בידספיריט | ”סוד התפילין” - הגהות בכתי”ק

”סוד התפילין” - הגהות בכתי”ק רבי גרשון מקיטוב על 'שער הכוונות' לאריז”ל - ”גיסי הרה”ג המפורסם איש אלקים נהירין לו שבילין דרקיע” (הבעש”ט) כתב יד קבלי ”סוד התפילין”, מתוך שער הכוונות לאר”י ז”ל [דרושי התפילין, דרוש א'] . עותק גיסו של הבעש”ט וגדול מקורביו, המקובל האלוקי הרה”ק רבי גרשון מקיטוב, רבו של הרה”ק רבי צבי בן הבעש”ט. לאורך העמוד השני של כתב היד מופיעים כמאה מילים (!) של הגהות קבליות עמוקות, בעצם כתב יד קדשו של רבי גרשון מקיטוב. מלבד ערכו הסגולי הבלתי נתפס של כתב היד הקדוש שלפנינו שמתוכו למד והתפלל בעל המופת הקדוש והאדם הקרוב ביותר לאור שבעת הימים הבעש”ט, ומלבד שמות הקודש והספירות העליונות בעצם כתב יד קדשו, שעליהם עוד נרחיב בהמשך. הרי שגם ערכו הקבלי-חסידי של כתב היד לא יסולא בפז - חידושים קבליים עמוקים ביותר ובלתי ידועים מאת הרה”ק רבי גרשון מקיטוב, מאבות החסידות והאדם המקורב ביותר לבעש”ט. שלא נדפס מתורתו מאומה, מלבד כמה אגרות מפורסמות אל גיסו הבעש”ט ואל תלמידו רבי צבי בן הבעש”ט, שבוודאי טמונים בהן רזין דרזין, אולם חידושים קבליים מפורשים או חידושים בכלל, לא נדפסו מאתו. רבות מסופר בספרי תולדות החסידות אודות התחברותו של רבי גרשון מקיטוב עם גדולי המקובלים בירושלים, ועל כך שהיה מראשי התלמידים של הרש”ש הקדוש, לפנינו אסמכתא מפורשת לכך, בחידושיו הקבליים העמוקים על כתבי האר”י, בעצם כתב יד קדשו. ראוי לציין בסילודין כי לאורך הדף מופיעים סימני דמעות מרטיטים, אותן שפך הרה”ק 'רבי גרשון קיטובער' בעת הנחת התפילין ע”פ הכוונות. החוקר הרב יחיאל גולדהבר, בסדרת מאמריו אודות רבי גרשון מקיטוב, מסיק אכן מתוך כתב היד שלפנינו שרבי גרשון מקיטוב הוא זה ששימש כשליח הציבור בישיבת בית-אל של הרש”ש ('משולחנו של יחיאל גולדהבר', מאמר ב', פרשת אחרי-קדושים תשע”ה). כיום נוהגים המקובלים להתפלל על פי כוונות הרש”ש, שהן שונות ורחבות מכוונות האר”י הרגילות. אמנם האר”י הקדוש, הבעש”ט וכל המקובלים עד לתקופת הרש”ש, נהגו להתפלל על על פי כוונות האר”י הרגילות, כמופיע בסידורי תלמידי הבעש”ט, כמו 'סידור רבי שבתי' וסידור רבי אברהם שמשון בן ה'תולדות'. גם רבי גרשון מקיטוב התפלל בוודאי עם כוונות האר”י הרגילות, כפי שניתן לראות מסימני השימוש הרבים ושאריות הדמעות שעל גבי כתב היד הקדוש שלפנינו. אך ייתכן שבהגהותיו שבשולי כתב היד הוא כבר מוסיף על כוונות האר”י מדברי רבו הרש”ש. על עצמת קדושתו ודרגותיו של רבי גרשון מקיטוב תעיד יותר מכל עובדת היותו האדם הקרוב ביותר לאור שבעת הימים הבעש”ט, ואכן לא בכדי בחר בו הבעש”ט מכל תלמידיו, לשלוח דווקא אליו את אגרתו המפורסמת המכונה לעיתים 'המניפסט של החסידות' בה שאל את המשיח ”אימתי קאתי מר?” והמשיח השיבו ”לכשיפוצו מעיינותיך חוצה” ויש המחשיבים אותה לתורה החשובה ביותר של הבעש”ט, שהיא מפי כתבו ממש. ועוד הרבה מעבר לכך, רבי גרשון מקיטוב, היה מאותם שסללו לפני הבעש”ט את הדרך לכוונת התפילה, כפי שמביא המגיד מקוזניץ מביא בספרו עבודת ישראל (פר' מצורע ע' קנ”ט טו”ב): ”שמעתי אומרים שהרה”ק מו”ה גרשון אמר פעם אחת למרן גיסו הבעש”ט ז”ל בעת שעדיין לא הכיר מדרגתו בזה”ל: כל זמן שאתה תוכל עוד בתפילה לומר ”ברוך אתה” עפ”י רצונך תדע כי עדיין הגעת לכוונת התפילה כי כ”כ צריך האדם להיות בהתפשטות שאפס מאתו כח ושכל לדבר התפילה והדברים אמתיים”. מעניין מאוד לציין, שכתב היד שלפנינו עוסק אכן בשתי תיבות אלו ”ברוך אתה”. [2] עמודים, 20.5X15.5 ס”מ. נוסח הכוונות בכתיבה ספרדית אופיינית. הגהות הרה”ק רבי גרשון מקיטוב בכתב רש”י. מצב טוב. כתמי זמן ודמעות. נקבי עש משוקמים. כריכת עור חדשה. ----------------------------------------------- רבי אברהם גרשון מקיטוב [נפטר אדר תקכ”א], גיסו הנודע של הבעש”ט וגדול מקורביו. גאון עצם בתורה, מקובל אלוקי ובעל מופת. היה ראשון לעליית החסידים לארץ ישראל וכיהן כמנהיג האשכנזים בירושלים.     בצעירותו היה מראשי חכמי הקלויז בברודי, ונחשב בקרב חכמי דורו כמקובל וכגדול בתורה. גדול הדור בעל ה'נודע ביהודה' שהיה כידוע מתנגד לחסידות, מכנה אותו: ”מחמד עיני וחמדת לבי... חכם עדיף מנביא, ליש ולביא, ה”ה כבוד אהובי ידיד נפשי וחביבי... הרבני המופלא ומופלג בתורה וחסידות, לו עשר ידות, שושן סודות, החכם השלם והכולל... כבוד מוהר”ר אברהם גרשון”, וכן רבי יונתן אייבשיץ מתאר אותו: ”הרב החסיד המפורסם מופלג בתורה ומקובל אלוהי”.     לאחר התגלות הבעש”ט כצדיק וכבעל מופתים דבק בו ובדרכיו והפך לתלמידו המובהק, ליד ימינו ולידידו הקרוב ביותר. בשלב מסוים אף עבר למז'יבוז' כדי לשמש מורה ומחנך לבנו של הבעש”ט, הרה”ק רבי צבי. השפעתו החינוכית עליו נמשכה גם לאחר עלייתו לארץ ישראל באמצעות חילופי מכתבים. את האהבה העזה ששררה בין הבעש”ט לגיסו רבי גרשון קיטוב, ניתן למצוא בצורה מופלאה ובהשתפכות הנפש באגרת הקודש המפורסמת שנשלחה מהבעל שם טוב הקדוש לרבי גרשון בה הוא כותב לו: ”ורציתי להרחיב הדיבור ולטייל באריכות, אך מחמת הדמעות אשר נזכרתי פרדתך ממני, לא יכולתי לדבר...”     באותה האיגרת המפורסמת שח לו הבעל שם טוב הקדוש על 'השבעת עליית נשמה' שעשה בראש השנה תק”ז: ”וראיתי דברים נפלאים במראה, מה שלא ראיתי עד הנה, מיום עומדי על דעתי” ומתאר: ”ואשר ראיתי ולמדתי בהעלותי לשם, בלתי אפשרי לספר ולדבר – אפילו פה אל פה”. מדהים ביותר, שכאשר התגלו לו לבעש”ט אותם סודות נוראים ב'היכל משיח', הוא מיד ביקש רשות לגלות אותם לגיסו: ”ובקשתי עבורך ללמד אותך – ולא הורשיתי כלל, ומושבע ועומד אני על זה...”. וממשיך את המשפט: ”אך זאת אני מודיעך...”. חסידים אף דייקו ממה שהבעש”ט כותב באיגרתו לרבי גרשון את המילים: ”כידוע לך”, שאם הדבר 'ידוע' לרבי גרשון משמע שגם הוא היה בקי בעליית נשמה. כן מקובל גם שהבעש”ט גילה לו את הסוד כיצד מעלים נשמות בתפילת מנחה של ערב שבת.