בידספיריט | ”ותמה אני מאוד על שר

”ותמה אני מאוד על שר התורה בעל צפנת פענח” — מכתב הלכתי חריף מהגרש”ז אויערבך בצעירותו; לא נדפס - מכתב מוקדם, ארוך ויוצא דופן בדברי תורה, המתפרש על פני שני עמודים, בכתב ידו ובחתימתו של הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך, שנשלח אל הגאון רבי שלמה יוסף זוין, מחשובי רבני ארץ ישראל. מוצאי שבת פרשת תצווה [שנות התש”י בקירוב]. לפנינו מכתב נדיר במיוחד מתקופת צעירותו של הגרש”ז, שנים רבות בטרם הפך לגדול פוסקי ההלכה בדור האחרון. מי שהעולם כולו הכיר לימים כדמות של ענווה מופלגת, מתינות, רכות לשון ועדינות נדירה, מתגלה כאן בדמות שונה במקצת — אברך ירושלמי צעיר, בטוח בכוח תורתו, הנלחם על שיטתו בכל עוז. הרקע למכתב הוא מאמר שפרסם הגרש”ז, שעליו השיג הרב זוין בהערות שפורסמו בערב שבת. מיד במוצאי השבת נטל הגרש”ז את קולמוסו, והשיב באריכות ובתקיפות, כשהוא דוחה אחת לאחת את טענותיו של אחד מחשובי הרבנים בארץ ישראל. דווקא משום שאנו מכירים את מכתביו המאוחרים של הגרש”ז, המלאים רוך, ענווה מופלגת והסתייגות כמעט מכל ביטוי חריף, מרתק במיוחד לפגוש את סגנונו בשנותיו הצעירות. אמנם גם כאן ניכרת מידת הענווה שהייתה טבועה בו מעודו — עד שהבית ישראל מגור אמר עליו לימים כי ”כל זמן שהוא קיים עדיין לא בטלה מידת הענווה” — אך לצד זאת בולטת במכתב שלפנינו תקיפות תורנית נדירה. מחד גיסא הגרש”ז מודה בפשטות כי אחד המקורות שהביא הרב זוין לא היה מוכר לו: ”מהמלבושי יום טוב לא ידעתי”. אולם לעצם הוויכוח הוא עומד בתוקף על דעתו, ואינו נרתע מלחלוק גם על גדולי עולם. כאשר הרב זוין מביא ראיה לדבריו מדברי הגאון הרוגוצ'ובי בעל ה”צפנת פענח”, משיב הגרש”ז בלשון נחרצת: ”ותמה אני מאוד על שר התורה בעל צפנת פענח”. ובהמשך המכתב הוא אף מעיר לרב זוין בלשון שאינה אופיינית לגרש”ז המוכר לנו משנותיו המאוחרות: ”ואך למותר להעיר לחכם כמותו דהך... אינו אלא דוגמא בעלמא... ולא קרב זה אל זה”... לפנינו מכתב בעל ערך ביוגרפי ותורני יוצא דופן. חלון נדיר אל דמותו של הגרש”ז בצעירותו — טרם נתפרסם כפוסק הדור הנערץ, כאשר חריפותו, ביטחונו התורני ועוצמת אישיותו באים לידי ביטוי באופן גלוי וישיר יותר מן המוכר ממכתביו המאוחרים. למיטב בדיקתנו, המכתב לא נדפס מעולם. [1] דף, כ־13.5×20 ס”מ, כתוב משני צדדיו. הכל בכתב ידו ובחתימתו של הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך. מצב בינוני–טוב. כתמי זמן. סימני קיפול. קרע בקפל המרכזי, ללא חיסרון. הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך (תר”ע–תשנ”ה), ראש ישיבת קול תורה ומגדולי פוסקי ההלכה בדור האחרון. פסקיו התקבלו בכל תפוצות ישראל, ונודע כמי ששילב גאונות נדירה, ענווה מופלגת ועדינות הליכות יוצאת דופן. בהלווייתו השתתפו מאות אלפי בני אדם. הגאון רבי שלמה יוסף זוין (תרמ”ז–תשל”ח), איש אשכולות, מחבר, דיין ומגדולי רבני ארץ ישראל, חבר מועצת הרבנות הראשית ואב בית דין רבני חב”ד. נמנה עם הדמויות המרכזיות בעולם התורה והספרות התורנית במאה העשרים.