בידספיריט | ארכיון נדיר בחשיבותו – “חברת

ארכיון נדיר בחשיבותו – “חברת מזהירי שבת” | תיעוד סוער של המאבק על קדושת השבת בארץ ישראל טרם קום המדינה - פריט היסטורי מן הדרגה הגבוהה ביותר – ארכיון מקיף, מרתק ורב-עוצמה, הכולל מאות מסמכים מקוריים: מכתבים, כרזות ותעודות, החושפים פרק דרמטי, כמעט בלתי נודע, בתולדות המאבק על שמירת השבת בארץ ישראל. ארץ ישראל, שנות התר”ץ [1930] בקירוב. זהו אוצר בלום של ממש – תיעוד אותנטי, נוקב ובלתי מצונזר של פעילות חברת “מזהירי שבת”, אשר עמדה בחזית המאבק לשימור צביון השבת בירושלים וברחבי הארץ בשנים הסוערות שלפני הקמת המדינה. הדפים מדברים – ולעיתים אף זועקים – את קולם של רבנים, עסקנים ואישי ציבור, הנאבקים יום־יום, בעקשנות ובהתמסרות, מול לחצים גוברים לפרוץ את גבולות השבת. בין מאות המסמכים מתגלה התמונה השלמה של מערכה ציבורית רחבת היקף: מכתבי אזהרה חריפים לבעלי עסקים הפותחים בשבת, פניות נרגשות לבעלי השפעה – משכירי חנויות, רבנים ואנשי הנהגה – ואף תלונות מפורטות על חילולי שבת בירושלים, בטבריה ובמוקדים נוספים. כל מכתב הוא עדות חיה למאבק עיקש, בלתי מתפשר, הנכתב בלשון חדה, לעיתים בוערת ממש, ללא מורא וללא משוא פנים. הארכיון כולל גם התכתבויות נדירות ומפתיעות במיוחד: כך למשל, מתועד כי מאיר דיזנגוף – דמות מפתח חילונית – מתחייב בפני פעילי השבת כי בנמל תל אביב לא יחללו את השבת; ולעומתו, דווקא גורמים דתיים רשמיים בירושלים מתמהמהים ונמנעים מהכרעה ברורה, בנימוקים הלכתיים מעוררי פליאה בלשון המעטה [”שמוטב יאכלו בשר תמותות שחוטות ולא בשר נבלות”?!]. בין הפריטים הנדירים: מכתב מהאדמו”ר מהוסיאטין, רבי יעקב מבוהוש, על גבי נייר רשמי של חותנו, רבי ישראל מהוסיאטין. מכתב חתום מרבני טבריה – רבי מאיר ועקנין ורבי יוסף לוי חאגיז – העוסק בחילול שבת על ידי אוטובוסים של “אגד”. מכתב נדיר, כמעט בלתי אפשרי, מאת הראי”ה קוק, על גבי נייר רשמי של ישיבת 'מאה שערים' - מעוז הקנאות החרדית! בצירוף חתימתו של רבי יוסף גרשון הורוויץ. מכתב מהרב בנימין מובשוביץ, רבה של הרצליה. מכתבים אל ד”ר וולך משערי צדק, אל הרב הרצוג, אל מאפית אנג'ל. הזמנה אל יו”ר “חברת מזהירי שבת”, הרב דב סוקולובסקי תלמיד החפץ חיים, מאת ועדת החקירה שהוקמה לאחר הרצח של מפגין השבת הקדוש רבי פנחס סגלוב. מכתב אל האדון משה ערמן ”מוסרים כי בביתך מתחלל שבת קדשנו ע”י מנגינת הפונוגרף וע”י עישון סיגריות... אל תצריכנו לאחוז באמצעים נגדך, בכבוד אלקנה וייסנשטרן יו”ר חברת מזהירי שבת”. מכתב מיושב ראש קק”ל, המצהיר שקדושת השבת אינה מתחללת במשרדי קק”ל. לצד המכתבים – כרזות נדירות שפורסמו על ידי הוועד, ובהן כרזה מטלטלת במיוחד הנושאת את הקריאה החריפה: “מחלליה מות יומת, ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמיה” – ביטוי לעוצמת הרגש והמאבק באותם ימים. רבים מן המסמכים טרם נחקרו לעומק, והם מהווים קרקע פורייה לגילויים היסטוריים נוספים. יחדיו הם מציירים פסיפס נדיר של חיי המסחר, החברה והדת בארץ ישראל – וממחישים כיצד מתוך מאבק עיקש זה התגבש ה“סטטוס קוו” המפורסם, אשר ממשיך להשפיע עד ימינו. כאשר בימינו נשמרת, במידת האפשר, קדושת השבת במרחב הציבורי במדינת ישראל – אין ספק כי יסודות מציאות זו נטועים בפעילותה הנחושה של חברת “מזהירי שבת” שארכיונה המלא מוצג כאן. לפנינו הזדמנות נדירה ובלתי חוזרת לרכוש ארכיון מקורי, עוצמתי ורב־משמעות – עדות חיה, נושמת ומטלטלת למאבק ההיסטורי שעיצב את דמותה של השבת במדינת ישראל. למעלה מ-[200] מסמכים. גדלים שונים. מצב כללי: טוב-טוב מאוד. חברת “מזהירי שבת” בארץ ישראל,   “מזהירי שבת” הוא שם כולל לאגודות שפעלו לעידוד וחיזוק שמירת השבת, בהשראת קריאתו של הרב ישראל מאיר הכהן בעל החפץ חיים, אשר הדגיש את הצורך בהקמת מסגרות מאורגנות שיפקחו ויפעלו למניעת חילול שבת. בשנות ה־30 של המאה ה־20 הוקמה חברת “מזהירי שבת” בארץ ישראל, שנוסדה והונהגה בידי תלמיד החפץ חיים רבי דב סוקולובסקי. לצדו פעלו רבנים ואנשי מעשה בולטים, ובהם הגאונים הצדיקים: ר' אריה לוין, ר' שבתי יודלביץ, ר' מרדכי אליהו ור' ישראל יעקב פישר, אשר נטלו חלק פעיל בארגון ובהובלת פעילותו. עיקר פעילות החברה התמקד בפעולה ישירה ונמרצת למניעת חילול שבת במרחב הציבורי: פנייה לבעלי עסקים בדרישה לסגור את חנויותיהם קודם כניסת השבת, משלוח מכתבי אזהרה אישיים, ארגון מחאות ולעיתים אף עימותים עם מחללי שבת. בירושלים פעלה החברה גם מול שלטונות המנדט בניסיון לעגן את סגירת העסקים בחוק, וזקפה לזכותה הישגים כגון השבתת בתי קולנוע בשבת. לצד זאת, פעלה החברה גם בערים נוספות כגון חדרה ובני ברק, שם התאפיינה הפעילות במסירות רבה, לרבות התנדבות לשמירה בפועל על צביון השבת במרחב הציבורי, גם במחיר עימותים עם הרשויות ומעצרים. פעילות “מזהירי שבת” בארץ ישראל התאפיינה בקו תקיף ובלתי מתפשר, ושיקפה תפיסה הרואה בשמירת השבת ערך ציבורי מחייב. פעילות זו תרמה לעיצוב אופייה הציבורי של השבת בתקופת היישוב, והשפעתה ניכרת גם בהסדרים שהתגבשו לאחר קום המדינה.