בידספיריט | מכתב מהצדיק הפלאי האדמו”ר מבוהוש

מכתב מהצדיק הפלאי האדמו”ר מבוהוש זי”ע אל שר הדתות הרב מיימון - מכתב קצר אך טעון משמעות רוחנית והיסטורית, נכתב כולו בכתב יד קדשו ובחתימתו של הצדיק הפלאי, פועל הישועות הנודע, האדמו”ר מבוהוש הרה”ק רבי יצחק פרידמן זי”ע. המכתב נכתב בתל אביב וממוען אל הרב יהודה ליב מיימון (פישמן), שר הדתות הראשון ומחותמי מגילת העצמאות. תל אביב, [ללא ציון שנה]. הרבי מבוהוש נודע בלבו הרחום ובמסירות נפשו לכל יהודי באשר הוא. עוד בהיותו ברומניה, מעבר למסך הברזל, פעל ללא ליאות להצלת יהודים שכלל לא הכיר, גם כאשר הדבר היה כרוך בסכנת מאסר ועבודת פרך. ביתו עמד פתוח לרווחה למהגרים חסרי נתינות, שמצאו בו מקלט, סיוע ונחמה. גם במכתב שלפנינו ניכרת דמותו הנשגבה: הרבי אינו מבקש דבר עבור עצמו או עבור מוסדותיו, אלא מפעיל את מלוא כובד השפעתו במוסדות השלטון הבכירים – למען סידור מושב זקנים עבור זקנה ערירית מבסרביה, שאין מי שיעמוד לימינה לעת זקנה. זהו מכתב של חסד טהור, המשקף הנהגה של אחריות כלל־ישראלית ודאגה לחלש. המכתב נכתב משני עבריו של כרטיס ביקור אישי של הרבי, פרט המוסיף נדירות וייחוד לפריט. תוכנו עוסק במצוות הצדקה, ובסיומו מופיע משפט מעניין, הנחתם בחתימת קדשו: ”והקב”ה … לעשות רק צדקה …” כידוע, כתבי יד קדשם של צדיקי הדורות, ובפרט חתימות ידיהם, נחשבים כבעלי סגולה ומשמשים כקמיעות. על אחת כמה וכמה מכתב זה, העוסק בצדקה ובחסד ונחתם בידי אחד מגדולי צדיקי הדור, צדיק מפורסם ובעל מופת. [1]  כרטיס ביקור מודפס על נייר בריסטול איכותי, מידות: 10×6 ס”מ. כתוב משני צדדיו, [9] שורות בכתב יד קדשו וחתימתו של הרבי. מצב טוב מאוד. נקבי תיוק. ביוגרפיה: האדמו”ר הרה”ק רבי יצחק פרידמן מבוהוש [תרס”ג-תשנ”ב], בן האדמו”ר רבי שלום יוסף משפיקוב וחתן דודו האדמו”ר רבי מנחם מנדל מבוהוש. משנת תר”ץ כיהן כאדמו”ר מבוהוש והיה מהדמויות הנערצות ביותר בקרב יהדות רומניה. עמד בנשיאות כולל רומניה. עלה לארץ בשנת תשי”א והקים את בית מדרשו בתל אביב ובשנת תשמ”ז עבר לבני ברק. הרבי נודע כאחד מגדולי פועלי הישועות בדורו ורוח הקודש גלויה היתה מדברת מתוך פיו. חולים שנרפאו, עקרות שנפקדו, מצוקים שנושעו בתפילותיו. עינים פקוחות וזכות כאבן הבדולח היו לו, בהן צפה למרחקים ותשובותיו בהירות ונהירות היו כבאורים ותומים. זאת ראו בחוש כיצד הוא מכוון כוונות ויחודים רמים ונשגבים שיסודתם בכתבי הקודש של האריז”ל, אותם קיבל רבינו מאבותיו הקדושים. הוא היה נוהג לבטא את שמות הקודש בשפתיו ממש כמעין מנגינה טמירה ומופלאה. הקידוש על כוס יין בליל שבת קודש היה עבודה מיוחדת במינה. ברטט ובזיע החזיק הגביע בידו פניו להבים עיניו בעליונים ושפתיו דולקות, וכל העומדים בטיש ראו בחוש כיצד היין שבגביע היה תוסס ורותח. התפרסם כצדיק פלאי ואלפים התדפקו על דלתותיו לישועות ולברכות. אפילו תואר פניו, גם לעת זקנתו היה חלק כפני תינוק. זיע”א.