בידספיריט | מסמך היסטורי - ר ב

מסמך היסטורי - ר ב ן ש ל כ ל ב נ י ה ג ו ל ה זקוק לרחמים - מסמך היסטורי מרטיט לב – זעקת הדור “ רבן של כל בני הגולה זקוק לרחמים” מרן רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק - הרב מבריסק. ירושלים, [תשרי תש”ך 1959] פיסת נייר צנועה, מוקלדת במכונת כתיבה, אך טעונה בעוצמה אדירה: קריאה נרגשת לעצרת תפילה כללית, שנועדה להתקיים בצום גדליה תש״ך, בשעה שלוש אחר הצהריים, בבית המדרש שבשכונת אחוה בירושלים — לזעוק ולהתחנן לרפואתו של רשכבהה״ג, גאון הדור. המודעה נכתבה שבוע בלבד לפני הסתלקותו של הרב מבריסק , בעת שחלה את חוליו האחרון. שבעה ימים לאחר מכן, בערב יום הכיפורים — ט׳ בתשרי תש״ך (1959) — נדם הלב שהנהיג דור שלם. מבין השורות ניבטת חרדה קיומית ממש: תחושת חירום, כאילו גורל האומה כולה מונח על כף המאזניים. זהו קולו של ציבור היודע כי אם ייפול העמוד — הבית כולו יזדעזע. מנהיג שהיה לעמוד האש לפני המחנה, אשר הנהיג את היהדות החרדית בעוז, בגאון ובקוממיות, וכולם — אוהביו ואף מתנגדיו — יראו מפניו ויעריצוהו. הלשון קורעת לב: “קראו אל אלוקים בחזקה… ספר תורה שרוי בצער… הבה נחוס על עצמנו ונצעק אל ה׳… ושכינה — מה אומרת?” זוהי לא רק תפילה על חיי אדם פרטי, אלא זעקה על עתידו הרוחני של כלל ישראל. [1] דף נייר (22×8 ס״מ). מצב טוב. סימני קיפול. שרידי נייר הדבקה בפינות. מסמך קטן בממדיו — אך ענק במשמעותו. מרן הגרי״ז מבריסק היה מגדולי ענקי הרוח שקמו לישראל בדורות האחרונים, עמוד האש של עולם התורה ומנהיגו הבלתי מעורער של הציבור החרדי–ליטאי לאחר החורבן. דמותו הקרינה יראה, סמכות וקדושה עד כי גם מתנגדיו הודו בגדלותו וחרדו מפניו. נולד לשושלת המלכותית של בית בריסק – בנו של רבנו חיים הלוי מבריסק ונכד לבית הנצי״ב מוולוז׳ין – ונשא בקרבו מגיל צעיר את חותם הגאונות. הוא היה ממשיך נאמן לדרך בריסק, אך גם מגדיל ומרומם אותה, עד שנעשתה שיטתו אבן יסוד בלימוד התורה לדורות. תורתו נמסרה בפחד ו ביראה. כל דיבור מפיו נשקל, כל חידוש נבע משורש הדין עצמו. דרכו התאפיינה בדיוק מוחלט, בנאמנות עילאית לאמת ההלכתית ובהקפדה לצאת ידי כל הדעות. הנהגתו האישית הייתה מופת של קדושה, פרישות וחומרה שאין לה שיעור – אורח חיים של תורה צרופה ללא פשרות. לא רק גאון היה, אלא בעל מופת. בעוז נדיר הנהיג את הציבור החרדי בעמידה איתנה מול רוחות הזמן, ללא מורא וללא חנופה.  בשעת חוליו האחרון זעק הדור כולו. קריאות נרגשות קראו להתפלל על חייו של “רבן של כל בני הגולה”, וחשו הכול כי ספר תורה שרוי בצער. בערב יום הכיפורים, ט׳ בתשרי תש״ך, נסתלק מן העולם, והותיר חלל שאין לו תחליף. הלווייתו נערכה בדומייה רועדת, ללא הספדים — כבקשתו. שתיקה זו הייתה עדות לגדלות שאין המילים יכולות להכילה. מרן הגרי״ז מבריסק נותר לדורות כסמל של אמת מוחלטת, קדושה עילאית וגדלות שאין לה שיעור — מופת חי של תורה, שדמותו ממשיכה להאיר ולהטיל יראה בלב ישראל עד היום.