בידספיריט | ”לעת זקנותי הנני מכין את

”לעת זקנותי הנני מכין את עצמי לנסוע בלי נדר לארץ ישראל” – מכתב מרגש מאת הגאון הרידב”ז. תרס”ב [1902] - מכתב אישי, נדיר ומרגש מאת אחד מגאוני דורו, רבי יעקב דוד רידבז ווילאווסקי – הרידב”ז, אב”ד סלוצק, אל ידיד נעוריו הגאון רבי צבי הירש וואלק, אב”ד פינסק ובעל הספר כתר כהונה על הספרי. לפנינו מסמך נדיר החושף רגע אנושי ונוגע ללב בחייו של אחד מגדולי ישראל. לאחר שנתקבל לרבנות סלוצק בשנת תר”נ על מקום בעל ה”בית הלוי”, החליט הרידב”ז בשנת תרס”ב לעזוב את מקומו ולעלות לארץ הקודש. בלשון מרטיטה הוא כותב: ”לעת זקנותי הנני מכין את עצמי לנסוע בלי נדר לארץ ישראל.” אולם בין תשוקתו הגדולה לבין מימושה עמד קושי מעשי: בני קהילת סלוצק היו חייבים לו למעלה משלושת אלפים רובל, והוא לא רצה להפסיד את שכרו המגיע לו כדין. משום כך הוא פונה לידידיו הרבנים בבקשה כי ישבו לדין תורה – ”והמה יעשו מקום מוצא לכסף.” לבוררים נבחרו מחשובי רבני הדור: רבי יצחק האכמארק, מצד בני סלוצק הנמען, רבי צבי הירש וואלק אב”ד פינסק הגאב”ד דק”ק מיר - רבי אליהו ברוך קמאי הגאב”ד דק”ק נוברדוק - רבי יחיאל מיכל עפשטיין. רבי יצחק האכמארק, החתום אף הוא על המכתב, היה מרבני סלוצק, ולימים כיהן כרב העיר לאחר עזיבת רבי יחזקאל אברמסקי. סופו של דבר, באותה שעה לא עלה הרידב”ז לארץ ישראל, אלא נסע לשיקגו, ורק בשנת תרס”ה זכה לעלות ארצה, שם פעל תשע שנים עד פטירתו בשנת תרע”ד. לפנינו עדות חיה ומטלטלת לכיסופיו של אחד מגדולי הדור לארץ הקודש, ולמאבקים הגשמיים שעיכבו את הגשמת חלומו הקדוש. [1] גלוית דואר. 14X9 ס”מ. כולה בכתב ידו, עם חותמתו. מצב: טוב מאוד. הגאון רבי יעקב דוד וילובסקי – הרידב”ז [תר”ה–תרע”ד], מגדולי הפוסקים בדורו ומן המאורות הגדולים בפרשנות התלמוד הירושלמי בכל הדורות. שמו נודע לתהילה בעולם התורה בזכות גאונותו החריפה, כוח הכרעתו העצום ובקיאותו המקיפה בכל חדרי התורה. מן המפורסמים שבחיבוריו: שו”ת הרידב”ז, וכן שני פירושיו המונומנטליים על התלמוד הירושלמי – חידושי רידב”ז, פירוש יסודי ובהיר בסגנון פירוש רש”י על הבבלי, ותוספות רי”ד, פירוש רחב־היקף בדרך העיון והפלפול, כעין בעלי התוספות. בחיבורים אלו עסק באותן שנים שבהן נכתב המכתב שלפנינו. כבר בצעירותו נודע כעילוי מופלא. בהיותו בן עשרים ושלוש בלבד נבחר לרבנות איזבלין. לאחר מכן כיהן כדרשן בעיר וילנה, ובהמשך שימש ברבנויות חשובות בערי בוברויסק, פולוצק, וילקובישק, ולבסוף בשנת תר”נ נתמנה לרבה של סלוצק – אחת הקהילות החשובות במזרח אירופה. בשנים תרנ”ט–תרס”ב עסק בעריכת ובהדפסת פירושיו הגדולים על הירושלמי – מפעל תורני כביר שהעמיד מחדש את לימוד הירושלמי על מכונו. בתקופה זו נשלח גם המכתב שלפנינו. בשנת תרס”ה עלה לארץ ישראל והתיישב בעיר צפת, שם ייסד ישיבה גדולה ובה כמאה תלמידים, והוסיף להרביץ תורה עד יומו האחרון. נפטר בא' בתשרי תרע”ד ונקבר בבית העלמין העתיק בצפת, סמוך לציונו של רבי לייב בעל הייסורים.