בידספיריט | פליטת קודש משושלת שנגדעה -

פליטת קודש משושלת שנגדעה - קוזמיר ניישטאט יאבלונע - קונטרס דברי תורה וחסידות שנשא אדמו”ר הרה”ק רבי יעקב מניישטאט יאבלונע זיע”א. בנו בכורו וממלא מקומו של הסבא קדישא האדמו”ר הרה”ק רבי יחזקאל מקוזמיר זיע”א, הוא האדמו”ר הרה”ק רבי דוד צבי מניישטאט זיע”א שהיה גם מהמיוחדים שבתלמידי השרף מקאצק זיע”א, והנהיג את עדתו בניישטאט (שם התגורר אביו במשך כמה שנים), ונלב”ע בשנת תרמ”ב. מעט מזעיר מדברי תורתו כונסו בספר ”חמדת דוד” שיצא לאור אחרי כיובל שנים בשנת תר”צ. לממלא מקומו של האדמו”ר מניישטאט התמנה נכדו האדמו”ר הרה”ק רבי יעקב מניישטאט יאבלונע זיע”א (בן בנו רבי משה יוסף טויב זצ”ל שנפטר על פניו בשנת תרכ”ז), מחשובי תלמידי המגיד מטריסק זיע”א. התגדל בניישטאט על ברכי זקינו ולאחר פטירתו הוכתר שם לאדמו”ר מניישטאט, ובהמשך העתיק מקום מגוריו ליבלונא הסמוכה לוורשה, והוכר כאדמו”ר מיבלונא, ”ורבים הסתופפו בצילו” (ס' יכבד אב-הוספות לשם הגדולים, שנת תרפ”ג, אות ק”ז). בתקופת מלחמת העולם הראשונה עבר לוורשא, ושם נלב”ע בשנת תר”פ, ומנוחתו כבוד בבית העלמין בוורשא באהל מיוחד שנבנה לכבודו. בנו רבי יחזקאל טויב מיבלונה התמנה אחריו, ולימים עלה ארצה והקים ע”ש אביו את המושב ”נחלת יעקב” ולאחר גלגולים שונים השתנה השם ל”כפר חסידים”, ונלב”ע ללא ילדים. דברי תורתו לא ראו אור, והחיבור שלפנינו בכתב יד נדיר במיוחד. תחילתו בכתב יד של סופר באותיות רש”י, והמשכו בכתב יד רגיל. כתיבתו החלה בשנת תרנ”א עוד בימי שבתו בניישטאט, ונכתב ע”י שארו ותלמידו – הרה”ח בנש”ק רבי יחזקאל זצ”ל שמציין את ייחוסו וקרבתו לשושלת, ובזה הלשון: ”אדמו”ר הק' זצ”ל זי”ע מקוזמיר היה דודי מצד אמי הצדקת ז”ל, כי הסבא של אמי ר' משה חסיד (טאהב) זצ”ל היה אחיו של הה”ק ר' יחזקאל זצ”ל מקוזמיר זי”ע”. מרבית החיבור, הינם דברי תורה וחסידות שנשא הרבי בפני חסידיו בשבתות וחגים וימי הילולא ונכתבו בסמוך לשמיעתם, ובסופו מעט קטעים שנרשמו לאחר פטירתו. קטעים בודדים, הינם דברים שונים ששמע הכותב מפיו באופן אישי, וכמו לדוגמא הקטע הבא: ”פעם אחת שאל אותי, אם גם אני שמעתי שהקדוש ר' יחיאל מאיר זצלה”ה מגאסטנין בירך בגמח”ט עד חנוכה מחמת שאני מפלוצק הסמוכה לגאסטנין. ואמר שיש על זה רמז בגמ' מנחות פ”ה ע”ב, תקוע אלפא לשמן, תקוע הוא ראש השנה ושמן הוא חנוכה ומרמז שזמן תקוע ר”ה אלפא לשמן נמשך עד חנוכה, ומרמז בזה שנוכל לברך איש את רעהו בגמח”ט עד חנוכה”. מסתבר כי עיקרו של החיבור הוגה ואף נערך לדפוס, וכפי הנראה מתחילת כתיבתו האומנותית באותיות רש”י. יתכן מאוד שאף האדמו”ר עצמו העביר ביקורתו והגהתו על הנכתב. אולם לבסוף לא ראה אור. 47 עמודים. 21 ס”מ. כתיבה רהוטה וקריאה. מצב טוב מאוד.