בידספיריט | תוכן חשוב: מכתב [כ 1800

תוכן חשוב: מכתב [כ 1800 מילים!] מ”מופת הדור” הגה”ק רבי שבתי שעפטיל ווייס אב”ד שימאני - מכתב ארוך במיוחד ששלח בעל המופת הגה”ק רבי שבתי שעפטיל וויס בעל ' הלכתא רבתא לשבתא', אל תלמידו המובהק. המכתב עמוס בדברי תורה, ענייני סגולה וסתרי תורה. הכל בכתב יד קדשו ובחתימתו. המכתב נשלח אל תלמידו המובהק רבי פייבל בוכינגער רבה של איפאלשאג, שכתב את דברי תורתו ומכתביו נדפס 'לקוטים ועניינים שונים', בתוך הספר הלכתא רבתא לשבתא. המכתב הארוך [כ 1800 מילים] מכיל מגוון נושאים חשובים, ביניהם: מנהגי חג-הפסח, משמעות טיבול הכרפס במי מלח או בחומץ (מדבריו משמע שעיקר הטיבול הוא בחומץ, שלא כמנהג העולם). עוד מסמיך שם השימאני רב את עניין האפיקומן לפסוק ”בא אחיך במרמה ויטול ברכתיך” - שהביא לו אפיקומן, (אולי הטעם למנהג גניבת האפיקומן). רוב העמוד השני עוסק בעניין ”בני קטורה” - בני הגר שפחת אברהם ששמה קטורה. (אומת הישמעלים, שעל פי הזוהר הם יהיו הגלות האחרונה לפני ביאת המשיח). ועוד ועוד [1] דף נייר מכתבים, 23X29.5 ס”מ. כתוב משני הצדדים במלואם, הכל בכתב יד קדשו ובחתימת יד קדשו. מצב טוב. המכתב נתון בתוך למינציה דקה לשמירה. ביוגרפיה : הגאון הקדוש רבי שבתי שעפטיל ווייס ”דער שימאני רב” [תרכ”ו-תש”ד], מגדולי בעלי המופת בהונגריה בדור שלפני השואה, שראו אצלו רוח הקודש גלויה והמונים היו מבקשים את ברכותיו. יסודתו בהררי קודש: בפנקס הקהל בפרשבורג נכתב, שכאשר רבנו נולד ואמו שכבה סמוך לעריסת התינוק, הופיע פתאום זקן אחד והראה בידו על התקרה ועל עריסת התינוק ועל חדר הסמוך, אמו של רבנו קראה לבעלה אביו של רבנו שחזר אז הביתה וספרה לו את המחזה הנ”ל מיד צוה אביו להעביר מטתה ועריסת התינוק לחדר הסמוך וכאשר רק הספיקו להעביר הכל כנ”ל נפלה התקרה בחדר שהיו קודם. מרן הכתב סופר זי”ע שהיה הסנדק, כששמע את המעשה נשאר בסעודת הברית ואמר שבסעודה זאת ישתתף אחרי שנתגלה כאן אליהו הנביא ז”ל . ביטויי גדולי הדור אודותיו: כ שהלך רבינו להקביל פני הגה”ק מרן כ”ק מהרי”ד זיע מבעלזא, ליוהו מרן זי”ע עד הרחוב. הדבר הי' לפלא גדול בעיני היושבים כי ידעו שזה פרט היוצא מן הכלל כשחזר מרן לביתו אמר בהתרגשות להיושבים המתפלאים בדבר וזה לשון קדשו ”אין אנו יכולים לתאר איזה נשמות גבוהות יש להם לרבני אונגרין”. גם אצל כ”ק מהר”א מבעלזא כשהגיע אחד מקרובי רבנו שהי זקוק להיושע כשהזכיר למדן שהוא קרוב לרבנו אמר מרן בפה קדשו ”כי מי שיש לו קרוב קדוש כזה אינו צריך לבא הנה בשביל ישועה”. הגה”ק רבי מרדכי רוקח זצוק”ל זי”ע אב”ד דק”ק בולגירייא אמר עליו שראו אצלו מופתים כמו אצל תלמידי הבעל שם טוב זי”ע ממש. כמו כן סיפר שרבנו כשהי' בסוכה וירדו גשמים לא יצא מהסוכה ואח”כ ראו שהעגול סביב לרבנו דהיינו המקום שהקיף את רבנו נשאר יבש. ן בעל השבט סופר זיע”א בעיר מולדתו פרשבורג ורבו הגאון שבחו מאד ומתוארו בתוארים מופלגים כגון ”בקי בטריפות כרבי יוחנן” וכד'. אחר חתונתו נתקרב מאד אל הגאון המפורסם רבי משה יוסף האפמאן מפאפא וקראו מורי ורבי וכן הגה”ק הנ”ל החשיב מאד את רבנו ומתארו בתארים מופלגים כמו ”מחותני הרב הגאוה”צ” ורבנו היה אז עוד צעיר מאד. מופתיו ומשפטי פיהו: מאות ואלפים באו אל רבנו לבקש מפיו עצות וברכות וכל היוצא מפיו יעשה הכל נתקיים כמו שאמר רבנו. פעם שאל אותו גאון וצדיק גדול מנין לו הענין הזה שברכותיו מתקיימות ענה לו רבנו ”בכח התורה”. בהקדמת ספרו הלכתא רבתא לשבתא מובאים מופתים רבים שהרעישו את ארץ הונגריה, נצטט כאן אך כמה מהם והרוצה יעיין שם. פעם בא לפני רבנו בחור שהיה צריך להתיצב לצבא ובקש את רבנו שיתפלל בעדו ענה לו רבנו בזה”ל כשתראה את צורתי מיד תינצל. הבחור נסע למקום ההתיצבות ועמד בתור של כל המתייצבים. כשהגיע תורו של הבחור לעמוד לפני הרופא עברה לפניו פתאום צורתו הקדושה של רבנו זי”ע והבחור התעלף מאד והשתחרר על אתר. פעם אחרת בא לפניו בחור אחד ובקש כנ”ל צוה עליו רבנו שיקבל על עצמו ללמוד עוד שעה נוספת כשהלה הבטיח צוה רבנו לתת לו קצת שומן אוז בצלוחית קטנה ורבנו אמר לו שימרח על גבו מזה השומן לילה לפני ההתיצבות. הבחור עשה כמצווה פתאום תקף את הבחור שיעול חזק מאד רח”ל ובבקר כשהתיצב בדקו הרופא ושחררו על אתר. באמת שהריאה שלו התקלקלה רח”ל והוא מסוכן מאד. תיכף אחרי השחרור נסע לרבנו ובכה על מצב בריאותו רבנו צוה לתת לו שוב מאותו שומך בצלוחית וצוה לו למרוח מהשומן על גבו. הבחור עשה כמצווה ותיכף נתרפא לגמרי. כעבור כמה שנים שהבחור ספר את העובדא הוסיף שמאז אף פעם לא השתעל. סיפר הגרי”ש אונגר זצ”ל, כי בתקופה מסוימת שכב אביו הצדיק בבית החולים בעיר הבירה פעסט, והוא נסע מהישיבה לבקר אותו בבית החולים. במהלך הנסיעה היה צריך להחליף רכבת בעיר דיור, שם התגורר דודו, וכיוון שנותרו כמה שעות עד לבואה של הרכבת לפעסט, עלה לבקרו. והנה בבואו לבקר, מראה לו הדוד גלויית דואר שקיבל באותו יום מהרה”ק משימאני זצ”ל, ובה נכתב כדלהלן: ”להטביל את פרוסת 'המוציא' בליל שבת ביין הקידוש, וזו סגולה נגד כאב לב. עבד לעבדי ה', שבתי שעפטיל וייס”. הרב אונגר התבונן בגלויה ולא הבין את פשרה. גם המארח, דודו של הרב אונגר, לא הבין כלל, מה פשרה של גלויה זו? בתחילה סבר הרב אונגר שמא כוונת הגלויה הייתה מכוונת ביחס לאביו, שהרב משימאני ידע שהוא עתיד לעבור אצל דודו בדרך לביקור אצל אביו, ולכן שלח גלויה זו. ומשום כך חשש שאביו השוכב בבית החולים, אף סובל ממחלת לב. אולם כאשר הגיע לבקר את אביו מצא אותו כשהוא מחלים ממחלתו ואינו סובל משום מיחוש כלשהו בלבו. וכך לאחר מספר ימים ששהה שם, הבין כי הגלויה לא הייתה מכוונת אליו. בדרכו חזרה לישיבה, עבר שוב דרך העיר דיור, ועלה לבקר את דודו בשהות שבין החלפת הרכבות, ולהפתעתו מצא את דודו שוכב במטה. הלה סיפר לו, כי כבר הבין את פשר הגלויה… כי הנה בליל שבת, בעיצומה של סעודת השבת, הוא קיבל פתאום התקפת לב עזה, ומיד הבהילו את הרופא,