בידספיריט | מכתב ארוך ונדיר במיוחד, בכתי”ק

מכתב ארוך ונדיר במיוחד, בכתי”ק הגאון האדיר רבי יצחק יעקב רבינוביץ' אב”ד פוניבז' - ”לרגלי יציאת בני לחפשי”  מכתב יוצא־דופן בהיקפו ובתוכנו, המתפרש על פני שני עמודים ומחזיק כ־400 מילים, כולו בכתב יד קדשו ובחתימתו של הגאון האדיר רבי יצחק יעקב רבינוביץ' (רבי איצל'ה מפוניבז'), אב”ד העיר פוניבז' וראש הישיבה. גורז'ד, תרנ”ה [1895]. המכתב ממוען אל הגאון הנודע רבי שלמה זלמן סנדר כהנא שפירא, אב”ד קריניק – מן היחידים שבין רבני ליטא שנודע שמם לא רק בגדלותם התורנית אלא גם כ”פועלי ישועות”. בעמודו הראשון של המכתב עוסק רבי איצל'ה בעניינים אישיים־היסטוריים נדירים. בין השאר הוא מביע את תודתו העמוקה על השתדלותו של הנמען בשחרור בנו ממאסר – פרשה שאינה ידועה ממקורות אחרים, ואין לה כל תיעוד היסטורי מוכר. בדבריו הוא  כותב בין היתר: ”קראתי בשמחת לבי בראותי את גודל אהבתו אלי... תקצר עטי מלהביע את רגשי התודה אשר תרחש לבי”. בסוף עמוד זה מופיעה חתימת יד קדשו. העמוד השני של המכתב מוקדש כולו לחידושי תורה שנתחדשו לו באותם ימים. רבי איצל'ה רושם את החידושים בעצם כתב ידו ומבקש מאב”ד קריניק לעיין בהם ולהשיב את חוות דעתו: ”מעבר לדף הזה ארשום איזה עניין בהלכה אשר נתחדש לי... ואבקש את כבודו הרמה לעיין בזה ולהשיב לי מה שנראה לו בזה”. כידוע, רבי איצל'ה מפוניבז' נחשב לאחד מגדולי המחדשים בליטא, אולם מיעט בכתיבה. מכל תשובותיו וחידושיו הרבים נדפסו רק מיעוטם – בעיקר בשו”ת זכר יצחק ובחידושי הגריי”ר. לפנינו חידושים עמוקים וחשובים, בכתב יד קדשו, שלא מצאנו שנדפסו כלשונם בספריו. עם זאת, הנושאים הנידונים בהם אכן מופיעים שם, כולל התכתבויות הלכתיות עם הנמען שלפנינו, רבי זלמן סנדר שפירא. למיטב ידיעתנו, חלקו ההיסטורי־האישי של המכתב לא נדפס מעולם, והוא מהווה מקור ראשון וייחודי לפרק בחייו של הגאון מפוניבז'. [2] עמודים כתובים, 21×13 ס”מ. הכל בכתב יד קדשו ובחתימתו של רבי איצל'ה מפוניבז'. מצב טוב. כתמי זמן. המכתב עבר שיקום מקצועי־אמנותי. ביוגרפיה: הרב יצחק יעקב רבינוביץ' (ה'תרי”ד, 1854 – כ' באדר ה'תרע”ט, 1919), הידוע בכינויו ר' איצל'ה מפוניבז', היה מגדולי התורה בליטא, ראש ישיבה ורב, וממניחי היסודות לדרך הלימוד הישיבתית-ליטאית בדורות האחרונים. כיהן כרבה של פוניבז' וכראש ישיבת ”כנסת ישראל” בסלובודקה, ונודע כאחד ממתנגדי תנועת המוסר. נולד בשרשוב שבפלך גרודנא, ונודע כבר בילדותו כעילוי מופלג. למד אצל גדולי הדור, ובהם רבי יוסף דוב סולובייצ'יק (בעל בית הלוי) ובנו רבי חיים מבריסק, והשפעתם ניכרה בעיצוב דרכו הלמדנית. בשנת ה'תרמ”ט נקרא על ידי הסבא מסלובודקה, רבי נתן צבי פינקל, לעמוד בראש ישיבת ”כנסת ישראל”, שם התפרסם כגאון כביר והעמיד מאות תלמידים. בשנת תרנ”ה (1895) מונה לרבה של פוניבז', תפקיד שבו שימש עד פטירתו. עמד בראש חוג מצומצם של לומדים מצטיינים (”קיבוץ”) ונודע בשיעוריו העמוקים והחדשניים, שהרעישו את עולם הישיבות. למרות גדלותו, מיעט מאוד להדפיס את חידושיו, ורק מיעוטם ראו אור לאחר פטירתו בספרים זכר יצחק וחידושי הגריי”ר. נפטר ממגפת הטיפוס לאחר שטיפל במסירות בחולי עירו, ונקבר תחילה בפוניבז', ולאחר מכן הועבר קברו לווילנה. מתלמידיו נמנים גדולי תורה ומנהיגים מרכזיים בדור שלאחריו, ובהם הרב ברוך בר ליבוביץ, הרב נפתלי טרופ, הרב צבי פסח פרנק והרב אלעזר מנחם מן שך. הנמען הרב שלמה זלמן סנדר כהנא שפירא (תרי”א 1850/1851 – כ”ט בשבט תרפ”ג, 15 בפברואר 1923), היה רב ליטאי, ראש ישיבה וגאון. שימש כרבה של קרינקי בפולין עד עלייתו לארץ ישראל בשנת 1921. כיהן משנת תרמ”ה כרבה של עיירת מילטש והקים בה את ישיבת ”ענף עץ החיים”. בשנת תרס”ג עבר לכהן כרבה של קרינקי, שם נודע כגאון וכצדיק שברכותיו התקיימו. רב זלמן סנדר היה גם מלחין שירים ונוסחאות תפילה, חלקם מושרים עד היום בישיבות ובבתי כנסת ליטאיים בנוסח ישיבת חברון. חידושי תורתו על סדר נשים וסדר קדשים נדפסו בשם ”חידושי הגרז”ס”. בין תלמידיו המפורסמים נמנים הרב יעקב קמינצקי והרב איסר יהודה אונטרמן, לימים הרב הראשי לישראל. בניו היו בין השאר הרב אברהם דוב, רבה של קובנא; הרב יעקב, מחבר הספר נאות יעקב; הרב חיים שפירא; והרב יהודה כהנא שפירא, חתנו של הרב מאיר אטלס אב”ד שאוועל.