בידספיריט | תגלית מטלטלת בעולם הקבלה: נחשף

תגלית מטלטלת בעולם הקבלה: נחשף כתב יד קדשו של ”הבעל-שם ממיכלשטאט” – עשרות רבות של הערות על הזוהר הקדוש! - תגלית קבלית נדירה ומרשימה – הגהות רבות על ספר הזוהר בכתב יד קדשו של המקובל האלוקי, גדול בעלי המופת בדורו, יצחק אריה וורמסר (הנודע ביידיש: זעקיל ליב), אשר נודע בכינויו “הבעל שם ממיכלשטאט” על שם כוחו לשדד מערכות הטבע ולחולל ניסים כקדמונים. בראש הספר מתנוססת חתימת יד קדשו: “הק' יצחק ארי”, ועל דף הפרוזץ הודבקה חתיכת קלף ועליה נכתב בכתב סת”ם הק' יצחק ארי' מיכלשטאדט זהר הקדש” . בשולי דפי ספר הזוהר מופיעות הערות   הכוללות כאלף וחמש מאות מילים –   מפרי עטו של אחד מגדולי המקובלים. תורות אלו נשאבו ממסורת רבותיו, ובראשם רבו המקובל האלוקי נתן אדלר, אצלו למד באותה תקופה ביחד עם רעו הדגול רבי משה סופר [ החתם סופר ], אשר הפליג בשבח רבם וכתב עליו את הלשון הנודעת: “ותחסרהו מעט מאלוקים”. חלק מההערות קצוצות. כתב היד שלפנינו נמסר לבדיקה בידי מכון ירושלים , מיסודו של יוסף בוקסבוים – מן המרכזים החשובים בעולם לחקר, פענוח וחשיפת גנוזות כתבי יד עתיקים. עם עיון ראשוני בכתב היד, אחזה את רבני וחוקרי המכון התרגשות מיוחדת, שכן מרבית כתביו של הבעל שם ממיכלשטאט אבדו כליל בשרפה הגדולה שפרצה בעיר בשנת תקפ”ה, שבעקבותיה אף גורש מן העיר על ידי המושל הגוי, בטענה שהתעסקותו בקבלה מעשית היא שהביאה את השרפה. וכך כותב הרב בוקסבוים בהקדמתו (תשס”ו): כי גאון עצום ובקי מופלא בכל חלקי התורה היה הבעל שם ממיכלשטאט, אולם רוב תורתו אשר העלה על הכתב נשרפה באותה שרפה, עת עלו באש ביתו וספריו. לאחר מכן שב וכתב מעט מתורתו מחדש, ומה שנותר ביד צאצאיו הוא מועט – פנקסים, כללים, הגהות על הש”ס וחלקים מהשולחן ערוך – בעוד עיקר תורתו נותר נסתר ואבוד. בעלי כתב היד שלפנינו נהגו בעין טובה יוצאת דופן, והתירו לפרסם במהדורה החדשה ”בעל שם ממיכלשטאט” מכון ירושלים מהדורת תשפ”ו, חלק קטן מן ההגהות – פחות מעשר הגהות בלבד, מתוך מאות השורות. לפיכך נותר כר נרחב ללומדים ולעוסקים בתורת הנסתר לעמול, לפענח ולהוציא לאור את חידושיו הבלתי נודעים של אחד מארבעת “בעלי השם” שקמו בעם ישראל לדורותיו: רבי אדם בעל שם, רבי ישראל בעש”ט, הבעל שם מזאמושץ', ורבנו הבעל שם ממיכלשטאט. דוגמה אחת לחידושים בכתה”י: בזוהר (ח”ב דף קפ”ד א') מבואר, שרשב”י ותלמידיו, היו הולכים במדבר, ופגשו בזקן אחד שאמר להם, שהקב”ה הוציא את עם ישראל ללכת במדבר קשה, שהוא מקום ושלטון הס”מ הרשע, ודוקא שם ניתנה תורה, כדי לשבור את חוזקו וכוחו, ולהכניעו שלא ישלוט. והנה היה מקום לומר שלא ילמדו סתרי תורה בחוץ לארץ, שהוא מקום טומאה ושליטת שבעים אומות. אך מסיק רבינו ז”ל שלפי הזהר הקדוש הזה, מותר ללמוד סתרי אורייתא כאשר הוא בחוץ לארץ, דדמיא ארץ העמים, למדבר, שבכח לימוד הסתרי תורה יש כח לאתכפיא לתוקפיה דסטרא אחרא, ואז בטל ונכפה המקטרג”. מעבר לערכו התורני והקבלי, יש לכתב היד גם משמעות סגולית: כתבי יד של צדיקים נחשבים במסורת לקמיעות לשמירה ולהצלחה. קל וחומר כתב יד זה, העוסק בזוהר וכולל שמות קודש רבים בכתב ידו של הבעל-שם ממיכלשטאט – שידידו החתם סופר, ואף גדול אדמו”רי פולין בעל 'חידושי הרי”ם נהגו לבקש את ברכתו. דוגמה לשמות הקודש המופיעים בכתב היד: ”מ”ה תצעק אל”י” אותיות ”א-להים”; ”י-ה-ו-ה  ש-ד-י בגימטריה שם”. ראוי לציין שבין דפי הספר הוכנסו קוויטלאך רבים עם שמות של זקוקים לישועה, שייוושעו בזכות המחבר הקדוש ובכח השמות הקדושים שכתב בו, שהם כידוע נותנים את הכח הרוחני לקמיעות בכדי לפעול למעלה מגדרי הטבע. מפרט:  ספר הזוהר, חלק שני - ספר שמות. פרנקפורט דאודר, ת”ק [1740]. רכט, [1], א, [1] דף. 18 ס”מ. מצב טוב -טוב מאוד. סימני שימוש. כריכת עור חדשה. מקור הפריט (Provenance): בית המכירות יודאיקה ירושלים; מכירה: כ”ח בתשרי תשס”ב (2001); מספר פריט: 507 ............................................... ...................... ביוגרפיה: הגאון והמקובל רבי יצחק אריה ווֹרְמְסֶר (ביידיש: זעקיל ליב וואָרמסער; בגרמנית: Seckel Löb Wormser; תקכ”ח – תר”ח), המכונה הבעל שם ממיכלשטאדט. מסופר שנולד בעקבות גילוי אליהו שהיה לאביו.  במלאות לו כשבע עשרה שנה, נשלח ללמוד בפרנקפורט בישיבתו של רבי נתן אדלר , שם למד עם רבי משה סופר החתם סופר . כמו כן למד אצל רב העיר רבי פנחס הורוויץ בעל ההפלאה. נתקבל לרב העיר מיכלשטאדט, למרות התנגדותם הרבה של חלק גדול מחברי העיר, שהשמיצו אותו בעקבות התנהגותו הקבלית, השימוש בקבלה מעשית והסגולות השונות שנתן. הופנו אליו בקשות רבות לתפילה מאת גדולי הדור באותה התקופה, מהם: החתם סופר, והחידושי הרי”ם. איש פלאות ובעל ישועות היה הבעל שם ממיכלשטאט, צדקותיו ישועותיו, פעולותיו, פלאותיו המה מהמסורות המקודשות ומנכסי צאן הברזל של יהדות אשכנז. מהן אשר נחקקו בספרים ובכתבי עת שונים ומהן שנחרטו בליבותיהם של תלמידים ומעריצים ועוברות הן מדור לדור מאב לבן ומרב לתלמיד. גאון גדול ובקי נפלא בכל חלקי התורה היה הבע”ש ממיכלשטאט אך רובי תורתו אשר העלה על הכתב נשרפו.  מסופר שבשנת 1825 חלם הבע”ש ממיכלשטאט פעמים רבות על שרפה שתפרוץ בביתו, מאחר שלא רצה לעזוב את ביתו שירש מהוריו, ביטח את ביתו כנגד שרפה, ואכן באותה השנה פרצה שרפה בביתו שכילתה את כל ביתו על כל תכולותיו וכל כתביו נשרפו באש. הוא הצליח להציל את כל בני ביתו, אולם זקנו הלבין בין לילה , כך לפי המסורת. לאחר השריפה שוב החל רבי זעקל להעלות דבריו בכתב ומתורה זו מעט אשר שרד בידי צאצאיו לפליטה. בראש השנה של שנת ה'תר”ח (1847) הכין את תלמידיו לפטירתו ונפטר למחרת בצום גדליה.  בשנת 1909 נתלה לוח זיכרון על הבית שבו היה גר, בו כתוב: ”בבית זה היה גר ידיד האנשים ס. ל. וורמסר משנת 1826 עד שנת 1847 מוקדש מעיר הולדתו” ביום פטירתו ויום הילולא שלו עולים יהודים רבים מכל רחבי אירופה לציון קברו הנודע,