בידספיריט | ”עלה בידינו להשכין שלום” —

”עלה בידינו להשכין שלום” — מסמך הסיום של פולמוס השמיטה הגדול במושבת עקרון. בחתימות רבי יוסף חיים זוננפלד וגדולי ירושלים. ירושלים, תר”ן [1890] - מסמך היסטורי ראשון במעלה, החתום בידי גדולי רבני ירושלים ובראשם מרן הגאון הקדוש רבי יוסף חיים זוננפלד, העוסק באחד המשברים הציבוריים והדתיים הגדולים בתולדות היישוב החדש בארץ ישראל — פרשת השמיטה במושבת עקרון (מזכרת בתיה) בשנת תרמ”ט. ירושלם, תר”ן [1890]. המכתב ממוען אל הפקידים והאמרכלים באמסטרדם, מנהלי כספי החלוקה והגורם המרכזי שסייע ליישוב היהודי בארץ ישראל, ובו מודיעים החותמים בשמחה ובהתרגשות כי עלה בידם להשכין שלום בין פקידי הברון רוטשילד לבין מתיישבי המושבה עקרון, לאחר מאבק ממושך שהסעיר את העולם היהודי כולו. על המכתב חתומים גדולי ירושלים: מרן רבי יוסף חיים זוננפלד. רבי ישראל יעקב סגל, אב”ד פלונסק. רבי שאול חיים הלוי הורביץ, אב”ד דוברובנה. רבי שלמה זלמן בהר”ן. לפנינו מסמך בעל חשיבות יוצאת דופן, הנוגע ישירות לאחד האירועים המכוננים בתולדות ההתיישבות היהודית החדשה בארץ ישראל. הרקע: המושבה עקרון נוסדה שנים אחדות קודם לכן ביוזמת הגאון רבי שמואל מוהליבר ובמימונו של הברון אדמונד דה רוטשילד, ונועדה להיות מושבה של איכרים יהודים יראי שמים. עם התקרב שנת השמיטה התגלעה מחלוקת עזה סביב ”היתר המכירה” . פקידי הברון דרשו מן האיכרים להמשיך בעבודת האדמה על סמך ההיתר, בטענה שבלעדיו תקרוס ההתיישבות כולה. מנגד עמדו איכרי עקרון, שקיבלו את הוראתם של גדולי ירושלים ובראשם רבי יהושע ליב דיסקין ורבי שמואל סלנט, וסירבו לעבד את הקרקע בשנת השמיטה. מכאן התפתחה הפרשה למה שכונה לימים ”מרד עקרון” . פקידי הברון הפסיקו את התמיכה במושבה, אסרו אספקת משאבים חיוניים, הפעילו לחצים כבדים על התושבים ואף הביאו פועלים חלופיים לעיבוד הקרקעות. האיכרים מצדם עמדו בעקשנות על קיום מצוות השמיטה כהלכתה, גם במחיר של חרפת רעב, מצוקה קשה ועימותים עם השלטונות. הפרשה הסעירה את העולם היהודי כולו והעסיקה את גדולי הדור בארץ ישראל ובאירופה. אין זה כרוז פולמוסי, לא מכתב מחאה ולא גילוי דעת הלכתי כמרבית מכתבי התקופה. זהו מכתב המבשר על סיומה של אחת המחלוקות החריפות בתולדות היישוב היהודי המתחדש בארץ ישראל.  המכתב שלפנינו חושף גם פרט היסטורי מרתק, שכמעט ואינו מוכר כיום. מתוכנו עולה כי רבני ירושלים לא הסתפקו במתן גיבוי רוחני והלכתי לאיכרי עקרון. מתוך חרדה עמוקה לגורלה של מצוות השמיטה ולנוכח המאבק סביב ”היתר המכירה” — סוגיה שעוד עתידה לעמוד במוקד דיוניהם של דורות רבים של פוסקים ורבנים — נטלו על עצמם הרבנים אחריות מעשית כבדה ביותר. מן המכתב עולה כי גדולי ירושלים, אשר בעצמם חיו בדוחק רב והיו משוללי מקורות תקציב של ממש, נכנסו למעשה לנעליו של הברון רוטשילד ולקחו על עצמם התחייבויות כספיות עצומות כדי להחזיק את איכרי עקרון שומרי השביעית. במכתב מפורטים החובות וההוצאות שקיבלו על עצמם לשם קיום המושבה ותמיכה במשפחות האיכרים אשר סירבו לעבד את אדמתם בשנת השמיטה. לא פחות מרתקת היא העובדה שבין שורות המכתב נחשפת גם מעורבותם של הפקידים והאמרכלים באמשטרדם, אשר התגייסו בשקט ובלא פרסום ציבורי לעזרת המפעל. בעוד המאבק הגלוי התנהל בארץ ישראל סביב שאלת השמיטה והיתר המכירה, התנהלה מאחורי הקלעים מערכת של סיוע כספי והתגייסות ציבורית שנועדה לאפשר לאיכרים לעמוד בניסיונם הקשה מבלי לנטוש את שמירת השביעית. מבחינה היסטורית, מדובר במסמך המשלים פרק מרכזי בפולמוס השמיטה הגדול של תרמ”ט — מאבק אשר השפעתו ניכרת בעולם ההלכה, ההתיישבות והציונות הדתית עד ימינו. מעטים הם המסמכים המקוריים המתעדים את סיום המשבר ואת השגת הפשרה, ועל אחת כמה וכמה ”מסמך השלום” הנושא את חתימותיהם של גדולי ירושלים ובראשם מרן רבי יוסף חיים זוננפלד. [1] דף נייר, כתוב משני צדיו.20X14 ס”מ. נייר איכותי. מצב טוב מאוד. כתמי זמן. כרוך בכריכה אספנית נאה להגנה ולשימור מיטביים. אודות הפולמוס ראה: 'את והב בסופה וסערה' קובץ המעין, מכון שלמה אומן, טבת תשפ”ב ביוגרפיה: הגאון הקדוש רבי יוסף חיים זוננפלד [תר”ט–תרצ”ב] – מגדולי מנהיגי ישראל בדור האחרון ומנהיגה הרוחני של היהדות החרדית בארץ ישראל. תלמידם של ה”כתב סופר” ושל הגאון רבי אברהם שאג. לאחר עלייתו לירושלים נעשה לאחת הדמויות המרכזיות ביישוב הישן, ובהמשך כיהן כרבה הראשון של העדה החרדית. נודע בגאונותו, בצדקותו, בתקיפותו למען שמירת התורה ובמסירותו לצורכי הציבור. השפעתו חרגה הרבה מעבר לגבולות ירושלים, ובני דורו העניקו לו את התואר הנדיר ”מרא דארעא דישראל” – בעל הבית של ארץ ישראל. הגאון רבי שאול חיים הלוי הורוויץ [תק”פ–תרע”ו] – מגדולי רבני ירושלים בדורו. נולד בווילנא ונודע כבר בצעירותו כעילוי מופלג. חתנו של הגאון רבי דוד טעביל ממינסק, בעל ה”נחלת דוד”. משנת תרכ”ה כיהן כרבה ואב”ד של דוברובנה. בשנת תרמ”ג עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים, שם נתמנה לרבה של שכונת מאה שערים וייסד בה ישיבה חשובה. נמנה עם מנהיגי היישוב הישן ומחשובי רבני ירושלים. מחבר הספרים כלילת שאול וספרים נוספים, וכן ערך והביא לדפוס את כתבי חותנו בעל ה”נחלת דוד”. נפטר בירושלים בשנת תרע”ו בהיותו כבן צ”ו שנים. רבי שלמה זלמן בהר”ן (לעווי) [תקצ”ו–תר”ע] – מראשי היישוב הישן בירושלים וממנהיגי בניינה של העיר החדשה. בנו של הגאון הצדיק רבי נחום משאדיק. עלה לארץ ישראל עם אביו, והיה מתלמידיו המקורבים ואנשי סודו של המהרי”ל דיסקין, אשר מינהו לדיין בבית דינו. נודע בחריפותו, בפיקחותו ובכושר הנהגתו. עמד בראש יוזמות ציבוריות רבות להרחבת היישוב היהודי מחוץ לחומות העיר העתיקה, והיה ממקימי שכונותיה הראשונות של ירושלים החדשה, ובהן מאה שערים, נחלת שבעה, משכנות שאננים, מחנה ישראל ובית דוד. ממחברי תקנות שכונת מאה שערים וממייסדי המושבה פתח תקוה. הגאון רבי ישראל יעקב סגל – מגדולי רבני פולין וירושלים.