדולי הדור בנושא, ולא רק בלשון הקודש אלא גם בקיצור ” בלשון המדינה [הונגרית] ובלשון אשכנז [גרמנית] ”, כדי שגם המשכילים, השופטים הגויים וראשי הקהילות הליברליות בטימישוארה שלא מבינים עברית יראו ”עין בעין ” שזוהי הלכה פסוקה שאין לשנותה, ואומר לבנו לא להתרגש מאלו ש”ידיהם בחיקם טומנים” ומנסים להרפות את ידיו מתוך קנאה. הרשב”ן מעניק לבנו את ברכתו החמה: ” ובדמעות עיניים אני נותן לך את ברכתי כי אל הנער כמותך לה' הטוב והמטיב התפללתי ללמוד וללמד תורה לישראל תשוקתי ומגמתי... שזכיתי בחיי לראות עין בעין שבני וחתני יגמרו את אשר לעשות החילותי כי מחשבותיהם כמחשבותי! ”. הוא משתף אותו ברדיפות הקשות והשנאה שספג בעצמו בעירו קארצאג בגלל פסקיו הנועזים, ומצטט: ” מֵעוֹדִי גֵּוִי לִכְבוֹד הַתּוֹרָה לְמַכִּים נָתַתִּי, וּלְמַעַן הָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם מֵעוֹדִי לְחָיַי לְמֹרְטִים נָטִיתִי. ”, תוך שהוא תוקף את אויביו שקמו עליו רק מתוך קנאה ושנאה עיוורת. הבן, רבי ברכיה, התייעץ עם אביו האם עליו לחזר אחר הסכמות מרבני המדינה לספרו. הרשב”ן משיב לו בנחרצות שאין בכך שום צורך, הוא מוכיח מספר ”אגרות יש”ר” שבימי הגאונים, הרמב”ם והרמב”ן לא ידעו כלל ממנהג זה. הוא מצטט מספרו של הגרנ”נ רבינוביץ (”מאמר על הדפסת התלמוד”) ומזכיר כי בשנת שי”ג (1553) נשרפו ספרי התלמוד ברומי בראש השנה, ובעקבות כך תיקנו חכמי איטליה בשנת שי”ד בחרם שלא להדפיס ספר ללא הסכמת רבנים – כדי לשמש כצנזורה פנימית למניעת סכנה מהמלכות, ולא לשם כבוד למחבר! הרשב”ן מזכיר את התקדים (אותו הדפיס בספרו ”ממשה עד משה דף לח:”) של הספר ”מוסדות תבל” מאת הרב דוד פריזנהויזן (וינה, תקפ”א), אשר קרא ליישם ”בית מדרש לרבנים”. הרשב”ן חושף כי ענקי עולם כגון החתם סופר ובעל ה”ישמח משה” העניקו לו הסכמות, אולם החתם סופר התחרט על כך במר חטאו והצטער שהביא הסכמה לספר כזה. הרשב”ן קורא לבנו לצאת ל”מלחמת מצווה” ולהכריז בפני המתבוללים וראשי הקהילה הסוררים בטימישוארה את דברי התורה: ”בְּנוֹתֵיכֶם לֹא תִתְּנוּ לִבְנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם אַל תִּקְחוּ לִבְנֵיכֶם, כי אין לנו חלק ונחלה עמכם!”. בסיום ההדרכה כותב האב לבנו: ”ולחזקך ולאמצך למלחמות מצווה אציג לפניך פירוש חדש שזכיתי לבאר, מאמר נפלא שאין לו פשר ופתרון!”. הרשב”ן נדרש לסוגיה במסכת גיטין (דף ז' עמוד ב') על רב הונא ורב חסדא שהתלבטו אם לקום מפני החכם גניבא, ושאלתם אותו: ”במה עסקתם?”, ותשובתו המסתורית על דברי רב חנן בר רבא: ”ארבע רוחות מנשבות בכל יום, ורוח צפונית מנשבת עם כולן, שאלמלא רוח צפונית אין העולם מתקיים”. הרשב”ן מעלה על מאמר תמוה זה ארבע קושיות חריפות המפרקות את הפשט המקובל, ומראה כי דברי האמוראים צריכים ביאור עמוק. [14] דף. 35 ס”מ. בכתב היד כרוכים שני מכתבים. מכתב ראשון משנת תרנ”א אל רבי אליעזר פאטטאך זצ”ל, רב ודרשן בק”ק בודאפעסט, ועוסק כולו בסוגיה חמורה ומורכבת בענייני סידור גט. המכתב מתפרס על פני שני דפים גדולים בכתב ידו, וחתום בסופו בכתב יד קודשו: ”הק' שלמה שיק”. מכתב שני: נכתב לבנו בעניין פולמוס ”דת ודין” בטימישוארה (שנת תרס”ג) מכתב ארוך במיוחד, המתפרס על פני כ- 12! דפים גדולים. כללית מצב טוב. במספר דפים קיים קרע ושפשוף קל במרכז הדף, הכולל חיסרון קל של מילים בודדות. כריכה חדשה.