בידספיריט | ”סְפָרַי הַקְּדוֹשִׁים הַנְּחוּצִים לִכְלַל יִשְׂרָאֵל”

”סְפָרַי הַקְּדוֹשִׁים הַנְּחוּצִים לִכְלַל יִשְׂרָאֵל” - מכתב מה'חפץ חיים' עם ביטויים נדירים וברכות לעשירות - ”סְפָרַי הַקְּדוֹשִׁים הַנְּחוּצִים לִכְלַל יִשְׂרָאֵל” - מכתב מה'חפץ חיים' עם ביטויים נדירים וברכות לעשירות ”פַּרְנָסָה וְהַצְלָחָה מְרֻבָּה בְּכָל עִנְיָנָיו” מכתב נדיר ובעל תוכן נשגב במיוחד, מאת גדול הדורות מרנא ורבנא רבי ישראל מאיר הכהן מראדין. נשלח בשנה האחרונה לחייו, על בלאנק רשמי שלו, בכתב־יד סופר, בחתימת יד קדשו ובחותמו. ראדין, כ”א חשון תרצ”ג (1932). המכתב עוסק בהדפסת המהדורה האחרונה שראתה אור בחיי החפץ חיים – של ספריו היסודיים, ובראשם ה”משנה ברורה”, מספרי ההלכה המרכזיים בארון הספרים היהודי. הוא ממוען אל הנדיב הרב ד”ר ירחמיאל וועקסלער משיקאגו, מגדולי מחזיקי התורה, שנהג לתמוך בחפץ חיים והרים כעת תרומה נכבדה להוצאה מחודשת של ספרי החפץ חיים והמשנה ברורה - המהדורה האחרונה שנדפסה בחיי המחבר. על אף ענוותנותו המופלגת של החפץ חיים, בה היה חד בדרא ממש; בכל הנוגע לספריו, לא הסתיר החפץ חיים את חשיבותם. ( ידוע הסיפור שאחד מגדולי ישראל הקשה קושיא על הלכה שכתב במשנה ברורה, ענה לו החפץ חיים, כרגע אין לי תירוץ ראוי לתרץ לך, אולם כך נפסק במשנה ברורה וכך היא ההלכה!) מעין זה ניתן לראות גם במכתב שלפנינו, בו באורח בלתי מקובל, משבח החפץ חיים בעצמו את ספריו הקדושים, בביטוי נדיר:   ”הָעִנְיָן הַנִּשְׂגָּב הַזֶּה שֶׁל הַדְפָּסַת וַהֲפָצַת סְפָרַי הַקְּדוֹשִׁים הַנְּחוּצִים הֵמָּה לִכְלַל יִשְׂרָאֵל”! הרב וועקסלער היה נדבן מפורסם כל ימיו, וכעת הרים תרומה נכבדה, לעניין כה נשגב בעיני החפץ חיים, לאות תודה והוקרה, מרעיף עליו הכהן הגדול בברכות קדשו, שמעולם לא שבו ריקם, לעשירות ולהצלחה מרובה: ”וְיִתְבָּרֵךְ מֵאֱלֹקִי הַשָּׁמַיִם בְּחַיִּים וְשָׁלוֹם וְכָל טוֹב, פַּרְנָסָה וְהַצְלָחָה מְרֻבָּה בְּכָל עִנְיָנָיו, כְּנַפְשׁוֹ הַטּוֹבָה וְכַנֶּפֶשׁ הַמְּכַבְּדוֹ וּמוֹקִירוֹ, יִשְׂרָאֵל מֵאִיר הַכֹּהֵן” רבי ישראל מאיר הכהן מראדין [תקצ”ח-תרצ”ג], הנקרא בסילודין בעל ה'חפץ חיים', ראש ישיבת ראדין (נשואת המכתב שלפנינו), ומחבר הספרים: 'משנה ברורה', 'שמירת הלשון' ועוד עשרות ספרים שהפכו לספרי היסוד שבארון הספרים היהודי. ואשר כל בית ישראל נשען על פסקיו כאחד מן הראשונים. כבר בימי חייו קראו אחריו כל עם ישראל מקודש מקודש, והוא נודע כבעל רוח הקודש גלויה, אשר דבר מפיו לא שב ריקם. השתתף בכנסיה הגדולה בווינה-תרפ”ג ונבחר לנשיא העולמי של מועצת גדולי התורה. [1] דף נייר, 27X21 ס”מ. מצב טוב מאוד. כתמי זמן. סימן קיפול. קרע זעיר בשולי הקיפול, ללא כל פגיעה או חיסרון. אודות נמען המכתב הד”ר ירחמיאל וועקסלער, סיפר המגיד הגה”צ רבי שלום מרדכי הכהן שבדרון: בשנות ה'תר”פ, היה יהודי משכונת שערי חסד בשם הרב וואלק זצ”ל, מכתת רגליו בין בתי הכנסת ברחבי העולם, עושה נפשות למען ציון וירושלים, משכנע ומלהיב משפחות לעזוב את ארץ העמים ולעלות לחונן את עפר הארץ הקדושה. בין נדודיו הגיע לשיקאגא, ואחר נאומו החוצב להבות החליט הד”ר ירחמיאל וועקסלער לעלות ארצה. לקח עימו את בניו ובנותיו ועלה עימהם לארץ הקודש. את בנו הקדוש ר' יעקב יחזקאל הי”ד, שלח ללמוד בישיבת סלובודקא כנסת ישראל אשר שכנה בעיר האבות חברון. כידוע, בי”ח מנ”א תרפ”ט, בשבת קודש נרצחו ונשחטו רבים מבני הישיבה ותושבי העיר ור' יעקב יחזקאל ביניהם. מחוסר נעימות הפסיק הרב וואלק לדרוש את דרשותיו באותו בית כנסת שהיה הד”ר ירחמיאל וועקסלער מתפלל שם, כי אף שעלה ר' ירחמיאל עם משפחתו לאר”י עדיין היה מופיע ומתפלל שם כל פעם שהגיע לחו”ל לרגל עסקיו. פעם אחת פגש ר' ירחמיאל את הרב וואלק ברחובה של העיר ניו יורק, ולשאלתו השיב הרב וואלק בגימגום, שאכן אינו מופיע לדרשותיו באותו בית כנסת שבו היה מתפלל, משום אי נעימותו, אחר ששכנעו לעלות ארצה ושיכל את בנו שנרצח בידי זדים. אמר לו הרב וועקסלער בהאי לישנא, אתה לא מעלה בדעתך כמה הכרת הטוב יש לי כלפיך, היה לי בן, נגזר עליו משמים שלא יחיה יותר משבע עשרה שנים, אילולא הייתי עולה לאר”י, ודאי היה מת כאן, בארץ העמים, בידי שליח ה', בתאונת דרכים או במחלה ר”ל. עתה שזיכיתני להביאו לארץ ישראל, להכניסו תחת כנפי השכינה, בישיבה קדושה, להפכו לבן תורה וישיבה ולסוף עוד זכה להיהרג על קידוש השם הגדול והנורא, כמה חייב אנוכי טובה לך על זה, הלא הצלת לי את בני!