בידספיריט | כתב יד. דרשה שלמה לראש

כתב יד. דרשה שלמה לראש השנה בכתי”ק של המקובל האלוקי רבי יהודה פתייה זצ”ל. לא נדפס! - דרשה שלמה, מקיפה ועמוקה לראש השנה, פרי עטו של הגאון המקובל רבי יהודה פתייה זצ”ל. הדרשה בנויה במתכונת של קושיות עצומות בפשטי המקראות ומדרשי חז”ל, ויישובן במהלך רעיוני מקורי המשלב נגלה, נסתר, הלכה ואגדה. הרב פותח בביאור מאמר הגמרא: ”למה תוקעין בשופר של איל? אמר הקדוש ברוך הוא: תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקדת יצחק... ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני”. מקשה הרב מניין לש”ס הצורך להוסיף את המילים ”כאילו עקדתם עצמכם”? אם כל המטרה היא לעורר את זיכרון עקדת יצחק, מדוע לא די בזיכרון מעשהו של יצחק אבינו לבדו, ומדוע נדרש האדם התוקע להיחשב כאילו עקד את עצמו?הרב מיישב זאת ע”פ הגמרא במסכת ברכות (י.) בעניין הבחירה בין תלייה בזכות עצמו לתלייה בזכות אחרים: משה רבנו תלה בזכות אחרים (האבות), ותלו לו בזכות עצמו (”לולי משה בחירו...”).חזקיהו המלך תלה בזכות עצמו (”זכור נא את אשר התהלכתי לפניך...”), ותלו לו בזכות אחרים (”וגנותי על העיר הזאת... למעני ולמען דוד עבדי”)  מכאן מוכיח הרב יסוד רוחני עצום: כדי שהקדוש ברוך הוא יזכור לנו את עקדת יצחק (זכות אחרים) ויגן עלינו בזכותה ביום הדין, חובה עלינו קודם כל לעורר זכות בפועל מצד עצמנו. לכן, על ידי השופר מעלה עלינו הכתוב ”כאילו עקדתם עצמכם”, ודווקא מכוח הקרבה עצמית זו – ה' פונה לתלות לנו בזכות אחרים ומזכיר את עקדת יצחק. בהמשך הדרשה, שואל מניין לנו מן התורה שראש השנה הוא יום דין, הרי בפסוקים מוזכר רק עניין התקיעה והזיכרון (”יום תרועה יהיה לכם”)? הרב מביא ראיות מספר תהילים, ומפרש בארוכה את הפסוק ”גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ”. הרב מסביר כי פסוק זה מרמז לראש השנה – היום שבו נברא אדם הראשון כשהוא במצב של ”גולם” קודם שנפחה בו הנשמה, וביום זה עצמו עמד למשפט ונידון ברחמים. וממשיך הרב ושואל: מדוע בשאר החגים והרגלים מדגישה התורה את המילה ”ביום” לגבי הקרבת המוספים (כגון: ”וביום הביכורים”, ”וביום השמיני”), ואילו בפרשת מוסף ראש השנה השמיטה התורה מילה זו ונאמר רק: ”וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ... וַעֲשִׂיתֶם עֹלָה”? ומתרץ, קורבנות בהמה כשרים אך ורק ביום ולא בלילה, ולכן מודגש בהם ”ביום”. אולם, עיקר מהותו של ראש השנה אינו קורבן הבהמה הגשמי, אלא שהאדם מקריב את עצמו לקדוש ברוך הוא על ידי תשובה, תפילה ומעשים טובים. הקרבת הנפש והתשובה של האדם מעולות ומתקבלות הרבה יותר דווקא בלילה, כפי שנאמר: ”קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה... שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ”. על פי יסוד זה מסביר הרב מדוע נוהגים לעסוק בתשובה ווידוי (וסדרי השבעת הנפש/היצר) כבר בלילה הראשון של ראש השנה, ועל ידי כך פועלים המתקת דינים מוקדמת והקדוש ברוך הוא ”מוחל שליש” מן הדינים. הרב מקשר זאת לדברי האר”י הקדוש בשער הכוונות, שמי שאינו בוכה בראש השנה הוא סימן שנשמתו אינה מתוקנת באותה שעה, שכן הנשמה מרגישה בלילה את תוקף הדין ומעוררת באופן טבעי לבכי. הרב חותם את דרשתו העמוקה בסדרה של משלים נפלאים המבהירים את יסוד הבחירה החופשית של האדם, ואת היכולת המופלאה שלו להפוך את מידת הדין הקשה למידת הרחמים הגמורה ברגע אחד של תשובה אמיתית והקרבת הלב. [10] עמודים. 17.5 ס”מ. מצב טוב. מעט כתמי דיו. כריכת נייר חדשה.