בידספיריט | ”טוב לי עוללות ליטא מבציר

”טוב לי עוללות ליטא מבציר הנגב” — מכתב נדיר ורב־תוכן בכתב ידו של מרן הגר”ח ברלין אל רבני ירושלים; יליזבטגרד, תרס”ב (1902) - מכתב ארוך ויוצא דופן, המשתרע על פני כשניים וחצי עמודים, כולו בכתב יד קדשו ובחתימתו של הגאון רבי חיים ברלין — מגדולי רבני ליטא וירושלים, בנו וממלא מקומו של הנצי”ב מוולוז'ין, ולימים ראש רבני ירושלים. יליזבטגרד, תרס”ב [1902]. המכתב מופנה אל ראשי ישיבת עץ חיים שבחצר רבי יהודה החסיד בירושלים — ”אדירי עם סגולה, עיני העדה” . בחלקו הראשון, לאחר דברי ברכה נרגשים, פורש הגר”ח ברלין בנקיון-כפים אופייני, את רשימת כספי ארץ ישראל שאסף מקהילות ומיחידים, עד לרמת ה”קופיקה” הבודדת, תוך ציון שמות התורמים וסכומי התרומות בפירוט מדוקדק ומעורר השתאות. המסמך מאיר באור מיוחד את מסירותו של הגר”ח ברלין לעניי ירושלים ולמוסדותיה עוד שנים רבות טרם עלייתו לעיר הקודש. אף שכיהן באותה עת כרבה של יליזבטגרד, ניכר כיצד השקיע מאמצים כבירים בגיוס כספים עבור היישוב הישן בירושלים, ופעל לשם כך ברחבי העולם היהודי — ואף אצל מחותנו, הגביר הנודע רבי יהודה לייב לובנוב . המכתב משקף קשר עמוק, רוחני ומעשי כאחד, לירושלים ולמוסדותיה, בתקופה שבה כלל לא עלה על הדעת כי יכהן בעתיד כרבה של העיר. חלקו השני של המכתב חושף רובד אישי ונדיר במיוחד: הגר”ח ברלין משתף את רבני ירושלים בהתלבטויותיו סביב הצעת רבנות שקיבל מקהילת וולקוביסק שבליטא — עיר קטנה משמעותית מיליזבטגרד, מקום כהונתו באותה עת: ”על דבר וואלקאוויסק... באו אלי שלושה צירים... לעטרני ברבנות קהל עדתם... לא השיבותי פניהם ריקם, אם כי אין ערך וואלקאוויסק ליעליסאוועטגראד, בכל זה ראיתי כי טוב לי עוללות ליטא מבציר הנגב”... בהמשך הוא מתאר כיצד בני קהילתו מסרבים להשלים עם אפשרות עזיבתו: ”ואנשי קהל עדתי לא יאבו שמוע מזה, ואין הדברים נכנסים באזניהם כלל והמה באחד... לא ינחוני לעזבם — וימים ידברו” ומסיים באירוניה דקה: ”ונראה מה יהיו חלומותיהם”... בהמשך נחשף פרט היסטורי בלתי־ידוע כמעט על אודות הצדיק הליטאי המפורסם רבי מרדכי'לה מאושמינא — מן היחידים שבבעלי המופת בליטא שאליהם נהרו המונים לקבלת ברכה וישועה. הגר”ח ברלין מספר כי פנה אליו בבקשה לקבל עליו את נשיאות הכבוד של ישיבת עץ חיים: ”הרצתי איגרת שניה להגאון מאושמינא, לקבל עליו משמרת הנשיאות... עימדי יחד וטובים השנים”. למיטב הידוע, אין אזכור אחר למעורבותו של רבי מרדכי'לה במוסד ארץ־ישראלי כלשהו. מלבד תוכנו האישי והציבורי, המכתב כולל התייחסויות רחבות למציאות הכלכלית והמדינית של התקופה — ובהן השלכות מלחמת סין–יפן, מצבם הכלכלי של יהודי אירופה, ואתגרי גיוס הכספים למען היישוב בארץ ישראל. הגאון רבי חיים ברלין (תקצ”ב–תרע”ג), נמנה עם דמויות ההוד הבולטות של עולם התורה הליטאי. בנו הבכור של הנצי”ב מוולוז'ין, שכיהן כרבה הראשי של מוסקבה, כראש ישיבת וולוז'ין — ”אם הישיבות” — וכאב”ד וראש ישיבה בוולוז'ין ובקוברין. בשנת תרס”ו הוזמן לירושלים, ולאחר פטירת רבי שמואל סלנט הוכר כמנהיגה הרוחני של העדה האשכנזית בעיר, אף שסירב לקבל את המשרה באופן רשמי. [3] עמודים כתובים (מתוך 4), כולם בכתב יד קדשו ובחתימתו של הגאון רבי חיים ברלין. מצב כללי: טוב מאוד.